![]() | |
בימוי |
יואקים רונינג, אספן סנדברג ![]() |
---|---|
הופק בידי |
John M. Jacobsen, Sveinung Golimo ![]() |
תסריט |
Thomas Nordseth-Tiller ![]() |
עריכה |
אנדרס רפן ![]() |
שחקנים ראשיים |
ניקולאי קליב ברוץ' (גרגרס גראם) Rolf Kristian Larsen (Olav Ringdal) קנוט יונר (גונאר סונסטבי) כריסטיאן רובק (Kolbein Lauring) רון דונצ'י (ג'ון סקינר וילסון) אקסל הני (מקס מאנוס) Oliver Stokowski (Oberscharführer) פול האגן (Roy Nielsen) סטיג הנריק קירה האוגן סידנס (Jens Christian Hauge) Eirik Evjen (Sigurd Jacobsen) אגנס קיטלסן (Tikken Manus) קן דוקן (זיגפריד פמר) Mats Eldøen (Edvard Tallaksen) יאקוב אופטברו (Lars-Emil Erichsen) ויקטוריה וינגה פיטר נס (Martin Linge) Julia Thurnau Lise Risom Olsen Patrick Güldenberg Nils Düwell Stig Hoffmeyer Erik A. Schjerven Julia Bache-Wiig Knut Husebø בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ![]() |
מוזיקה |
Trond Bjerknæs ![]() |
צילום |
גייר הארטלי אנדריסן ![]() |
מדינה |
נורווגיה ![]() |
חברת הפקה |
Filmkameratene ![]() |
שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה ![]() |
הקרנת בכורה |
19 בדצמבר 2008 ![]() |
משך הקרנה |
116 דק' ![]() |
שפת הסרט |
גרמנית, רוסית, אנגלית, נורווגית, פינית ![]() |
סוגה |
סרט ביוגרפי, partisan film, סרט דרמה, סרט פעולה ![]() |
מקום התרחשות |
סקוטלנד, שוודיה, נורווגיה, פינלנד ![]() |
תקציב | 5.9 מיליון דולר |
פרסים | |
www | |
דף הסרט ב־IMDb | |
![]() ![]() |
מקס מאנוס הוא סרט מלחמה ביוגרפי נורווגי משנת 2008, המבוסס על האירועים האמיתיים בחייו של לוחם המחתרת מקס מאנוס (9 בדצמבר 1914 – 20 בספטמבר 1996). הסיפור עוקב אחר מאנוס (בגילומו של אקסל הני) ממלחמת החורף נגד ברית המועצות, דרך פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש נורווגיה בידי גרמניה הנאצית עד ימי השלום בשנת 1945. הסרט מבוסס על ספריו של מקס מנוס עצמו "Det vil helst gå godt" ו-"Det blir alvor" וכן על דו"חות ותיעוד היסטורי אחר. הסרט נשאר במידה רבה מדויק היסטורית, אך משמיט כמה אירועים ומעביר כמה מדמויות המשנה לאירועים במקומות אחרים. ההפקה כללה כ-1,800 ניצבים ו-2,000 עובדים מאחורי המצלמות.
בהקרנת הבכורה של הסרט השתתפו המלך האראלד החמישי, "טיקן" מאנוס, גונאר סונסטבי יחד עם אנשים בולטים אחרים. הביקורת הייתה חיובית ברובה. הסרט עורר גם דיון ציבורי על תפקידה של תנועת המחתרת הנורווגית בתקופת הכיבוש הגרמני.
לאחר שנלחם בסובייטים כמתנדב במהלך מלחמת החורף בפינלנד, מקס מאנוס, שנרדף כעת מחוויותיו שם, חוזר לנורווגיה ומוצא שהיא כבושה על ידי הנאצים. הוא מצטרף לתנועת ההתנגדות הנורווגית במאבקם נגד הגרמנים, ומייצר תעמולה ציבורית בלתי חוקית, אך עד מהרה הוא מתגלה ונעצר לאחר שקפץ מהחלון. לאחר האשפוז הוא מצליח לברוח לסקוטלנד שם הוא מקבל הכשרה מהקומנדו הבריטי לפני שנשלח חזרה לנורווגיה לבצע משימות חבלה ודיסאינפורמציה כנגד הכוחות הכובשים. בשובו לנורווגיה עם חברו גרגרס גראם, משימתו הראשונה היא התקפה על ספינות אספקה גרמניות. הוא מצליח להפליא, ועד מהרה הוא הופך ליעד מיוחד עבור ראש הגסטפו המקומי זיגפריד פמר. מאנוס, בניגוד לאחרים, מצליח שלא להילכד, ועם גראם וגונאר סונסטבי הוא מרכיב את מה שמכונה "כנופיית אוסלו". יחד עם אחרים הוא מקבל מדליה מהמלך הנורווגי.
