ממשלת ישראל השלושים ושלוש
 | |
|
ממשלת ישראל ה-33 בראשות בנימין נתניהו בבית נשיא המדינה שמעון פרס. יושבים מימין לשמאל: שמעון פרס ובנימין נתניהו. עומדים בשורה הראשונה, מימין לשמאל: מזכיר הממשלה צבי האוזר, אורי אריאל, גדעון סער, משה יעלון, אורי אורבך, עמיר פרץ ועוזי לנדאו. עומדים בשורה השנייה, מימין לשמאל: שי פירון, יעקב פרי, ציפי לבני, מאיר כהן, יובל שטייניץ, ישראל כ"ץ, יאיר לפיד, יצחק אהרונוביץ', יאיר שמיר, נפתלי בנט, סילבן שלום, גלעד ארדן, סופה לנדבר, לימור לבנת ויעל גרמן. | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| 18 במרץ 2013 – 14 במאי 2015 (שנתיים) | |
| תחום שיפוט |
 ישראל |
| ראש ממשלה | בנימין נתניהו |
| מפלגה שולטת |
הליכוד - ישראל ביתנו (עד-2014) |
| סיעות הקבינט |
הליכוד יש עתיד (2013–2014) ישראל ביתנו (2013–2015) הבית היהודי התנועה (2013–2014) |
| מספר שרים | 23 |
| הקבינט הקודם | ממשלת ישראל השלושים ושתיים |
| הקבינט הבא | ממשלת ישראל השלושים וארבע |
| אתר רשמי | |
ממשלת ישראל השלושים ושלוש, המכונה גם "ממשלת נתניהו השלישית", הייתה ממשלת ישראל בראשותו של בנימין נתניהו, שהוקמה לאחר הבחירות לכנסת ה-19 והושבעה ב-18 במרץ 2013.
הקואליציה הורכבה על ידי הליכוד - ישראל ביתנו, יש עתיד, הבית היהודי והתנועה. לראשונה מאז ממשלת ישראל העשרים ושש אף לא אחת מסיעות החרדים (ש"ס או יהדות התורה) לא הייתה חברה בקואליציה וכן לא מונו סגנים לראש הממשלה. לראשונה מאז ממשלת ישראל הראשונה (שכיהנה בשנים 1949–1950), כל שרי הממשלה היו גם חברי הכנסת (עד פתיחת הכנסת העשרים).
הממשלה הוחלפה בממשלה הבאה ב-14 במאי 2015.
תוצאות הבחירות לכנסת התשע עשרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הבחירות לכנסת התשע עשרה
| מנדטים | מספר קולות | רשימה | סימן | מושב | יו"ר הרשימה | השוואה לכנסת היוצאת | אחוז מכלל הקולות |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 31 | 885,163 | הליכוד - ישראל ביתנו | מחל | קואליציה (ישראל ביתנו פרשה לאופוזיציה עם פתיחת הכנסת העשרים) | בנימין נתניהו | -11[א] | 23.34
|
| 19 | 543,458 | יש עתיד | פה | קואליציה (עד להקדמת הבחירות) | יאיר לפיד | +19[ב] | 14.33
|
| 15 | 432,118 | העבודה | אמת | אופוזיציה | שלי יחימוביץ' | +7[ג] | 11.39
|
| 12 | 345,985 | הבית היהודי | טב | קואליציה | נפתלי בנט | +7[ד] | 9.12
|
| 11 | 331,868 | ש"ס | שס | אופוזיציה | אלי ישי | +1[ה] | 8.75
|
| 7 | 195,892 | יהדות התורה | ג | אופוזיציה | יעקב ליצמן | +2 | 5.16
|
| 6 | 189,167 | התנועה | צפ | קואליציה (עד להקדמת הבחירות) | ציפי לבני | -1[ו] | 4.99
|
| 6 | 172,403 | מרצ | מרצ | אופוזיציה | זהבה גלאון | +3 | 4.55
|
| 4 | 138,450 | רע"מ-תע"ל-מד"ע | עם | אופוזיציה | אבראהים צרצור | 0 | 3.65
|
| 4 | 113,439 | חד"ש | ו | אופוזיציה | מוחמד ברכה | 0 | 2.99
|
| 3 | 97,030 | בל"ד | ד | אופוזיציה | ג'מאל זחאלקה | 0 | 2.56
|
| 2 | 78,974 | קדימה | כן | אופוזיציה | שאול מופז | -19[ז] | 2.08
|
הקמת הממשלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2 בפברואר 2013 הטיל נשיא המדינה שמעון פרס את הרכבת הממשלה על ראש הממשלה היוצא בנימין נתניהו, מנהיג סיעת הליכוד - ישראל ביתנו. נתניהו הודיע שהוא מעוניין בממשלה רחבה ככל הניתן[1].
