מנדף כימי
מִנְדָּף כימי הוא מתקן אוורור המגן על העובדים בסביבתו מחשיפה לחומרים מסוכנים בעיקר כאלו הנדיפים מביניהם. ישנם מנדפים כימיים עם זכוכיות מיוחדות המגנים גם מפני חומרים ותוצרי תגובות נפיצים. מנדפים נפוצים מאוד במעבדות כימיות ובמקומות עבודה בהם יש שימוש בחומרים מסוכנים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המנדף הופיע לראשונה בתקופה הוויקטוריאנית, כנראה במעבדתו של תומאס אדיסון שלא יכול היה להשתמש בארובה לפליטת תוצרי הניסויים הכימיים שביצע בקיץ. הוא גם הראשון שהשתמש בשימשה העולה אנכית כלפי שטח העבודה.
עם הכניסה לעידן הגרעין, ב-1943 ג'ון ובר הוסיף למנדף שאיבה אחידה בפתח כניסת אוויר ובקרת שינוי זרם פליטה[1]. עם הזמן התפתחו סוגים נוספים של מנדפים.
מבנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיימות שתי תצורות למנדפים הכימיים: בעלי צינור סילוק וללא צינור. העיקרון זהה לשתיהן: האוויר נשאב מהפתח הקדמי ויוצא עם פליטות המבנה (במקרה בו קיים צינור סילוק) או מנוטרל ומוחזר חזרה לחדר בו נמצא המנדף.
על מנת ששום חומר מסוכן לא ייפלט החוצה ברבים מן המנדפים קיימות הגנות נוספות מפני התפוצצות וחיבור פנימי ישיר למכל שפכים. כמו כן ישנם מנדפים המיועדים להגן על חומרים איתם עובדים במנדף.
במקור המנדפים נבנו מעץ עם צינורות פליטה מאסבסט שהוחלפו בפלדה פחמנית עטופה באפוקסי עם צינורות פליטה מפוליוויניל כלוריד או פוליפרופילן.
רוב המנדפים הנייחים קיימים ב 5 רחבים: 1000, 1200, 1500, 1800 ו-2000 מילימטרים. העומק נע בין 700 ל-900 מילימטרים וגובה בין 1900 ל 2700 מילימטרים. הם יכולים לאפשר עבודה לאחד עד שלושה עובדים. בפנים קיימת תאורה מוגנת אדים. מנדפי לימוד שקופים לא רק מפתח קדמי אלא גם בצדדים על מנת לאפשר תצפית רחבה על המתרחש בפנים.
השקעות תפעול
[עריכת קוד מקור | עריכה]מנדף כימי אחד באורך 1800 מילימטרים העובד 24/7/365 עלה בסוף המאה ה-20 5,000 דולרים (כ-20 אלף שקלים)[2][3].
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ http://www.saai-svc.com/files/Fumehood%20Evolution.pdf
- ^ T. Smith, S. Crooks. "Implementing a laboratory ventilation management program," Chemical Health and Safety, Vol. 3, No. 2, (1996) pp.12-16
- ^ Laboratory control and safety solutions applications guide. Siemens Building Technologies, Inc., Landis Div., Buffalo Park, IL (1999)