מנשה קדישמן

מנשה קדישמן
מנשה קדישמן (1954)
מנשה קדישמן (1954)
לידה 21 באוגוסט 1932
תל אביב, פלשתינה (א"י) המנדט הבריטיהמנדט הבריטי
פטירה 8 במאי 2015 (בגיל 82)
תל אביב-יפו, ישראל ישראלישראל
לאום ישראלי
מקום לימודים
תקופת הפעילות 19472015 (כ־68 שנים)
תחום יצירה ציור, פיסול
זרם באמנות אמנות מושגית, פוסטמודרניזם
יצירות ידועות ציורי כבשים, פסל התרוממות
פרסים והוקרה
www.kadishman.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לוחית זיכרון למנשה קדישמן בכניסה לביתו

מנשה קדישמן (21 באוגוסט 19328 במאי 2015) היה צייר ופסל ישראלי, חתן פרס ישראל בתחום הפיסול.

מנשה קדישמן נולד בתל אביב לבלהה ובן-ציון קדישמן. למרות הרוח החלוצית של המשפחה, הייתה בבית אווירה תומכת לעיסוק באמנות. אביו נהג ליצור, כתחביב, חיתוכי אלומיניום בנושאי חלוצים. בנעוריו למד קדישמן ציור אצל אהרון אבני. לאחר מכן למד פיסול אצל משה שטרנשוס. במקביל היה קדישמן פעיל בתנועת הנוער "גורדוניה" (התנועה המאוחדת). בשנת 1950 נפטר אביו. קדישמן סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר המקצועי ע"ש מקס פיין בתל אביב.[1] עם גיוסו לצה"ל הצטרף ליחידת הנח"ל הראשונה, שהוקמה באותה עת. קדישמן הוצב בקיבוץ מעיין ברוך שבאצבע הגליל. הוא היה רועה צאן, דבר שהשפיע רבות על יצירותיו. זכרונותיו כרועה מתועדים וערוכים בדייקנות ברישומי פחם ועיפרון. התוכן בדרך כלל עוסק בכבשים. הכבשים צוירו בעיקר בסביבת גבול ישראל, גדרות תיל. מה שהשפיע עליו ביותר זו העובדה שגם הכבשים למעשה מוגבלות בגבול בין-לאומי.

בשנים 19471950 למד פיסול אצל משה שטרנשוס, לאחר מכן אצל רודי להמן. היה חבר קיבוץ יזרעאל מספר שנים, אולם נאלץ לעזוב כי הקיבוץ סירב לממן את לימודיו האקדמיים. בשנים 19591960 בסט. מרטינ'ס סקול אוף ארט (אנ') אצל אנתוני קארו (אנ') (למד שם יחד עם בוקי שוורץ), ובסלייד סקול; שני המוסדות בלונדון. בשנות ה-60 חי ויצר בלונדון ואף החל להצליח שם.

בשנת 1968 ייצג את ישראל בדוקומנטה בקאסל, גרמניה, ובשנת 1978 הציג בביאנאלה של ונציה 18 כבשים שעל גבן צבע כחול בשם "פרויקט הכבשים: הטבע כאמנות והאמנות כטבע". מיצג זה שוחזר במוזיאון תל אביב לאמנות בתערוכה של יצירותיו שנפתחה בדצמבר 2005 ונקראה "צייר לי כבשה". התפרסם גם בציורי דיוקנאות הכבשים הצבעוניים שלו, אותם החל לצייר בשנת 1995; מאז יצר אלפי דיוקנאות מסדרה זו.

בפסליו הוא נהג להשתמש בברזל ובחומרים נוספים כדי ליצור אמנות סביבתית אפית. בתחילתה, בשנות ה-60, נהג לפסל בסגנון מופשט על ידי שימוש בצורות גאומטריות חדות, ובהמשך פיסל גם פסלים פחות מופשטים, בהם "עקדת יצחק", פסל רחוב עשוי פלדת קורטן שנמצא בתל אביב מול מוזיאון תל אביב ובניין בית המשפט.