ההסכם הקואליציוני הראשון נחתם בין סיעת "הליכוד - ישראל ביתנו" לבין התנועה בראשות ציפי לבני ב-19 בפברואר, בתיווכו של שמואל חייק.
יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, שלא זומן אל נתניהו עד ה-11 בפברואר, סיכם עם יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד, על הקמת גוש חוסם במסגרתו ייכנסו שתי המפלגות רק ביחד לממשלה או שישבו שתיהן באופוזיציה. כך נרקמה "ברית בנט–לפיד". אחד מהתנאים שהציב לפיד עם תחילת המגעים הקואליציוניים היה ממשלה ללא המפלגות החרדיות (יהדות התורה וש"ס), חרף רצונו של נתניהו לצרף גם אותן. עקב סירובה של יו"ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ' להיכנס לממשלה, נותר נתניהו ללא ברירה – ללא הבית היהודי או יש עתיד לא התאפשר לו להקים ממשלה, ולכן נאלץ לקבל את דרישותיהן של מפלגות אלה ולהכניס לממשלתו את שתיהן יחדיו, ללא המפלגות החרדיות.
ההליכים לקראת הקמת הממשלה התנהלו בעצלתיים והתמקדו תחילה סביב דרישתו של לפיד לצמצם את מספר שרי הממשלה מ-28 ל-18 שרים, אולם לבסוף התפשר לפיד על ממשלה שתמנה 21 שרים. סוגיית מחלוקת מרכזית נוספת הייתה איזו מפלגה תקבל את משרד החינוך, שלפיד דרש לקבל אותו לידי מפלגתו. אף שהליכוד רצה בתחילה להותיר את המשרד באחריות המפלגה ובידי שר החינוך היוצא גדעון סער, הושגה לבסוף פשרה במסגרתה הועבר משרד החינוך לידי יש עתיד, בעוד שמשרדי הביטחון והפנים הוחזרו לידי הליכוד.
ב-15 במרץ נחתמו הסכמים קואליציוניים בין סיעת "הליכוד - ישראל ביתנו" לבין סיעות הבית היהודי ויש עתיד[2], ובכך הושלמה הרכבת הממשלה. שלי יחימוביץ' מונתה ליו"ר האופוזיציה, עד שהפסידה ליצחק הרצוג בבחירות הפנימיות.
ציוני דרך ומדיניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הממשלה שהושבעה ב-18 במרץ 2013 כללה 21 שרים (לא כולל ראש הממשלה) ו-8 סגני שרים[3]. בין השאר, בוטל משרד ההסברה ואוחד עם מערך ההסברה הלאומי במשרד ראש הממשלה, והמשרד לנושאים אסטרטגיים אוחד עם המשרד לענייני מודיעין ושמו של המשרד המאוחד שונה ל"משרד ליחסים בינלאומיים", כאשר לראשו מונה יובל שטייניץ. ארבע נשים כיהנו בתפקידי שרים בו זמנית, יותר מכל ממשלה קודמת[ח]: לימור לבנת, סופה לנדבר (הליכוד - ישראל ביתנו), ציפי לבני (התנועה) ויעל גרמן (יש עתיד).
