מכונית פוני

מכונית פּוֹני היא סיווג מכוניות אמריקאיות לדגמי מכוניות קופה קומפקטיות במחיר סביר, מעוצבות במיוחד עם תדמית "ספורטיבית" או מכונית ביצועים[1][2].

מאפיינים נפוצים כוללים הנעה אחורית, מכסה מנוע ארוך, מגוון רחב של אפשרויות להתאמה אישית של כל מכונית ושימוש בחלקים בייצור המוני המשותף לדגמים אחרים.

פורד מוסטנג, שנת 1964 (מודל 1965)

היסטוריה מוקדמת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפופולריות של "מכוניות פוני" נובעת בעיקר מהשקת פורד מוסטנג בשנת 1964. בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 החלו פורד, קרייזלר ואמריקן מוטורס להבחין בהתעניינות הגוברת במכוניות קטנות וספורטיביות ובחשיבות הגוברת של לקוחות צעירים יותר. על מנת לשכנע את הנהלת פורד לאשר מכונית קטנה וספורטיבית לייצור, בנתה חברת "באד" אב טיפוס רודסטר בעל שני מושבים בשם Budd XR-400 (אנ'). ה-"Budd XR-400" נבנה באמצעות שלדת הרכב הקומפקטית של פורד פלקון עם מרכב פורד ת'אנדרבירד שונה משנת 1957. פורד דחה את ההצעה, והעדיף לעצב במקום מכונית ספורטיבית עם ארבעה מושבים שתרחיב את היקף המכירות שלה.

דוגמאות למכוניות ייצור שכללו אטרקציות ספורטיביות וצעירות היו שברולט קורווייר משנת 1960. דגם מונזה המעוצב והספורטיבי של קורווייר, שהוצב במקור כמכונית חסכונית, נמכר בכ־144,000 יחידות עד שנת 1961. דגמים מתחרים בהשראת "קורווייר מונזה" כללו את דגמי :פורד פלקון פוטורה" ו"פוטורה ספרינט" ואת דגם הרמבלר האמריקאי "Rambler American" (אנ') דגם 440-H. רוב הקומפקטים הספורטיביים הופעלו על ידי מנועי 6 צילינדרים, חסכוניים, אך בחלק מהמקרים היו מנועי V8 אופציונליים יחד עם תיבות הילוכים ידניות בעלות ארבעה הילוכים.

מכונית הפוני הראשונה שהושקה הייתה פלימות' ברקודה, ששווקה החל מ-1 באפריל 1964 (שבועיים לפני פורד מוסטנג)[3].

פורד המשיך הפיתוח של ספורטיבי 2 + 2 (מושבים), מכונית המבוססת על פלטפורמת פורד פלקון, פורד מוסטנג הושקה ב-17 באפריל 1964. המוסטנג היה זמין כמו שתי דלתות קופה וקבריולה, ו-היה בעל מראה ייחודי של "מכסה המנוע הארוך", "הסיפון הקצר". במפרט הבסיס שלה, מערכת ההינע הייתה אופיינית למכונית חסכונית: מנוע שישה צילינדרים בנפח 2.8 ליטר ותיבת הילוכים ידנית בעלת 3 מהירויות. מחיר הבסיס האטרקטיבי של דולר 2,368 כולל מושבים נפרדים, שטיחים, הגה ספורט וכיסויי גלגלים מלאים. עם זאת, אפשרויות כמו מנועי V8, תיבת הילוכים ידנית עם ארבעה הילוכים, מיזוג אוויר והגה כוח עשויים היו להעלות את המחיר בעד 60%, מה שהפך גרסאות כאלה לרווחיות מאוד עבור היצרנית פורד[4].

המוסטנג זכה להצלחה אדירה, כאשר תחזיות המכירות בשנה הראשונה של 100,000 יחידות התנפצו ביום הראשון, כאשר סוחרי פורד קיבלו הזמנות על 22,000 כלי רכב, מה שאילץ את החברה להחליף את קווי הייצור באמצע השנה. מכירות שנת הדגם המורחבות הסתכמו ב-618,812 מוסטנגים. המוסטנג שבר את כל שיאי מכירות הרכב שלאחר מלחמת העולם השנייה, ויצר את שיגעון "מכונית הפוני" שאומץ במהרה על ידי המתחרים.

