מקס פריי

מקס פריי
Max Frey

לידה	16 באפריל 1874 מאלבורג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
פטירה	11 במרץ 1944 (בגיל 69) באד הרצבורג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה

מקס פריי (בגרמנית: Max Frey‏; 16 באפריל 1874 – 11 במרץ 1944) היה צייר נוף, גרפיקאי ומאייר גרמני.

פריי היה בתחילה מורה ומשנת 1910 פרופסור באקדמיה לאמנויות יישומיות בדרזדן. עבודתו האמנותית בשנות העשרים והשלושים מראה אלמנטים של סמליות ואובייקטיביות חדשה עם סממנים סוריאליסטיים של ריאליזם קסום.

ביוגרפיה

מקס פריי נולד במולבורג ליד קרלסרוהה בשנת 1874. אביו היה איש העסקים היינריך פריי, ואמו הייתה לואיז פריי. מקס פריי התגורר בקרלסרוהה עד 1904. תחילה למד בבית הספר לאומנויות ומלאכה בקרלסרוהה ולאחר מכן עבד באופן זמני כצייר תיאטרון בברלין ובמנהיים. משנת 1895 עד 1903 הוא נרשם כסטודנט לאקדמיה לאמנות בקרלסרוהה אצל פרדיננד קלר, גוסטב שנלבר ולאופולד פון קלקרוית.^[1]

ב־24 במאי 1904 התחתן מקס פריי עם אנה לואיז אוטילי פאני אלשטאטר בקרלסרוהה, ילידת קרלסרוהה ב־8 בפברואר 1884, בתם של בעל המפעל רודולף אלשטאטר ואשתו ברטה. בנישואין אלה נולדה בת בשנת 1920.

בין 1904 ל-1905 מקס פריי חי כצייר בפרנקפורט על המיין. משנת 1906 התגורר בדרזדן.^[2] מרחב העבודה שלו היה בבניין החדש שנבנה משנת 1901 עד 1908, ושימש משנת 1906 כמרכז החדש של האקדמיה לאמנויות יישומיות בדרזדן.^[3] ויליאם לוסוב שימש גם כמנהל האקדמיה לאמנות שימושית משנת 1906.

בשנת 1907 קיבל מקס פריי תפקיד הוראה באקדמיה לאמנויות יישומיות בדרזדן. הוא הוביל את השיעור החדש שנפתח ל"אמנות גרפית ומלאכה" במחלקה לנשים בבית הספר.^[4] נשים התקבלו ללימודים רק בבית הספר המלכותי לאמנויות יישומיות בדרזדן מאז 1907. בין התלמידות הראשונות במחלקה שזה עתה הוקמה היו בין השנים 1907–1911 מרגרט וונדט ומרגרט קון, שהקימו את חברת Wendt & Kühn בשנת 1915.

בשנת 1910 מונה פריי לפרופסור יחד עם אריך קליינמפל. בשנת 1915 בוטלה המחלקה הנפרדת לנשים כשנכנס המנהל החדש קרל גרוס, ומאז ואילך לימדו את התלמידים יחד. פריי לימד ציורי נוף, גרפיקה ואמנות שימושית. תלמידיו כללו את מרגרט קון, אליזבת אהנרט, מרגרט נאומן המעצבים הגרפיים קורט הילשר גרטרוד ליסטיקוב, הנס גרונדיג, הנס תיאו ריכטר, אלפרד הס, ורנר הופמן ואוסקר כאהן.^[5]

מקס פריי הפך לחבר באיגוד האמנים הגרמני בשנת 1910. הוא היה חבר מייסד בקבוצת האמנים גרון-ווייס שנוצרה בסביבות 1910. קבוצת גרון-וייס הציגה את עבודותיה כקבוצה מתקדמת במסגרת קואופרטיב האמנות בדרזדן מ־29 באוקטובר 1910 בגלריית האמנות של אמיל ריכטר. מקס פריי עיצב את הכרזה לתערוכה. בפברואר 1914 הציג מקס פריי באותה גלריה כחבר בקבוצת האמנים דרזדן שהקים יוהאן וולטר-קוראו בשנת 1913.^[6] בשנת 1926 קיימו מקס פריי וג'ורג' סיברט תערוכה מיוחדת בגלריית רמלר בלייפציג. הוצגו 29 עבודות של פריי.

מקס פריי גויס למלחמת העולם הראשונה. אחר כך עבד באקדמיה לאמנויות יישומיות בדרזדן עד 1934 לפחות. באוגוסט 1937 עבר לבאד הרצבורג. נישואיו הראשונים הסתיימו בגרושים ב־24 בדצמבר 1938.

ב־17 בפברואר 1939 נישא לסטודנטית לשעבר אדיתה פון פרובל בבראונשווייג. ב־29 באפריל 1940 נולד בנו וולקר. מקס פריי בילה את שנות חייו האחרונות עם משפחתו בבאד הרצבורג, שם נפטר ב־11 במרץ 1944.