בנובמבר 2013, לאחר שזוכה מהאשמה בפרשת "מינוי השגריר", מונה אביגדור ליברמן לשר החוץ, ובכך הורחבה הממשלה ל-22 שרים (לא כולל ראש הממשלה)[4].
ב-4 בנובמבר 2014 התפטר גדעון סער מתפקיד שר הפנים[5]. ב-11 בנובמבר 2014 התפטר עמיר פרץ מתפקיד השר להגנת הסביבה[6]. בדצמבר 2014 פיטר ראש הממשלה את השרים יאיר לפיד וציפי לבני, ובעקבות זאת התפטרו יתר שרי "יש עתיד": יעל גרמן, יעקב פרי, מאיר כהן ושי פירון. ב-2017 הסביר נתניהו שהפיל את הממשלה בגלל חוק ישראל היום[7].
קווי יסוד של הממשלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לעם היהודי זכות בלתי ניתנת לערעור למדינה ריבונית בארץ ישראל, מולדתו הלאומית וההיסטורית.
- ישראל תחתור להסכם שלום עם הפלסטינים, במטרה להגיע להסדר מדיני עימם שמסיים את הסכסוך. אם יושג הסכם כזה, הוא יובא לאישור הממשלה והכנסת ואם יהיה בכך צורך על פי דין, יועמד למשאל עם.
- הממשלה תפעל באופן אקטיבי כדי לבצר את הביטחון הלאומי ולהקנות ביטחון אישי לאזרחיה, תוך מאבק נחרץ ונחוש באלימות ובטרור.
- הממשלה תקדם את התהליך המדיני ותפעל לקידום השלום עם כל שכנינו תוך שמירת האינטרסים הביטחוניים, ההיסטוריים והלאומיים של ישראל.
- הממשלה תשמור על צביונה היהודי של המדינה ומורשת ישראל, וכן תכבד את הדתות והמסורות של בני כל הדתות האחרות במדינת ישראל בהתאם לערכי מגילת העצמאות.
- הממשלה תפעל להורדת יוקר המחיה בכל האמצעים העומדים לרשותה, ביניהם: הגברת התחרות החופשית והפחתת הריכוזיות הענפית והמשקית.
- הממשלה תפעל להעניק לכל ילד וילדה בישראל השכלה רחבה שתכשיר אותו להתמודדות עם אתגרי העולם המתחדש ולחיים בכבוד.
- הממשלה תעמיד בראש מעייניה את נושא החינוך וההשכלה הגבוהה.
- הממשלה תפעל להגברת השוויון בנטל, על מנת שכל קבוצות האוכלוסייה בישראל יישאו בנטל השירות, בין אם בשירות צבאי או בשירות אזרחי.
- הממשלה תפעל לביצור שלטון החוק ושמירת מעמדו של בית המשפט העליון.
- הממשלה תפעל, בכל האמצעים העומדים לרשותה, על מנת להוריד את מחירי הדיור.
- הממשלה תפעל ליצירת התנאים הכלכליים שיאפשרו צמיחה בת קיימא, הורדת יוקר המחיה וכן שמירה על מקומות העבודה במשק ויצירת מקומות עבודה חדשים.
- הממשלה תחתור לצדק חברתי על ידי צמצום הפערים החברתיים ומאבק בלתי מתפשר בעוני, בין השאר באמצעות חינוך, תעסוקה ומציאת פתרונות דיור.
- הממשלה תציב כיעד לאומי את פיתוח הפריפריה הגאוגרפית והחברתית בישראל. הממשלה תפעל לתיעדופן במתן השירותים השונים, וכול זאת במטרה ליצור שוויון הזדמנויות לאזרחיה ללא קשר למקום מגוריהם, או למעמדם הכלכלי-חברתי.
