מיסכה
 | |
| שרידי המסגד של הכפר, ובצמוד לו שלט שנתלה באתר על ידי חברי עמותת זוכרות, תמונה מאפריל-2007 | |
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | מחוז שומרון |
| נפה | נפת טולכרם |
| שפה רשמית | ערבית |
| תאריך ייסוד | כנראה במאה ה-7 |
| שטח | 4,924 (כולל שטח מושב משמרת)[1] דונם עות'מאני (1945) |
| גובה | 50 מטרים |
| סיבת נטישה | הוראה שהתקבלה מקציני "ההגנה" |
| תאריך נטישה | 20 באפריל 1948 |
| יישובים יורשים | שדה ורבורג, משמרת |
| דת | מוסלמים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 880[1] (1945) |
| קואורדינטות | 32°13′04″N 34°55′29″E / 32.21764722°N 34.9247°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
מיסְכֶּה (בערבית: مسكة) היה כפר ערבי[2] בשרון הדרומי, כקילומטר אחד מערבית לקיבוץ רמת הכובש ו-5 קילומטרים צפונית מערבית לקלקיליה. במהלך מלחמת העצמאות הכפר נכבש ותושביו גורשו. חלק מאדמות הכפר נרכשו על ידי המושבים שדה ורבורג בשנת 1938, ומשמרת בשנת 1946.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכפר מזוהה, אם כי לא בוודאות, עם שבט מִיסְכּה שהגיע לאזור בתחילת התקופה הערבית, במאה השביעית לספירה. לפי הגאוגרף המוסלמי בן המאה ה-12, יאקות אל-חמאווי, מיסכה היה ידוע בפירותיו.
המפקד הצרפתי קלבר (Kléber) וחייליו עברו בכפר בדרכם לעכו במהלך פלישת נפוליאון ב-1799.[3] הכפר מופיע במפה של פייר ז'אקוטן שמיפה את האזורים שבהם עבר נפוליאון. במפה זו הכפר מופיע כישוב יחיד בסביבה. כעבור 80 שנה, הכפר מופה במפת הקרן לחקר ארץ ישראל, הפעם לצד היישוב טירה.
בסוף המאה ה-19 היה מיסכה כפר ובו כ-300 תושבים, שמטעי זיתים היו נטועים בפאתיו, ובתוכו היו מפוזרים עצי תאנה ותמר. תושבי הכפר היו מוסלמים ופרנסתם הייתה מחקלאות. בתקופת המנדט הבריטי היו בכפר מסגד ובית ספר יסודי, ובשטחים החקלאיים גדלו בעיקר הדרים, בננות ודגנים, וגם מלפפונים, מלונים ועלים ירוקים. ב-1931 היו בכפר 635 תושבים ו-123 בתים נושבים.
תקופת המנדט
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1932 נוסד קיבוץ רמת הכובש ליד הכפר. בתקופת מאורעות 1936–1939 פעלו תושבי הכפר כנגד היישובים היהודים בשכנותם, כולל הטמנת מוקשים בדרכים.[4] בחודש מאי 1936 נורו 4 יריות מכיוון הכפר לכיוון רמת הכובש[5] נעקרו 400 עצים בפרדס, יריות נוספות נורו ואיומים הושמעו על תושבי רמת הכובש באזור הכפר מיסכה.[6] התקפות על רמת הכובש מכיוון הכפר נמשכו גם בחודשים הבאים.[7]
ב-1938 נוסד המושב שדה ורבורג על אדמות שנרכשו מהכפר בסך כולל של 2976 דונם טורקי. ב-1946 נרכשו חלק נוסף מאדמות הכפר עליהן נוסד המושב משמרת. על פי סקר הכפרים שנערך ב-1945 מספר התושבים הערבים היה 880, מספר התושבים היהודים (שדה ורבורג) היה 180. שטח האדמה היה 4,924 דונם טורקי. שטח זה כולל את שטח מושב משמרת שנרכש לאחר הסקר.[1]
ב-15 באפריל 1948 הורו כנראה קציני ההגנה לתושבים לעזוב את הכפר, הוראה אותה לא ביצעו התושבים. חלק מהתושבים נמלטו - בעיקר ליישוב טירה הסמוך. לאחר שבמשך שבועות הטרידו תושבי מיסכה את קיבוץ רמת הכובש וצלפו עליו, נכבש הכפר ב-20 וב-21 באפריל על ידי יחידות של חטיבת אלכסנדרוני ותושביו נצטוו לעזוב.[8] בדו"ח מ-27 באפריל 1948, נכתב שבעקבות התקפה של תושבי מיסכה על עובדי השדה של רמת הכובש, "מוכתר הקיבוץ נתן צו לאנשי מסכי (מיסכה) לעזוב את הכפר תוך שתי שעות". הכפר פונה מתושביו ונתפס על ידי ההגנה.[9] מאז צווי הגירוש נאסר על התושבים לחזור לכפרם.[3]
ב-1952 הרסה הקרן הקיימת לישראל את הכפר ומספר כפרים נוספים, כפי שציין ראש הממשלה דאז דוד בן-גוריון ביומנו.