פסל הרחוב שלו "התרוממות" עשוי פלדה וגובהו 15 מטר. הפסל נמצא בסמוך לבית תיאטרון "הבימה" בתל אביב, והוא סימן היכר בולט של סביבתו.

בשנת תשנ"ה (1995) נבחר לחתן פרס ישראל בתחום הפיסול. בשנת 2005 הוקרן בפסטיבל ירושלים הסרט "הכבשה הכחולה" (בבימוי דני דותן ודליה מבורך) המתעד את חייו ויצירתו.

בשנים 1976–1977 שיחק בסרטים בבימויו של זאב רווח "רק היום" ו"הגונב מגנב פטור" בתפקיד המהרישי.

קדישמן היה גרוש ואב לשניים. בנו, בן, הוא צייר. בתו השחקנית מאיה קדישמן הייתה נשואה לאמן ערן שקין.

מנשה קדישמן נפטר ב-8 במאי 2015, בגיל 82, ונטמן בבית הקברות קריית שאול.[2]

מוזיאונים ואוספים פרטיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת המיזם של עיריית תל אביב להנצחת אמנים ואנשי תרבות תושבי העיר, נקבעה לוחית זיכרון על ביתו ברחוב בר כוכבא 2.

גלריית תמונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1947–1950 – פיסול, עם הפסל משה שטרנשוס
  • 1954 – פיסול, עם הפסל רודי להמן
  • 1959–1960 – אמנות, בית הספר לאמנות "סנט מרטין", לונדון
  • 1961 – אמנות, בית הספר לאמנות יפה סלייד, לונדון.

פרסים והוקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנות במרחב הציבורי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1967 – שלוש דסקיות, אוניברסיטת ססקוהנה (Susquehanna University), סלינסגרוב (Selinsgrove), פנסילבניה
  • 1968 – "קטעים", מרכז נאשר לפיסול (Nasher Sculpture Center), טקסס
  • 1969 – "אום" (Om), אוניברסיטת יוסטון, יוסטון, טקסס
  • 1970 – "היער", מרכז נאשר לפיסול (Nasher Sculpture Center), טקסס
  • 1977 – "מתח II", מרכז האמנות סטורם קינג (Storm King Art Center), מאונטיינוויל (Mountainville), ניו יורק
  • 1977 – "שמונה עצים פוזטיבים", מרכז סטורם קינג לאמנות (Storm King Art Center), מונטוויל (Mountainville), ניו יורק
  • 1985 – "עקדת יצחק", מוזיאון פרד ג'ונס הצעיר לאמנות (Fred Jones Jr. Museum of Art), נורמן (Norman) אוקלהומה
  • 2001 – "עצים נגאטיביים", מוזיאון פילברוקס לאמנות (Philbrook Museum of Art), טולסה (Tulsa), אוקלהומה
  • 1986–1987 – "פרומתאוס", מוזיאון הארה (Hara) לאמנות עכשווית, טוקיו