- הממשלה תפעל לשינוי שיטת הממשל על מנת להגביר את המשילות והיציבות השלטונית.
- הממשלה תעמיד את נושא העלייה והקליטה בראש מעייניה, ותפעל בנחרצות להגברת העלייה מכל מדינות תבל.
- הממשלה תפעל להגנה על איכות הסביבה בישראל, ולשיפור איכות החיים של תושבי המדינה.
- הממשלה תפעל לשיפור שירותי הדת תוך התאמתם לגווני האוכלוסייה השונים.
- הממשלה תפעל להגברת ההכרות של אזרחיה עם מקורות הדעת והמורשת היהודית.
אירועים עיקריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ב-20 במרץ 2013, יומיים לאחר הקמת הממשלה, הגיע נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, לביקור של שלושה ימים בישראל וברשות הפלסטינית.
- ב-22 במרץ, בהשפעתו של אובמה, התנצל נתניהו בפני ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, על תוצאות אירועי המשט לעזה ב-2010. השניים סיכמו על השבת היחסים בין המדינות לתיקנם והחזרת השגרירויות לפעילות שגרתית, זאת לאחר שיתוק והחמרת היחסים בין המדינות מאז אירועי המשט[8].
- ב-21 באפריל אישרה הממשלה את הסכם שמיים פתוחים, אשר אמור להוריד חסמים בשוק הטיסות ולהוזיל מחירים לצרכן. בעקבות אישור ההסכם פתחו חברות התעופה בשביתה ותוכננה שביתה של ההסתדרות. משא ומתן הוביל לסיום השביתה ב-22 באפריל, וסוכם על מימון 97.5% מעלויות האבטחה של חברות התעופה[9].
- במהלך חודש מאי פרסמה ועדת פרי את המלצותיה לשוויון בנטל. לאחר מספר ימים אישרה הוועדה את המתווה שהוצע[10].
- על רקע גירעון של 40 מיליארד ש"ח בתקציב המדינה שנוצר בשנת 2012, במהלך כהונתה של הממשלה הקודמת, וצפי לגירעון תקציבי חריג של 4.9% בשנת 2013, הביאה הממשלה לאישור הכנסת תקציב שכלל העלאת מיסים נרחבת, חלקה ב-2013 וחלקה ב-2014.
- המשך מלחמת האזרחים בסוריה חייב דריכות בישראל, ופעמים אחדות דווח באמצעי התקשורת על תקיפות של צה"ל בסוריה. ב-23 בספטמבר 2014 חדר מטוס קרב מסוג סוחוי 24 מסוריה לשטח ישראל. המטוס, שככל הנראה התכוון להפציץ מעוזי מורדים בקוניטרה, יורט על ידי סוללת פטריוט. היה זה יירוט מטוס קרב ראשון מאז שנת 1985[11], ויירוט ראשון בעולם של מטוס קרב על ידי סוללת פטריוט.
- ב-12 ביוני 2014 נחטפו ונרצחו שלושה נערים יהודים בידי מחבלים פלסטינים. צה"ל פתח במבצע שובו אחים לאיתור החטופים, אך ב-30 ביוני מצא את גופותיהם[12]. בתגובה ביצעו יהודים ב-2 ביולי את רצח מוחמד אבו ח'דיר.
- ב-8 ביולי 2014 פתח צה"ל במבצע צוק איתן בעקבות ירי כבד של מעל 200 רקטות על יישובי וערי ישראל מרצועת עזה. המבצע הסתיים ב-26 באוגוסט.
- ב-9 ביולי 2014 סיעת הליכוד - ישראל ביתנו השלימה את פיצולה למרכיביה (הליכוד וישראל ביתנו)[13].
