![]() | |
בימוי |
פריץ לאנג ![]() |
---|---|
הופק בידי |
ברט א. פרידלוב ![]() |
תסריט | דאגלס מורו |
עריכה |
ג'ין פאולר ![]() |
שחקנים ראשיים |
דיינה אנדרוז קארלטון יאנג פיליפ בורנויף ויליאם בויט קולין קני פרנק מיליס פרנקלין פרנום דון סימור אדוורד בינס ג'ואן פונטיין שפרד סטרדוויק ברברה ניקולס ארתור פרנז סידני בלקמר ג'ון ג'ורג' ![]() |
מוזיקה | הרשל בורק גילברט |
צילום |
ויליאם סניידר ![]() |
מדינה |
ארצות הברית ![]() |
חברת הפקה |
RKO ![]() |
חברה מפיצה |
RKO ![]() |
שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה ![]() |
הקרנת בכורה |
13 בספטמבר 1956 ![]() |
משך הקרנה |
80 דק' ![]() |
שפת הסרט |
אנגלית ![]() |
סוגה |
סרט דרמה, פילם נואר ![]() |
סרטים בסדרה |
דיינה אנדרוז ג'ואן פונטיין |
דף הסרט ב־IMDb | |
![]() ![]() |
מעבר לכל ספק (אנגלית: פריץ לאנג) הוא סרט אפל משנת 1956 בבימויו של פריץ לאנג, אשר נכתב על ידי דאגלס מורו. בסרט מככבים דנה אנדרוז, ג'ואן פונטיין, סידני בלקמר וארתור פרנץ. זהו סרטו השני של לאנג שבוים עבור פרידלוב,[1] והסרט האמריקני האחרון שביים.
אוסטין ספנסר (סידני בלקמר), העובד כמו"ל בעיתון, שואף להוכיח נקודה אודות אי מספיקותן של ראיות נסיבתיות כהוכחת אשמה. הוא מציע לארוסה של בתו, טום גארט (דיינה אנדרוס), להשתתף במתיחה, בניסיון לחשוף את חוסר כישרונו של התובע המחוזי הקשוח בעיר. על טום הוטל לשתול רמזים שיובילו למעצרו בגין רצח רקדנית מועדון הלילה, פטי גריי. ברגע שטום יימצא אשם, ספנסר אמור לחשוף את המזימה ולהשפיל את התובע המחוזי.
טום מסכים לתוכנית, אך אירועים בלתי צפויים מטרפדים את המזימה: ספנסר נהרג בתאונת דרכים לפני שניתנת לו הזדמנות להעיד, וראיות מצולמות שנועדו לזכות את טום במשפטו נשרפות עד לבלי היכר. טום נמצא אשם ונשלח לאגף הנידונים למוות בכלא. מתגלה בזמן עדות בכתב של ההרוג החושפת את תוכניתם של השניים. בזכותה, זוכה טום לחנינה.
עם זאת, בשיחה עם ארוסתו סוזן (ג'ואן פונטיין), טום פולט שלא במכוון כי הוא יודע את שמה האמיתי של האישה המנוחה; הדבר מוביל אותו להתוודות ברצח. פטי גריי, קורבן הרצח, היא למעשה אמה בלוצ'ר, אשתו של טום גארט איה הוא התנכר ואשר שחזרה בה מהבטחתה להתגרש ממנו במקסיקו. מכיוון שהדבר מנע מגארט להתחתן עם סוזן, הוא רצח את אמה. חנינתו של גארט מתבטלת לפני כניסתו של כלל הסיכון הכפול לתוקף, והסרט מסתיים בסצנת הסיום בה הוא מובל בחזרה לתאו. לנו נותר רק להניח כי הוצאתו להורג מתבצעת כמתוכנן.
קית' מ. בוקר ציין כי מעבר לכל ספק הוא "אולי העגום ביותר מבין כותרי הסרט האפל האמריקניים שלו [של לאנג].[2] דניס ל. ווייט מתאר את הסרט כבעל "השפעה ניכרת, שאינה נובעת מסגנון חזותי, אלא מתוך מבנה הסיפור, האווירה והעלילה הנרקמת במומחיות, בה המהפך מפתיע ומשכנע כאחד." [3] סטלה ברוזי, מחברת קולנוע הגברים: גבריות ו-Mise-en-Scene בהוליווד, הרגישה כי עלילת הסרט "סכמטית מדי" ו-"מונעת על ידי פרדוקס", מה שמוביל ל-"סגנון בלתי נראה ושקוף, ובו זמנית, מתמקד בביצועים ובדברים שעל פני השטח". היא מוסיפה כי לאנג "מפגין סגנון 'קלאסי' כביכול בלתי פולשני, אותו הוא "מצמצם במכוון עד לצרכיו המינמליסטיים ביותר".[4] הסופר ג'יימס מקיי מציין כי פונטיין בתפקיד סוזן ספנסר "נותנת קצת יותר ממה שאנחנו מצפים בדרך כלל, בתפקיד שמחייב אותה להשקיע מאמצים רבים בדאגה לגבר שלה".[1]
מבקר הקולנוע דניס שוורץ כתב ביקורת מעורבת, אך המביעה הערכה למאמציו של לאנג, "כתוב באופן עגום עם חורים רבים בעלילה, תחבולות בלתי סבירות והצהרות משפטיות אבסורדיות מפיו של בוגר בית הספר למשפטים דאגלס מורו, על אף כי הסרט מבוים על ידי אשף הסרט האפל פריץ לאנג ( M / While the City Sleeps) / רחוב ארגמן ). הסרט האמריקני האחרון של לאנג הוא דרמה משפטית מפותלת בתקציב נמוך, הדנה בסכנות עונש המוות שבסופו של דבר עוסק בעניין מוחשי יותר - נסיבותיו הבלתי צפויות של הגורל. . . אך בסרט החתרני הזה אווירה פרוורטית של אי ודאות תת-הכרתית שולטת על המציאות הניצבת על פני השטח, והסיום המפתיע הוא יותר הלם רגשי מאשר הפתעה אמיתית - מה שמאפשר לקולנוען להעביר אל הצופה את הציניות שלו ואת התפכחותו מהמצב האנושי. כדאי לראות את הסרט הנוקשה, המפתה והבלתי שגרתי, בכל הקשור לדרך הגאונית בה הוא פותר את הדילמה שהעלה שאינה נותנת מנוח." [5]
{{cite book}}
: (עזרה)
{{cite book}}
: (עזרה)
{{cite book}}
: (עזרה)
קטגוריה:סרטי RKO קטגוריה:סרטים אפלים קטגוריה:סרטים באנגלית קטגוריה:סרטי שחור-לבן אמריקאיים קטגוריה:סרטים אמריקאיים קטגוריה:סרטי דרמה אמריקאיים קטגוריה:סרטי 1956