איור ספרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • יבי, נגד שירה ומכתמים, מו"ל: רצון-טוב, ירושלים, 1979.
  • יהודה אראל, דורון בא תשמע סיפור, מו"ל: י. אראל, תשמ"?
  • יהודה אראל, רוני בואי תשמעי סיפור, מו"ל: י. אראל, תשמ"?
  • יהודה אראל, מיכל בואי תשמעי סיפור, מו"ל: י. אראל 1989.
  • שנינו אהבנו שירת כוכבים, שירים מאת אברהם חלפי, תרגם ליידיש יוסף ארליך, עיטר מנשה קדישמן, מכון הברמן למחקרי ספרות, לוד, תשנ"א 1991.
  • דן מירון, מול האח השותק: עיונים בשירת מלחמת העצמאות בלויית י"ב רישומים מאת מנשה קדישמן, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1992.
  • חיים נגד, סיור באזור האסור, (שירים), מו"ל: תג, בת-ים, תשנ"ד, 1994.
  • משה שמיר, אברהם בבוקר, עם שלושה פיתוחי מתכת של מנשה קדישמן, הוצאת אבן חושן, תשנ"ו, 1995.
  • אליעזר כגן, על גדות הלתה, הוצאת תג, תל אביב, תשנ"ח, 1998.
  • חיים חפר, אף מילה רעה <כמעט>, (מקאמות), הוצאת זמורה ביתן, תשנ"ח, 1998.
  • יבי, מחוץ לקונצנזוס: אולי בזכות הכוסית הטובה תימנע המלחמה הבאה, שירים וכתמים, מבוא: יצחק בן אהרון, הוצאה לא ידועה, 1998.
  • אליעזר כגן, גבעת המורה: 81 מרובעים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, בני-ברק, 2000.
  • ש. שפרה, עלילות גלגמש: סיפור הידידות...בין גלגמש המלך וידידו אנכידו..., איור ביחד עם בלהה קדישמן, הוצאת עם עובד, תש"ס, 2000.
  • אריה בן-גוריון (ליקט וערך),אל תשלח ידך אל הנער: שירים ודברי הגות על העקידה, הציורים: מנשה קדישמן, כתר הוצאה לאור, ירושלים, 2002.
  • שולמית חוה הלוי, אות הבל, מוציא לאור כרמל, ירושלים, תשס"ג, 2003.
  • יאיר רחלי, דיור מוגן - סיפורים, הוצאת חלונות, תל אביב, תשס"ה, 2004.
  • פנינה עמיר, קול ובראשית, הוצאת כרמל, ירושלים, תשס"ה, 2004.
  • מנשה קדישמן מצייר הגדה של פסח, הוצאת ויצו - תנועה ציונית בינלאומית של נשים מתנדבות לשפור החברה בישראל, תל אביב, 2005.
  • עשי וינשטיין, ספורי כבשים, קריית גת, קוראים, 2005.
  • אבי אליאס, אלוהים ואיש שמן בג'יפ צהוב, עריכה: לאה שניר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005.
  • הדסה טל, שיר ערש לתינוק שכמעט, הוצאת כרמל, ירושלים, תשס"ה, 2005.
  • רחל חלפי, מקלעת השמש: משירים תת-ימיים ואחרים, (1975), ועד נוסעת סמויה (1999), מסות: דן מירון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005.
  • בטין אמיר, כל אשר לי, (שירים), תרגום מצרפתית: אהרן אמיר, הוצאת כרמל, ירושלים, תשס"ו, 2006.
  • פנינה עמית, צדפים קונכיות ומלחמה, מוציא לאור אבן חשן, רעננה, תשס"ט, 2009.
  • אלעזר גלעד, אין פה דבר רק נוף, מו"ל לא ידוע, 2009.
  • אמנון שמוש, גלויות מעולם האמת: הגיגים, מאמרים, אמרות כנף, הוצאת מסדה, תש"ע, 2010.
  • חיים נגיד, ימינה לסמטת גן-עדן, (מבחר שירים), הוצאת ספרא, תל אביב, 2012.
  • פנינה עמי, שברים - שירים, ספרא בית הוצאה לאור, איגוד כללי של סופרים בישראל, 2013.
  • 'שרה יודפת, המיתר ממשיך לנגן, הוצאת סער, תל אביב, 2015.

ספרים וקטלוגים אודות יצירתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט דוקומנטרי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מותו:

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ תל-אביב: טקס גמר הלימודים בביה"ס מכס פיין, דבר, 4 ביולי 1950
  2. ^ שני ליטמן, [https://www.haaretz.co.il/1.2633218 בהלוויית מנשה קדישמן: "אמן ענק וחבר שאין כמוהו. גם את המלוחים בינינו הפכת לקצת מתוקים"], באתר הארץ, 10 במאי 2015