- תקריות ביטחוניות ממושכות בחודשים אוקטובר–נובמבר, במזרח ירושלים ובגוש עציון, שבמהלכן נורה פעיל הר הבית ופעיל הליכוד יהודה גליק, ופיגוע ירי ודקירה במהלך תפילת שחרית בבית כנסת בשכונת הר נוף שבירושלים, שבו נרצחו ארבעה מתפללים ושוטר ו-9 אחרים נפצעו.
פעילויות עיקריות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ממשלת ישראל ה-33 התאפיינה במספר רב של ועדות, שהוקמו על ידי שרים שונים, על מנת לטפל בבעיות יסודיות בתחום משרדיהם:
- ועדת גרמן, בראשות שרת הבריאות יעל גרמן, לטיפול במערכת הבריאות הציבורית בישראל.
- ועדת יוגב, לקידום הרפורמה במשק החשמל, שהוקמה על ידי שר האוצר יאיר לפיד. המלצות הוועדה לא אושרו על ידי שר האוצר ולכן לא ייושמו בפועל.
- ועדת ששינסקי 2, לבחינת התמלוגים על מחצבים, שהוקמה על ידי שר האוצר יאיר לפיד.
- ועדת אלאלוף, לצמצום אי השוויון בישראל, שמונתה על ידי שר הרווחה מאיר כהן.
- ועדת לוקר, לבחינת תקציב הביטחון, שמונתה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבראשה עמד האלוף במילואים יוחנן לוקר. מסקנות הוועדה נדחו בידי צה"ל ושר הביטחון משה יעלון.
- ועדת אנדורן, "לבחינת היבטי החוק לעידוד השקעות הון".
- הורחבו הסמכויות של הקבינט החברתי-כלכלי.
- ועדת לנדס, לבחינת רשות השידור, שמונתה על ידי שר התקשורת גלעד ארדן.
פעילויותיה העיקריות של הממשלה:
- הוקם מערך הסייבר הלאומי.
- הועבר המתווה החדש לחוק הגיוס[דרושה הבהרה] (המכונה חוק השוויון בנטל).
- הוצא סעיף מספר שנות נישואים מנושא דיור בר השגה.
- הכנסת מיצוי כושר השתכרות למגוון הטבות שמותנות בתחום העבודה.
- הגדלת תקציב ניצולי השואה בחצי מיליארד ש"ח ב-5 השנים הקרובות (כ-150 מיליון בשנה)[14].
- הגדלת תקציבי החינוך, הרווחה והבריאות.
- רפורמת שמיים פתוחים.
- העלאת המיסוי בחוק לעידוד השקעות הון.
- הכבדת נטל המס: העלאת שיעור המע"מ.
- קיצוץ קצבת הילדים[15].
- קידום התחרות בנמלי הים, על ידי קידום בניית נמל הדרום שיתחרה בנמל אשדוד ונמל המפרץ שיתחרה בנמל חיפה.
- הורדת מכסים על מוצרי מזון.
- העברת חוק המשילות בכנסת (העלאת אחוז החסימה מ-2% ל-3.25%)[16].
- החלטת ממשלה המאפשרת לרבני ערים לבצע גיור ("חוק הגיור")[17].
- הקמת ועדה שתקדם הצמצום לשימוש בכסף מזומן.
- הקמת ועדה לבחינת תקציב הביטחון (ועדת לוקר).
- העברת החוק לסגירת רשות השידור ופתיחתה מחדש (הרפורמה ברשות השידור) וביטול אגרת הטלוויזיה[18].
- המשך העברת בסיסי צה"ל לנגב, תוך קידום פינוי בסיס שדה דב.
- שינוי הקריטריונים בדיור בר השגה (ביטול הקריטריון "ותק בנישואים" והחזרת "מיצוי כושר ההשתכרות").
- העברת חוק המזון (המלצותיה של ועדת קדמי)[19].
- הארכת שעון הקיץ עד לסוף חודש אוקטובר בדומה לנהוג במדינות אירופה[20].
