מירקורפ
שגיאות פרמטריות בתבנית:חברה מסחרית
שימוש בפרמטרים מיושנים [ אנשי מפתח ]
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| סוג | תאגיד חלל פרטי |
| מייסדים |
וולטר אנדרסון ריק טומלינסון ג'פרי מנבר |
| תקופת הפעילות | 1999–2003 (כ־4 שנים) |
| בעלות |
וולטר אנדרסון תאגיד הטילים והחלל אנרגיה |
| ענפי תעשייה | חלל |
| מוצרים עיקריים | תיירות חלל |
| אנשי מפתח | ג'פרי מנבר (מנכ"ל) |
| http://www.mircorp.org | |
  | |
מירקורפ (באנגלית: MirCorp) הייתה חברת חלל פרטית אמריקאית-רוסית, שהוקמה כדי לנהל ולקדם פעילויות מסחריות בתחנת החלל מיר כדי לפתחה ולמנוע את התרסקותה אל כדור הארץ. במסגרת זו החברה תכננה להשקיע בבניית חללית לתיירות חלל[1] אך עם ריסוק התחנה אל כדור הארץ, התוכניות נזנחו ובסופו של דבר החברה פורקה[2][3][4].
מירקורפ ניסתה להדגים כיצד חברה פרטית יכולה לנהל תחנת חלל מאוישת וכיצד מודל עסקי יכול להיות מפותח סביב תחנת חלל. עם זאת, כישלונה ביצירת הכנסות מספיקות לתשלום הוצאותיה ומאסרו של וולטר אנדרסון, אחד ממייסדיה, בגין העלמת מס מעידים על כך שמאמציה לא צלחו.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]וולטר אנדרסון שיתף פעולה עם ריק טומלינסון ליצירת מירקורפף כדי לנסות להציל את תחנת החלל מיר לאחר שזיהו בה את הפוטנציאל הכלכלי. לרוסיה חסרו כספים לשדרוג ולהצלת תחנת החלל מיר וממשלתה הגיעה למסקנה שאין ברירה אלא לרסק את התחנה. כמה רעיונות עלו, כולל מסירתה לידי ארגון האומות המאוחדות. הרעיון שהציעו אנדרסון וטומלינסון היה להציל את תחנת החלל מיר על ידי העלאתה למסלול גבוה יותר כדי להרוויח זמן ופיתוח תוך גיוס כספים נוספים עבור תחזוקתה. תוכנית זו מעולם לא יושמה על ידי צוות מירקורפ, מכיוון שממשלת ארצות הברית אסרה על ייצוא טכנולוגיית חלל.
בפברואר 2000, נחתם הסכם בין חברת החלל הרוסית "אנרגיה", שהייתה בעלת הזכויות המסחריות לתחנת החלל, ומירקורפ, בלונדון. במסיבת העיתונאים נכחו מנכ"ל מירקורפ, ג'פרי מנבר, ומנכ"ל תאגיד "אנרגיה", יורי סמיונוב. במסיבת העיתונאים נכחו גם המשקיע המשותף ד"ר צ'ירינז'ייב קתוריה, ואנדרו אדי, שגויסו מסוכנות החלל הקנדית.
החברה הייתה חלוצת תחום תיירות החלל ואף יזמה עסקה עם רשת הטלוויזיה NBC, שתכננה הפקת תוכנית ריאליטי בשם 'המטרה: מיר' (Destination: Mir), שהייתה אמורה להתנהל על פי הפורמט של תוכניות ריאליטי: המשתתפים עוברים מבחנים כדי לזכות בזכות לטוס לתחנת החלל מיר. המתנדבים נדרשו לעבור אימוני אסטרונאוטים מפרכים, שבסיומם אחד מהם יזכה לטוס למיר. באפריל 2000 נרשמה נקודת ציון היסטורית: שני אסטרונאוטים שנשכרו על ידי מירקורפ המריאו אל מיר בחללית רוסית, הפעם הראשונה שבה חברה פרטית שלחה אסטרונאוטים לחלל. הצוות שהה במיר 73 ימים, תיקן ליקויים שנתגלו בה והכין אותה לקראת הפיכתה לאולפן טלוויזיה ובית מלון לתיירים עשירים.
