מנהלת שטח האויב הכבוש
| |||
 2 | |||
| גאוגרפיה | |||
|---|---|---|---|
| יבשת |
אסיה  | ||
| היסטוריה | |||
| תאריכי הקמה |
1918 | ||
| תאריכי פירוק |
1920 | ||
| ישות קודמת |
 מוטצאריף הר הלבנון וילאייט דמשק מוטצאריף של ירושלים וילאייט ביירות וילאייט חלב וילאייט אדנה | ||
| ישות יורשת |
 הממלכה הערבית של סוריה  ארץ ישראל המנדטורית  לבנון הגדולה  מדינת העלווים  טורקיה | ||
  | |||
.svg)
מִנְהֶלֶת שטחי האויב הכבושים (באנגלית: Occupied Enemy Territory Administration - OETA) הייתה גוף ממשל צבאי משותף, בריטי, צרפתי וערבי, ששלט על המחוזות הלבנטיניים של האימפריה העות'מאנית לשעבר, בשנים 1918–1920. המנהלה הוקמה ב-23 באוקטובר 1918[1] על ידי הצבא הבריטי ששלט באזור, בעקבות סיום המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, כיבוש דמשק וסיום המערכה במסופוטמיה במלחמת העולם הראשונה.
המנהלת יישמה בשטח את הסכם המודוס ויוונדי האנגלו-צרפתי 1918 (אנ') מ-30 בספטמבר 1918. בשל העובדה שהכוחות הבריטיים הם שכבשו ואחזו בשטח איבדו הצרפתים מכוח המיקוח אל מול הבריטים ובהשוואה לחלוקה הקודמת של האימפריה העות'מאנית - הסכם סייקס-פיקו, נשמטה מידיהם האחיזה בארץ ישראל ובמוסול וסביבתה העתירות במרבצי נפט. ההאשמים קיבלו שליטה משותפת באזור המזרחי, לפי "הפתרון השריפי" (אנ') של לורנס איש ערב מנובמבר 1918.
הקמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-23 באוקטובר 1918, לאחר שהביסו הכוחות הבריטיים והערבים את האימפריה העות'מאנית, הכריז פילדמרשל אדמונד אלנבי כי סוריה העות'מאנית תפוצל לשלוש יחידות משנה מנהליות, אשר השתנו מעט מאוד מהחלוקות העות'מאניות הקודמות:
- OETA דרום, המורכב מהמוטצאריף של ירושלים והסנג'קים של שכם ועכו. זו הייתה ההגדרה המנהלית הראשונה של מה שעתיד להפוך לארץ ישראל המנדטורית;
- OETA מערב (במקור OETA צפון, שונה חודשיים מאוחר יותר) המורכב מווילאייט ביירות, מוטצאריף הר הלבנון, סנג'ק לטקיה ומספר מחוזות משנה;
- OETA מזרח המורכב מווילאייט דמשק והחלק הדרומי של וילאייט חלב. מושלי חלב היו אמורים מאוחר יותר לתת חסות לכיבוש זור. אזור מען ועקבה נוהל על ידי OETA מזרח ונתבע על ידי החג'אז.
בדצמבר 1918, בעקבות כיבוש מחוז קיליקיה, הוקמה טריטוריה חדשה.
- OETA צפון, המורכב מוילאייט אדנה
| דרום | מערב | מזרח | סך הכל | |
|---|---|---|---|---|
| מוסלמים | 515,000 | 600,000 | 1,250,000 | 2,365,000 |
| נוצרים | 62,500 | 400,000 | 125,000 | 587,500 |
| דרוזים | 60,000 | 80,000 | 140,000 | |
| יהודים | 65,000 | 15,000 | 30,000 | 110,000 |
| אחר | 5,000 | 20,000 | 20,000 | 45,000 |
| סה"כ | 647,500 | 1,095,000 | 1,505,000 | 3,247,500 |
תפקוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]
המנהלת ספקה את הצרכים המיידיים של התושבים. יובאו והופצו גרעיני זרעים ובעלי חיים, מימון בתנאים נוחים הועמד באמצעות הבנקאים של הצבא, יוצב המטבע ושירותי הדואר הוחזרו. אלנבי עמד על כך שכל עוד נדרש ממשל צבאי, זה יישאר באחריותו.
פירוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממשלי OETA פורקו בזמנים שונים בכל אחד מהאזורים בעקבות מינוי רשמי של ממשל אזרחי לפני כניסתו הרשמית לתוקף של משטר המנדטים כפי שהוחלט בוועידת סן רמו באפריל 1920:
- ב-OETA מזרח הסתיים הממשל הבריטי בעקבות נסיגת הכוחות הבריטיים מהשטח ב–26 בנובמבר 1919, וההכרזה שלאחר מכן על הממלכה הערבית של סוריה על אותו אזור. האזור פוצל לשניים לאחר שהצרפתים הביסו את פייסל הראשון, מלך עיראק בקרב מייסלון ביולי 1920; החלק הצפוני של השטח שולב עם OETA מערב בניהול צרפת, והחלק הדרומי הפך לשטח הפקר ולימים הפך לאמירות עבר הירדן.
- OETA דרום: 1 ביולי 1920, הרברט סמואל מונה לנציב העליון לארץ ישראל
- OETA מערב: 31 באוגוסט 1920, אנרי גורו הכריז על מדינת לבנון הגדולה, מדינת העלווים וסנג'ק אלכסנדרטה מוזגו למדינת חלב
בשל הצלחתה של מלחמת העצמאות הטורקית, הסנג'קים מארש, איינטאב ואורפה של וילאייט חלב לשעבר נשארו כחלק מטורקיה לאחר 1921. כמו כן, מחוזות אנטקיה ואיסכנדרון של סנג'ק חלב הופרדו ממדינת האטיי ב-1938 והמדינה הפכה לחלק מטורקיה ב-1939.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Israel: Israel's transition from community to state בספר Israel: The First Hundred Years (ישראל: מאה השנים הראשונות")