- קידום הקמת מחוז חינוך חרדי-ממלכתי במשרד החינוך.
- תוכנית לאומית לסיוע לניצולי שואה בעלות של 1 מיליארד ש"ח בשנה[14].
- העברת חוק השידור הציבורי: סגירת רשות השידור ופתיחת התאגיד.
סיעות הקואליציה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| סיעה | מושבים בכנסת | שרים בממשלה | משרדי השרים | משרדי סגני השרים | כניסה לממשלה | יציאה מן הממשלה | |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| הליכוד[ט] | 18[י] | 8 | משרד ראש הממשלה, משרד הביטחון, משרד התחבורה, משרד הפנים, משרד התקשורת, משרד התרבות והספורט, משרד המודיעין ומשרד האנרגיה והמים | משרד הביטחון, משרד החוץ, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, משרד ראש הממשלה, המשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות ומשרד המדע, הטכנולוגיה והחלל | 18 במרץ 2013 | 14 במאי 2015 | |
| יש עתיד | 19 | 5 | משרד האוצר, משרד החינוך, משרד הבריאות, משרד הרווחה והשירותים החברתיים ומשרד המדע, הטכנולוגיה והחלל | משרד האוצר | 4 בדצמבר 2014 | ||
| הבית היהודי | 12 | 3 | משרד הכלכלה, המשרד לירושלים והתפוצות, המשרד לשירותי דת, משרד הבינוי והמשרד לאזרחים ותיקים | משרד החינוך והמשרד לשירותי דת | 14 במאי 2015 | ||
| ישראל ביתנו[ט] | 13[י"א] | 5 | משרד החוץ, המשרד לביטחון הפנים, משרד החקלאות, משרד התיירות ומשרד העלייה והקליטה | משרד הפנים | 6 במאי 2015 | ||
| התנועה | 6 | 2 | משרד המשפטים והמשרד להגנת הסביבה | — | 4 בדצמבר 2014 | ||
- מספר הח"כים החברים בקואליציה
- 68 ח"כים עד פרישת התנועה ויש עתיד (מ-18 במרץ 2013 עד 4 בדצמבר 2014)
- 43 ח"כים עד פרישת ישראל ביתנו (מ-4 בדצמבר 2014 עד 6 במאי 2015)
- 38 ח"כים לאחר מכן (מ-6 במאי 2015 עד 14 במאי 2015)
- יושב ראש הקואליציה
- יריב לוין, הליכוד - ישראל ביתנו (מחצית הקדנציה)
- זאב אלקין, הליכוד - ישראל ביתנו (מחצית הקדנציה)
הרכב הממשלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הממשלה מנתה עם כינונה 22 שרים והמספר עלה ל-23 עם הצטרפות אביגדור ליברמן, לאחר זיכויו.
בממשלה זו כיהנו לראשונה 9 שרים חדשים – יאיר שמיר, יאיר לפיד, אורי אורבך, יעקב פרי, נפתלי בנט, יעל גרמן, שי פירון, אורי אריאל ומאיר כהן.
14 שרים כיהנו בעבר בממשלה – בנימין נתניהו, אביגדור ליברמן, משה יעלון, גדעון סער, ציפי לבני, גלעד ארדן, עוזי לנדאו, יצחק אהרונוביץ', סילבן שלום, סופה לנדבר, יובל שטייניץ, עמיר פרץ, לימור לבנת וישראל כ"ץ.