שרידי הכפר
[עריכת קוד מקור | עריכה]כיום מכוסה רוב שטחה של מיסכה בפרדסים, ומוקף בשיחי צבר. מבנה בית הספר של הכפר שימש את שומר הפרדסים של חברת "מהדרין", ואילו מסגד הכפר שימש כבית מסחר חקלאי. כיום, כל שנותר מהכפר הוא הסביל השוכן בצמוד לכביש הראשי, ומספר מקירות המסגד. חלק מפליטי הכפר וצאצאיהם מתגוררים כיום בטירה ורבים מהם שוהים במחנות פליטים.
בשנת 2005 קיימו יוצאי הכפר פעילות הפגנתית במבנה בית הספר והעלו בו הצגה של המחזאי סלמאן נאטור, וכן נטעו עצי זית ותאנה. לאחר ימים ספורים ריתך מינהל מקרקעי ישראל את דלתות המבנה והשתילים נעקרו. בהמשך התקיימו במקום עוד מספר ערבי תרבות, בהם ערב בהשתתפות הסופר סמי מיכאל וערב ציור ואמנות. שנה לאחר מכן, התקיימה במקום הצגת תיאטרון לילדים, "הדוד מתא", שעוסקת בסיפור הנכבה. בשנת 2006[10] הרסו דחפורים את מבנה בית הספר. מאז מתקיימת מדי שנה פעילות משותפת לישראלים ולפליטי הכפר באתר שבו שכן בעבר.
ב-20 באפריל 2010 נערכה "צעדת השיבה השנתית" המאורגנת כל שנה על ידי ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל, אל שרידי הכפר, בהשתתפות אלפי צועדים. במקום נערכה עצרת שכללה נאומים וקטעי אומנות הקשורים למיסכה ולזכות השיבה בכלל. מרבית המשתתפים היו מהמגזר הערבי, בהם חברי כנסת ואישי ציבור, ומיעוטם יהודים פעילי שמאל וחברי עמותת זוכרות.[11][12]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איתמר ענברי, בנינו מדינה, באתר nrg, 7 ביוני 2005
- איתמר ענברי, גדר הפרדה, באתר nrg, 15 ביוני 2005
- מיסכה כמשל (אורכב 09.06.2020 בארכיון Wayback Machine) - סיפור התקפות הכפר מיסכה על רמת הכובש. באתר אג'נדה, 18 באפריל 2010
- מיכאל יעקובסון, בגולן עולים על הגדר, בישראל דנים ביישוב פליטים, באתר Xnet, 7 ביוני 2011
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 נתונים מסקר הכפרים (1945), שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
- ^ מפה עם סימון שטח הכפר, 1918 בהוצאת צבא בריטניה (באנגלית) (גליון Tireh), באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
- ^ 1 2 Khalidi, Walid. All That Remains: The Palestinian Villages Occupied and Depopulated by Israel in 1948. Washington DC: Institute for Palestine Studies, 1992 page 558
- ^ זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל עמ' 4451
- ^ יריות רבות במשך כל הלילה על רמת הכובש, דבר, 24 במאי 1936
- ^ 400 עצים נעקרו ברמת הכובש, דבר, 29 במאי 1936
- ^ התקפה שלא הייתה כדוגמתה על רמת הכובש, דבר, 19 ביולי 1936, נהדפה התקפה עזה על כפר יעבץ ורמת הכובש, דבר, 16 בספטמבר 1936
- ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, ספרית אפקים, 1991, עמ' 166
- ^ יואב גלבר, 1948, קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, הוצאת דביר, תשס"ד 2004, עמ' 170
- ^ פאטמה נאסר, מינהל מקרקעי ישראל הרס את בית-הספר בכפר ההרוס מסכּה, במגזין "כיבוש", 17 באוגוסט 2006
- ^ שרון רופא-אופיר, מאות הפגינו ביום הנכבה עם דגלי פלסטין וטורקיה, באתר ynet, 20 באפריל 2010
- ^ מערכת ynet, אלפים מציינים את יום הנכבה באזור המשולש, באתר ynet, 20 באפריל 2010 (נפלה שגיאה בשם הכפר)