אדיתה פריי נפטרה בשנת 1956. וולקר נפטר בשנת 2012 בהלמשטדט.

יצירה

עבודתו של מקס פריי משלבת נטיות סמליות עם אלמנטים של אובייקטיביות חדשה בצורת ריאליזם קסום. העבודות הגרפיות מושפעות מארט נובו.

עבודותיו המוקדמות הן בעיקר ציורי נוף, לפיהם המוקד לא היה פשוט בעיבוד הריאליסטי של הנוף, אלא לעיתים קרובות הייתה התפתחות נוספת של אפקטים של אור בעלי אופי רומנטי ולעיתים אגדי, למשל. בציורים "ערב על הנהר" 1905, "ערפל בוקר" 1911, "הבריחה למצרים" 1911, ו"וולקן "1921.

בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים עבודתו של פריי הפכה לסמלית יותר והכילה אלמנטים של ריאליזם קסום. מופיעים כל מיני יצורים מימיים ומיתיים פנטסטיים, למשל בציורים "עומק הים" 1926, "חולם" 1930, "ציפורים נודדות", "תחתית המים" 1931, "בעלי חיים ואנשים" 1931, "ציידים מעופפים" 1932. פריי יצר בשנות העשרים של המאה העשרים כמה תמונות עם מוטיבים אקזוטיים: "ביער הפלא" בשנת 1925, "ציד הנסיכה" בשנת 1926, "נסיכת היער הקדומה" בשנת 1928 .

גרפיקה

העבודות הגרפיות מראות את מקס פריי כנציג אמנות הרפורמה בהשפעת ארט נובו. תרומתו האמנותית של פריי והייחודיות של יצירתו מורכבים בעיקר משילוב של אלמנטים של סמליות וריאליזם קסום. הריאליזם הקסום היה הזרם השלישי עם אלמנטים סוריאליסטיים בנוסף לקלאסיציזם בתוך הציור הייצוגי החדש של רפובליקת וויימר עם נציגים כמו פרנץ רדזיוויל, פרנץ לנק, אוולד שנברג או פרנץ סדלאצ'ק.

העבודות משלב המאוחר של פריי הוצגו לעיתים נדירות בתערוכות של אז. עבודתו של פריי נשכחה בתקופה שלאחר המלחמה. נטיות ריאליזם פנטסטי, סוריאליסטי וקסום מהוות כיוון של אובייקטיביות חדשה שזכתה לתשומת לב מועטה עבור אנשי דרזדן. [30] עבודתו של פריי מבוססת על מסורת האמנות הפנטסטית והחזונית של המאה ה -19, שהתגבשה כזרם בתוך הרומנטיקה כהתחמקות מהמציאות המיידית למחוזות דמיוניים ומיתיים. האמנות הפנטסטית והחזונית של המאה ה -19 כוללת יצירות מאת ארנולד בוקלין, ויליאם בלייק וגוסטב מורו. [31]

ציורים מאת מקס פריי ניתן למצוא באוספי האמנות של דרזדן. דיוקן עצמי המציג את מקס פריי בתפקיד טיל אוילנשפיגל נמצא ברשות מוזיאון טיל אוילנשפיגל שוקנשטט.

פריי עיצב גם מוצרים שונים ביניהם שטיחים, רהיטים, גופי תאורה, תכשיטים ואפילו פסנתר ברוח הארט נובו. מקס כמו כן עיצב איורים למגזין, לשבועון לאמנות ולשירה ולספרים [65] [66] [67]. הוא עיצב גרפיקה עבור גלויות וכרזות.

גלריה

• 
  כרזה
• 
  כרזה לתערוכה
• 
  כרזה לתערוכה
• 
  אקס ליבריס
• 
  גלויה
• 
  פוסידון
• 
  יצור ימי
• 
  דיוקן עצמי

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מקס פריי בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. Frey, Max Adolf Peter. In: Willy Oskar Dreßler (Hrsg.): Dresslers Kunsthandbuch. Band 2. Verlag Carl Curtius, Berlin 1930, S. 272.
2. Frey, Max. In: Hans Vollmer (Hrsg.): Allgemeines Lexikon der bildenden Künstler des XX. Jahrhunderts. Band 2: E–J. E. A. Seemann, Leipzig 1955, S. 157.
3. Hochschule für Bildende Künste Dresden (Hrsg.): . VEB Verlag der Kunst, Dresden 1990, S. 620.
4. Kunstgewerbeblatt. Leipzig 1908, Jg. 19, S. 201
5. Jaleen Grove: Oscar Cahén. Life and Work. Art Canada Institute, Toronto 2015,
6. Ruth Negendanck: . Verlag und Datenbank für Geisteswissenschaften, Weimar 1998,