| הליכוד - ישראל ביתנו/ הליכוד | יש עתיד | הבית היהודי | ישראל ביתנו | התנועה | |||||||||||||||
| פער בין כהונותיהם של שרים שונים באותו המשרד, משמעו מילוי מקום על ידי ראש הממשלה | |||||||||||||||||||
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
חילופי שרים וסגני שרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ממשלת ישראל השלושים ושלוש
מסמכים רשמיים:
- הסכמים קואליציוניים לכינון הממשלה ה-33 למדינת ישראל, באתר הכנסת
- ממשלת ישראל השלושים ושלוש - קווי יסוד, אתר הכנסת
דיווח וניתוח:
- ירון דרוקמן ואטילה שומפלבי, כל השרים: כך תיראה ממשלת נתניהו השלישית, באתר ynet, 17 במרץ 2013
עמרי נחמיאס, הממשלה ה-33 אושרה, הושבעה והצטלמה: "נשים את כל המחלוקות בצד", באתר nana10, 19 במרץ 2013; מתוך חדשות 10- תמונת ממשלת ישראל ה-33 באתר הכנסת
- הממשלה ה-33: קווים לדמותה סקירה מאת ד"ר עופר קניג, המכון הישראלי לדמוקרטיה
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בכנסת השמונה עשרה יוצגה הרשימה בשתי סיעות נפרדות שהחזיקו יחד ב-42 מושבים: הליכוד עם 27 וישראל ביתנו עם 15.
- ^ הרשימה לא יוצגה בכנסת השמונה עשרה.
- ^ בבחירות לכנסת השמונה עשרה השיגה 13, אך במהלך כהונת הכנסת התפצלה הסיעה ונותרה עם 8.
- ^ סיעת הבית היהודי ייצגה בכנסת ה-18 רק את מפלגת מפד"ל וזכתה ב-3 מנדטים. רשימת האיחוד הלאומי שזכתה ב-4 מנדטים ייצגה 4 מפלגות – מפלגת תקומה (2 מנדטים), התקווה - מפלגה ציונית לאומית (מנדט אחד), ארץ ישראל שלנו (מנדט אחד) ומולדת (ללא ייצוג). בבחירות לכנסת ה-19 ייצגה רשימת הבית היהודי את המפד"ל ותקומה.
- ^ בכנסת השמונה עשרה יוצגה הרשימה בידי סיעה בת 10 חברים לאחר פרישת חיים אמסלם.
- ^ בכנסת השמונה עשרה יוצגה הרשימה בידי סיעה בת 7 חברים שהתפצלה מסיעת קדימה.
- ^ בבחירות לכנסת השמונה עשרה השיגה 28, אך במהלך כהונת הכנסת התפצלה הסיעה ונותרה עם 21.
- ^ בממשלת ישראל השלושים, כיהנו ארבע נשים כשׂרות במהלך שנות כהונת הממשלה, אך הן לא ישבו בממשלה במקביל. יהודית נאות פרשה מהממשלה לפני כניסתה של דליה איציק.
- ^ 1 2 סיעות הליכוד וישראל ביתנו נבחרו לכנסת במסגרת רשימה משותפת בשם "הליכוד ביתנו". הסיעה מנתה 31 מנדטים. בתאריך 9 ביולי 2014 הסיעה המשותפת התפצלה למרכיביה.
- ^ 20 חברי כנסת ממפלגת הליכוד כיהנו בכנסת בתחילת כהונתה. בהמשך מספרם קטן ל-18.
- ^ 11 חברי כנסת ממפלגת ישראל ביתנו כיהנו בכנסת בתחילת כהונתה. בהמשך מספרם גדל ל-13.
- ^ 1 2 3 4 5 6 ראש הממשלה נתניהו כיהן כשר המשפטים, האוצר, החינוך, הבריאות, הרווחה והמדע מיום פיטורי השרים יאיר לפיד וציפי לבני, והתפטרות יתר שרי מפלגת יש עתיד בתאריך 4 בדצמבר 2014.
- ^ ראש הממשלה נתניהו כיהן כשר להגנת הסביבה מיום התפטרותו של השר עמיר פרץ ועד סוף כהונת הממשלה.