סטוקהולם בשוודיה הנייטרלית הופכת לנקודת מפגש של נורווגים בשירות צבאי בתמיכת בעלות הברית. כאן גראם מציג למאנוס את "טיקן", אישה נשואה שעובדת כקשרית נורווגית עבור הקונסוליה הבריטית והשניים מפתחים עד מהרה מערכת יחסים קרובה. ככל שהמלחמה הופכת לאכזרית יותר ויותר, רבים מחבריו של מאנוס מאבדים את חייהם במאבק נגד הגרמנים והוא מתחיל להאשים את עצמו בכך שהוא זה ששורד. בסוף המלחמה הוא מצליח להטביע את ספינת האס אס דונאו ב-16 בינואר 1945. לאחר המלחמה, הוא פוגש את פמר הכלוא ומבין שכולם הם פשוט קורבן לחוסר המשמעות של המלחמה.[1]
הסרט זכה לתמיכה מקרן הקולנוע הנורווגית ב-3 בדצמבר 2007, והצילומים החלו בפברואר 2008.[2] בתקציב של מעל 50 מיליון קרונות נורווגית, ההפקה הייתה עצום בסטנדרטים נורווגיים. כ-1,800 ניצבים היו מעורבים וכ-2,000 איש עבדו מאחורי המצלמה.[3] כדי לייצר אפקט ריאליסטי, חלקים מאוסלו שונו כך שייראו כפי שהיו בשנת 1940, כולל תהליך הנפת דגל גרמניה הנאצית מהגג של בניין הפרלמנט, בפעם הראשונה מזה 60 שנים. כמה סטים גדולים מסטוקהולם, שוודיה, הם קטעים מהסרט השוודי "1939" שיצא לאקרנים בשנת 1989.
לקראת הקרנת הבכורה של הסרט, העלה הסופר ארלינג פוסן חשש שהסיפור שהוצג הוא האדרת המציאות. פוסן טען שהמאמץ של תנועת המחתרת הנורווגית במהלך המלחמה לא היה יעיל וחסר אחריות.[4] התגובה הכללית של היסטוריונים אקדמיים הייתה שלמרות שהיה צורך בדיון ביקורתי על תפקידה של תנועת ההתנגדות, טיעוניו של פוסן היו מוגזמים ומבוססים במידה רבה על בורות.[5] ההיסטוריון לארס בורגרסרוד הביע ביקורת חריפה על חוסר הדבקות בסרט בהיסטוריה. למשל, הסרט מציג את מאנוס הלוחם במלחמת החורף, מלחמה בה טוען בורגרוד כי מאנוס כלל לא השתתף בלחימה של ממש, למרות שמקס מאנוס פירט זאת בספריו שלו. בורגרסרוד האשים את מוזיאון המחתרת של נורווגיה, שסייע ליוצרי הסרט בתפקידי ייעוץ, בסילוף ההיסטוריה. ההיסטוריון ואוצר המוזיאון, ארנפין מולנד דחה את האשמותיו של בורגרסרוד, וקבע כי ישנן עדויות רבות לכך שמאנוס סבל מהפצצות ארטילריות כבדות וירי מקלעים בפינלנד וכי הדבר השפיע עליו למשך שארית חייו, כולל הרוגים ופצועים ביחידה שלו.[6][7]
אירוע הצגת הבכורה של הסרט היה אירוע גדול, בו השתתף המלך האראלד החמישי כמו גם גונאר סונסטבי בן ה-90, אחד מלוחמי ההתנגדות שהוצגו בסרט.[8] המלך, שהוא בעצמו מבוגר מספיק כדי לחוות את מלחמת העולם השנייה, התרגש עד דמעות מהסרט.[9] גם סונסטבי - החבר היחיד שנותר בקבוצת מאנוס - וגם אלמנתו של מקס מאנוס, טיקן מאנוס העריכו את האותנטיות של הסרט.[10] בין שאר האורחים היו שרת ההגנה אן-גרטה סטרום-אריכסן ושרת התרבות טרונד גיסק.[11]
