מקש חלונות, הידוע גם בשמות "WinKey", "Win", "מקש ההתחל", "מקש ווינדוס" או "Super Key"[1] הוא מקש במקלדת המחשב, שהוצג לראשונה במקלדת הארגונומית של מיקרוסופט (אנ') בשנת 1994 והפך מאז לסטנדרט בכל מקלדות המחשב האישי[2] שיצאו לאחר מכן. בחלונות, לחיצה על מקש זה מקפיצה את תפריט ההתחל, פעולה היכולה להתבצע גם על ידי צירוף המקשים Ctrl+Esc אם המקלדת חסרה מקש זה.
הוספת שני מקשי חלונות לרווח שבין מקשי Ctrl ו-Alt, יחד עם הוספת מקש התפריט, סימנה את המעבר מסטנדרט של מקלדות בעלות 101 או 102 מקשים, למקלדות בעלות 104 או 105 מקשים. המקלדות היחידות שמעולם לא נענו לסטנדרט זה היו מקלדות מחשבי מקינטוש תוצרת אפל, בהן היה קיים מאז 1980 מקש בשם Command (מסומן כ-⌘) שהיה ממוקם בין שני המקשים הנ"ל ותפקודו היה דומה אף הוא, ושימש בעיקר כמקש לקיצורי מקלדת, וכן מספר מחשבים מבוססי יוניקס שיוצרו בשנות ה-70 בהם היה קיים מקש בשם Meta.
במקלדות המצויות במחשבים ניידים לרוב יהיה רק מקש חלונות אחד, לרוב בצידה השמאלי של המקלדת. בחלונות 8 (ומאוחר יותר גם בחלונות 8.1), מקש זה שימש לשיגור מסך ההתחל, שהחליף את תפריט ההתחל הקלאסי. כמו כן, מיקרוסופט חייבה יצרניות טאבלטים למקם את מקש ההתחל במקלדת בצורה מאוד ספציפית כדי שיהיו תואמים לגמרי לחלונות 8[3].
סמל מקש החלונות נקבע על פי תקן משנת 2003 שחייב את כלל יצרניות המקלדות תואמות-חלונות להחליף את הסמל על המקש בהתאם לסמל של מערכת ההפעלה העדכנית המשווקת על ידי מיקרוסופט[4]. כיוון שהסמל השתנה לא מעט פעמים לאורך השנים, בחינת סמל מקש החלונות על מקלדת המחשב היא דרך טובה למדי להעריך את גיל המקלדת.
בכל גרסאות חלונות, פרט לחלונות 8 בה הוסר תפריט ההתחל, לחיצה על מקש זה הייתה פותחת את תפריט ההתחל, וכן הייתה מציגה מחדש את שורת המשימות אם המשתמש בחר להסתירה. כאמור לעיל, בחלונות 8, מקש זה היה מציג את מסך ההתחל, אך לא היה מציג את שורת המשימות, לכאורה כיוון שמסך ההתחל כבר לא "קשור" גרפית לשורת המשימות.
בנוסף לכך, ניתן להשתמש במקש זה לטובת קיצורי מקלדת המפעילים תוכנות ושירותים שונים של מערכת ההפעלה בהתאם לקיצור.
Win+E - פתיחת סייר הקבצים בתצורת "סיור" (הצגת היררכיה של תיקיות בצד החלון)
Win+F- הפעלת אפשרות חיפוש.
Win+M - מזעור כלל החלונות, או הגדלה מחדש של חלונות שמוזערו בצורה זו קודם לכן.
Win+R - פתיחת מסך "הפעלה".
Win+U - פתיחת מסך הנגישות.
Win+Pause/Win+Break - פתיחת מסך מאפייני המחשב (שקולה ללחיצה ימנית על "המחשב שלי" ובחירה ב"מאפיינים").
Win+F1 - פתיחת מסך העזרה של חלונות.
Win+Ctrl+F - פתיחת מסך חיפוש מחשבים ברשת. בחלונות XP והלאה, שימוש במקש זה מחייב תמיכה בActive Directory.
Win+Tab - מעבר בין כפתורים בשורת המשימות. בחלונות ויסטה עד חלונות 8, המקש מתפקד בצורה זהה לAlt+Tab בתצוגת Aero. בחלונות 10 צירוף זה מקפיץ מסך בו ניתן לבחור בין חלונות ובין שולחנות עבודה, וגם לנהל אותם ולקבוע לאיזה שולחן עבודה כל חלון יעבור.
Win+X - מציג מסך שליטה עבור מחשבים ניידים, ממנו אפשר לכוון הגדרות הרלוונטיות למחשב נייד כגון בהירות, שימוש בסוללה וכדומה.
Win+Ctrl+Tab - דומה לWin+Tab רק שתצוגת ה-Aero שמאפשרת לבחור בין מסכים נשארת גם אם המשתמש שחרר את הצירוף.
Win+אחד ממקשי הספרות - מפעיל תוכנה שמוקמה באזור ה"הפעלה מהירה" בשורת המשימות. בחלונות 7 והלאה, הצירוף אחראי על שיגורה של אחת התוכנות שננעצו לשורת המשימות בהתאם לספרה שנבחרה
בלינוקס ויוניקס, מקש חלונות נקרא "מקש Super", ומקורו במקש שהיה נמצא במקלדות של מחשבי יוניקס ייעודיים, והחליף את מקש ה-Meta במערכות יוניקס ישנות. עם זאת, רוב סביבות שולחן העבודה הנפוצות עבור מערכות יוניקס מעדיפות להשתמש במקש זה כדי לשגר את תפריט ההתחל שלהן (ב-KDE, XFCE, Cinnamon למשל), או כל מסך דומה אחר, בהתאם לסביבה. (ב-GNOME לדוגמה, מקש חלונות משגר את מסך ה-Activities). חלק מסביבות שולחן העבודה גם יתמכו בקיצורי מקשים בסיסיים הדומים לאלו שבמערכות Windows.
חיבור מקלדת PC למחשב מקינטוש יגרום למקש חלונות לתפקד כמו מקש Command, ולחלופין, חיבור מקלדת מקינטוש למחשב PC המריץ חלונות או לינוקס יגרום למקש ה-Command לתפקד כמו מקש ההתחל.
במערכת Chrome OS המקש מפעיל את אפשרות החיפוש, ובכך הוא מתפקד כמו מקש ה-Search הנמצא במקלדות מחשבים ייעודיים ל-Chrome OS.