- ^ עם הקמת הממשלה הועברו סמכויות משרד ראש הממשלה בנושא ירושלים למשרד ההסברה והתפוצות שהעביר את סמכויותיו בנושא הסברה למשרד ראש הממשלה. לאחר מכן שמו של משרד ההסברה והתפוצות שונה למשרד לירושלים ותפוצות.
- ^ ב-30 בנובמבר 2014, אוחדו המשרד לנושאים אסטרטגיים והמשרד לענייני מודיעין למשרד המודיעין.[21]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נתניהו: "קורא לכל מי שהודיעו שלא ישבו בממשלה לשקול זאת", באתר nrg
- ^ תומר אביטל, הממשלה ה-33 יוצאת לדרך: יש עתיד והבית היהודי חתמו על ההסכמים הקואליציוניים, באתר כלכליסט, 15 במרץ 2013
- ^ הממשלה ה-33, 18 במרץ 2013, באתר הכנסת
- ^ אריק בנדר, לאחר הזיכוי: אביגדור ליברמן הושבע לתפקיד שר החוץ, באתר nrg, 11 בנובמבר 2013
- ^ ynet, פצצה פוליטית: שר הפנים גדעון סער "לוקח פסק זמן" מהחיים הפוליטיים, באתר כלכליסט, 17 בספטמבר 2014
- ^ השר עמיר פרץ התפטר: "מוכרחים להחליף את נתניהו", באתר וואלה, 9 בנובמבר 2014
- ^ עקיבא לם, נתניהו: "הפלתי את הממשלה בגלל חוק 'ישראל היום'", באתר ערוץ 20, 15 בינואר 2017
- ^ ברק רביד, בתיווך אובמה: נתניהו התקשר לארדואן והתנצל על הרג האזרחים הטורקים במשט לעזה, באתר הארץ, 22 במרץ 2013
- ^ ספיר פרץ, הממשלה אישרה את הסכם "שמיים פתוחים"; השביתה נמשכת, באתר גלובס, 21 באפריל 2013
- ^ מערכת ישראל היום, המלצות ועדת פרי: חובת גיוס לחרדים, באתר ישראל היום, 23 במאי 2013
- ^ אחיה ראב"ד, יואב זיתון, רועי קייס ומיכל מרגלית, חיל האוויר הפיל מטוס קרב סורי בגולן, באתר ynet, 23 בספטמבר 2014
- ^ כתבי ynet, סוף עצוב: גופות שלושת החטופים אותרו באזור חברון, באתר ynet, 30 ביוני 2014
- ^ יהונתן ליס, ליברמן הודיע: סוף לסיעה המשותפת - ישראל ביתנו מתפצלת מהליכוד, באתר הארץ, 7 ביולי 2014
- ^ 1 2 רוני זינגר, הממשלה אישרה תוספת של מיליארד שקל בשנה לניצולי השואה, באתר כלכליסט, 27 באפריל 2014
- ^ עומרי אפרים, ממחר הקיצוץ בקצבאות הילדים: "יום שחור", באתר ynet, 19 באוגוסט 2013
- ^ חוק המשילות עבר בכנסת בקריאה שנייה ושלישית, באתר וואלה, 11 במרץ 2014
- ^ מורן אזולאי וקובי נחשוני, הממשלה אישרה את חוק הגיור, באתר ynet, 2 בנובמבר 2014
- ^ דנה סומברג, הממשלה אישרה את חוק רשות השידור, אגרת הטלוויזיה תבוטל, באתר מעריב אונליין, 19 ביולי 2015
- ^
אורה קורן, הכנסת אישרה את חוק המזון -אך הוא אינו צפוי להביא לעלייה גורפת בתחרות, באתר TheMarker, 3 ביולי 2013
- ^ מורן אזולאי, אושרה הארכת שעון הקיץ: "יותר אור, יותר שמחה", באתר ynet, 8 ביולי 2013
- ^ איחוד המשרד לענייני מודיעין והמשרד לנושאים אסטרטגיים למשרד אחד שייקרא משרד המודיעין.