פר הדאל, שכתב בעיתון Aftenposten, העניק לסרט ארבע מתוך שש נקודות. הוא שיבח את גילומו של הני את מאנוס, כמו גם את הכיוון וערכי ההפקה הגבוהים. במקביל הוא מצא את הפורמט של הסרט מסורתי מדי וחסר מקוריות.[12] בינתיים, כתב תאגיד השידור הנורווגי, איינר גולדבוג סטאלסן, העניק לסרט חמש נקודות. הוא הצביע על כמה תקלות בריאליזם, אך בדרך כלל מצא את הסרט אמין וניתן לצפייה.[13] אחרים שיבחו את התכונות הטכניות של הסרט ואת המשחק של הני. עם זאת, היו שהרגישו שהסרט היה מאוד מסורתי בביטויו והעמיד פנים שהוא הפקה הוליוודית.[14]
חמש מתוך שש נקודות הוענקו גם על ידי העיתון הגדול ביותר בנורווגיה VG ומבקר הקולנוע הוותיק ג'ון סלוס וקראו לו דיוקן מרתק "המהווה תזכורת לדורות חדשים למחיר ששולם כדי להפוך את נורווגיה המוכרת לנו כיום". מוד סטיינקר, בעיתון דגסוויזן, העניק שבחים לאקסל הני על גילום מאנוס.[15] גייר יארדאר אולסן, שכתב לתחנת הטלוויזיה המסחרית הגדולה ביותר TV2 כינה אותו "אחד הסרטים הנורווגיים הטובים ביותר שנוצרו", והעניק לסרט שש מתוך שש נקודות. הוא שיבח במיוחד את הסרט על תיאורו האמין והחם של היחסים בין מאנוס לחבריו החבלנים, כמו גם על הרומנטיקה שלו עם אשתו לעתיד טיקן.[16]
העיתונים הגדולים מחוץ לאוסלו היו קשים יותר בביקורתם. בדרך כלל הם התרשמו מערכי ההפקה של הסרט, אך מצאו שהוא חסר ניואנסים בתיאור המחתרת. רבים מהם השוו את מקס מאנוס לסרט הדני "פלאם וציטרון" (Flammen og Citronen), סרט על ההתנגדות הדנית שיצא באותה שנה.[17][18][19]
הסרט נצפה על ידי כ-140,500 איש בסוף השבוע הראשון לפתיחתו, שיא לאומי לסרט נורווגי. הסרט נותר פופולרי במהלך השבוע השני שלו. במהלך סוף השבוע של חג המולד (באופן מסורתי, תקופה של הקרנת שוברי קופות) נצפה הסרט על ידי 133,923 אנשים, מה שהיווה 55% מכלל המבקרים בבתי הקולנוע. זה היה 100,000 מבקרים יותר מהסרט הבא ברשימה, "יס מן" בכיכובו של ג'ים קארי.[20] בשבועיים הראשונים הסרט נצפה על ידי למעלה מ־317,000 איש.[21] עד 27 בדצמבר 2009 נמכרו 1,161,855 כרטיסים.[22]
בשנת 2009 הסרט הפך לסרט הנורווגי הראשון שנבחר אי פעם לצפייה חגיגית בפסטיבל טורונטו.[23][24] הצגתו בטורונטו הייתה הבכורה הבינלאומית של הסרט.
עותק לא חוקי של הסרט הופיע ברשתות שיתוף קבצים פחות משבועיים לאחר הפצת הסרט. על פי המפיק ג'ון מ. יקובסן, נראה שההקלטה נעשתה בתיאטרון ריק, מה שהעלה חשד שאולי המדליף היה מעורב בהקרנה.[25] העניין דווח למשטרה לצורך חקירה.[26]
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)