בתחילה, האמינה ג'נרל מוטורס כי שברולט קורווייר שעוצבה מחדש בשנת 1965 (מכונית קומפקטית בעלת מנועים אחוריים) תהיה מתמודדת נאותה עבור המוסטנג. עם זאת, כשהתברר כי קורווייר לא מתאימה, שברולט קמארו הקונבנציונלית יותר הוצגה לשנת הדגם 1967, שנבנתה על פלטפורמת ה-"GM F-body" החדשה והשתמשה במערך קונבנציונלי של המנוע הקדמי. כעבור כמה חודשים הוצגה פונטיאק פיירבירד מבוססת קמארו.

המוסטנג עוצב מחדש לשנת הדגם 1967 והפך לבסיס ל"קוגר מרקורי" היוקרתי על בסיס גלגלים ארוך יותר.

אמריקן מוטורס הציגה את מכונית הפוני הראשונה שלה בשנת 1967, מסוג "AMC Javelin" (אנ').

בשנת 1969 הצטרף דודג' צ'אלנג'ר[5] לפלח מכוניות הפוני הצפופות כבר. הצ'לנג'ר היה למעשה ברקודה מוגדלת.

פלח שוק המכוניות הפוני התבגר וכל ארבע יצרניות הרכב המקומיות בנו גרסאות לתבנית מכסה המנוע הארוך / הסיפון הקצר שפיתחה פורד. המונח "מכונית פוני" חל על כל הגרסאות של לוחיות אלה, החל מדגמי הבסיס ועד דגמי מכוניות השרירים בעלי הביצועים הגבוהים.

כבר בשנת 1969 החלו המכירות לצנוח, וצנחו ל-9% מכלל השוק משיא של 13% בשנת 1967.

בהשראת ישירות מהפורד מוסטנג, פורד אירופה החלה בייצור של פורד קפרי בשנת 1968, ואילו ג'נרל מוטורס של אירופה הציגה את אופל מנטה ואת ווקסהול פירנצה (חברת בת של ווקסהול מוטורס). באפריל 1970 החלו לייבא את הקאפרי מאירופה ונמכרו בסוכנויות "לינקולן-מרקורי".

הצלחתו של המוסטנג גם עוררה השראה ליצירת מכונית הקופה הקומפקטית של טויוטה מדגם "טויוטה סליקה", אשר הושקה בשנת 1970.

מאפייני "מכונית פוני" (לשנת 1965)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח "מכונית פוני" לתיאור חברי שורותיה הוטבע על ידי עורך המגזין "Car Life" דניס שאטוק. המאפיינים של מכונית פוני הוגדרו כ:[6]

  • מכונית קומפקטית ספורטיבית להמונים, שיכולה לשאת ארבעה אנשים
  • מכסה מנוע ארוך, פרופיל סיפון קצר
  • מחיר בסיס משתלם (מתחת ל-2,500 דולר - בערך דולר 1965)
  • מגוון רחב של אפשרויות להתאמה אישית של כל מכונית
  • מיוצר באמצעות חלקים בייצור המוני המשותף לדגמים אחרים
  • שיווק ופרסום מכוון לנוער

גלריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מכונית פוני בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ פורד מוסטנג - דגם הפוני הראשון automobilemag.com/news/ford-mustang-wasnt-the-first-pony-car
  2. ^ הופעתה של מכונית הפוני web.archive.org/web/20060317234305
  3. ^ פורד מוסטנג 1964 web.archive.org/web/20140101072225
  4. ^ מכונית פוני nytimes.com/2002/04/19/travel/driving-as-other-pony-cars-eat-dust-the-mustang-roars-on
  5. ^ דודג' צ'אלנג'ר, פלימות' ברקודה books.google.co.il
  6. ^ טקסט מספר: The Motor, כרך 166 The Motor. 166: 25. 1984. Retrieved 11 October 2020. "A further mark of success is the group of "Pony Cars"(a term, incidentally, that was coined by Dennis Shattuck, who was editor of Car Life magazine at that time) spawned by Mustang: Chevrolet Camaro, Pontiac Firebird, Plymouth Barracuda"