כאשר בסוף שנות התשעים חתמה מירקורפ על הסכם שיתוף פעולה עם חברת Space Adventures Ltd. כדי לייצר הכנסה לתחזוקת תחנת החלל המזדקנת, מירקורפ החליטה למכור טיול תיירותי לתחנת החלל מיר ואיש העסקים דניס טיטו הפך לתייר החלל הראשון בעולם. עם זאת, לפני שטיטו יכול היה לצאת לטיסה שלו, התקבלה ההחלטה בסוכנות החלל והתעופה הרוסית להסיט את מיר להתרסקות אל כדור הארץ ולאחר התערבות חברת Space Adventures Ltd. הוחלט להטיס את טיטו למשימה בתחנת החלל הבינלאומית. טיטו, ששילם 20 מיליון דולר עבור טיסתו בחללית הרוסית סויוז TM-32, שהה שבעה ימים בתחנה ונחשב לתייר החלל הראשון בעולם[5][6]. החללית עגנה בתחנת החלל הבינלאומית. טיטו וחבריו הקוסמונאוטים בילו בחלל 7 ימים, 22 שעות, 4 דקות והקיפו את כדור הארץ 128 פעמים. טיטו ביצע כמה ניסויים מדעיים במסלול[7]. עם זאת, לאור ההכשרה המפרכת הנדרשת למשימתו, טיטו התנגד לשימוש במילה תייר ומאז טיסתו המונח משתתף בחלל משמש לעיתים קרובות יותר להבדיל בין נוסעי חלל מסחריים לאסטרונאוטים מקצועניים.
בסופו של דבר, מירקורפ לא הצליחה להוציא לפועל את הפקת תוכנית הריאליטי וניסיונותיה לשמור את תחנת החלל מיר במסלול נכשלו. שנים ספורות לאחר מכן נעצר וולטר אנדרסון באשמת העלמת מס ונידון לשמונה שנות מאסר. מירקורפ פורקה בשנת 2003.
הישגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חתימה על הסכם חכירה מסחרי ראשון לתחנת החלל מאוישת (דצמבר 1999)
- משלחת מאוישת ראשונה במימון פרטי לתחנת החלל (טיסת סויוז TM-30, שוגרה ב-4 באפריל 2000, חזרה ב-16 ביוני 2000)
- משימת אספקת מטען ראשונה במימון פרטי בחלל (27 באפריל 2000)
- טיסת חלל ראשונה במימון פרטי (12 במאי 2000)
- חוזה ראשון לתייר בחלל (דניס טיטו, 19 ביוני 2000)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מירקורפ (באנגלית)- אתר האינטרנט הרשמי של תחנת החלל מיר (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אבי בליזובסקי, מירקורפ מתכננת לבנות חללית לתיירים, באתר "הידען", 13 בדצמבר 2000
- ^ "מיר" - הסוף(?), בטאון חיל האוויר
- ^ ירון פרידמן, מפעילת מיר מתכננת הנפקה ראשונית בתקווה לגייס 117 מיליון דולר, באתר גלובס, 12 באוקטובר 2000
- ^ הקוסמונאוטים שהפעילו מחדש את "מיר" חזרו הביתה, באתר וואלה, 16 ביוני 2000
- ^ ליאור קודנר, המיליונר טיטו ישהה שבוע בתחנת החלל, באתר הארץ, 29 באפריל 2001
- ^ תמרה טראובמן, תייר החלל הראשון ימריא מחר מאתר שיגור בקזחסטאן, באתר הארץ, 27 באפריל 2001
- ^ ניו יורק טיימס, 20 מיליון דולר תמורת שיגור לחלל, באתר הארץ, 30 באפריל 2002