מר פיט הצעיר

מר פיט הצעיר
The Young Mr Pitt
כרזת הסרט
כרזת הסרט
כרזת הסרט
בימוי קרול ריד עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי אדוורד בלאק עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט פרנק לאנדר, סידני גילט עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה רוברט דירינג
שחקנים ראשיים רוברט דונאט
ג'ון מילס
רוברט מורלי
פיליס קלברט
הרברט לום
מוזיקה לואיס לוי עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום פרדי יאנג עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה פוקס המאה ה-20
הקרנת בכורה 21 בספטמבר 1942
משך הקרנה 118 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט ביוגרפי, סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מר פיט הצעיר (באנגלית: The Young Mr. Pitt) הוא סרט ביוגרפי בריטי בשחור-לבן משנת 1942 בבימויו של קרול ריד, עם רוברט דונאט, רוברט מורלי, פיליס קלברט, ג'ון מילס והרברט לום בתפקידים הראשיים.

הסרט מתאר את מאבקה של הממלכה המאוחדת בראשותו של ויליאם פיט הצעיר נגד נפוליאון בונפרטה. הסרט הופק בימים הסוערים של מלחמת העולם השנייה בהם עמד וינסטון צ'רצ'יל לבד מול אדולף היטלר והנאום של פיט הצעיר "אנחנו נאבקים לבד" דומה לנאומו של צ'רצ'יל מ-1940.

זה סרט פרו-בריטי מובהק בדומה לסרט ליידי המילטון שגם הוא עוסק במלחמת הממלכה המאוחדת נגד נפוליאון.

רוברט דונאט מופיע בתפקיד כפול של ויליאם פיט האב וויליאם פיט הבן (הצעיר).

תקציר העלילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם פיט האב (רוברט דונט) נואם בפרלמנט נגד מלחמה עם הקולוניות האמריקאיות שתושביהן הם "אחים" לבריטים מבחינת שפה, תרבות ודת.

כעבור שנים הוא נפגש עם בנו ויליאם פיט הצעיר ומייעץ לו שלא יעשה לעצמו פרסום בעזרת מלחמה.

ויליאם פיט הצעיר (רוברט דונט), מצטרף לפרלמנט ונתקל בהתנגדות חריפה של צ'ארלס ג'יימס פוקס (רוברט מורלי). הוא מתקבל בפרלמנט בקריאות בוז ולעג. בעצת ידידו הקרוב ויליאם וילברפורס (ג'ון מילס), הוא מחליט להציג עצמו לתפקיד ראש הממשלה. בתקופת הבחירות הוא נתן גם להתקפות פיזיות ופעם אחת הוא נחלץ מתוקפיו בעזרת המתאגרף היהודי דניאל מנדוזה (רוי אמרטון).

להפתעת כולם הוא זוכה בבחירות ומתמנה לראש ממשלה בגיל 24. הוא מחוקק רפורמות ומחזק בעיקר את צי המלחמה כדי להכין את הממלכה המאוחדת לעתיד.

לאחר המהפכה הצרפתית מגיע אליו שר החוץ טליראן (אלברט ליבן) בשליחות חשאית ומבקש ממנו לא להתערב אם צרפת תפלוש לבלגיה והולנד. פיט מסרב ומכריז מלחמה על צרפת. הוא סובל מפלה מנפוליאון (הרברט לום) בעת המצור על טולון. נפוליאון מתחמק עם הצי שלו לים התיכון. פיט ממנה את אדמירל הוריישו נלסון למפקד הצי אף על פי שיש בכירים ממנו.

באותה תקופה מפתח פיט קשר עם אלינור עדן (אנ') (פיליס קלברט), בתו של לורד אוקלנד (פרדריק ליסטר). היא רוצה להתחתן אתו אבל הוא שקוע כל כולו במאבק נגד נפוליאון ואומר לה כי לא יוכל להקדיש זמן לנישואיהם.

נלסון מנצח את נפוליאון בקרב אבו קיר. פיט נקרא לפרלמנט ומתקבל בקריאות זועמות בעיקר על ידי פוקס. רק כאשר הוא שולף פתק ומקריא את הניצחון בקרב הנילוס, הוא זוכה לתשואות.

נפוליאון פונה לפיט באמצעות טליראן בבקשה לחתום על הסכם שלום. פיט מסרב כי הוא יודע שזה תכסיס של נפוליאון להרוויח זמן כדי לחזק את צבאו. ואכן כך מסביר זאת נפוליאון לטליראן.

הבריטים רוצים שלום ומתנגדים לפיט. בראש המתנגדים עומד שוב פוקס שרואה בפיט שונא שלום ומחרחר מלחמה ואבנים נזרקים לביתו. פיט חולה ותשוש הולך למלך ג'ורג' השלישי (ריימונד לובל) ומגיש את התפטרותו.

במקומו מתמנה הנרי אדינגטון (הנרי יואיט) לראש ממשלה (1801). עם סילוקו של פיט מראשות הממשלה נפתחה הדרך למשא ומתן לשלום, וב-25 במרץ 1802 נחתם חוזה אמיין, שסיים באופן זמני את המלחמה. על אף שתנאי החוזה לא היו טובים במיוחד, הוא התקבל באהדה בציבור ואדינגטון זכה לפופולריות מסוימת. בתקופת השלום פעול אדינגטון לקיצוץ חד בצבא ובצי על מנת לצמצם את הגירעונות שגרמה המלחמה, וכן מייעל את מערכת המס. אולם בתוך חודשים אחדים התברר כי שלום אמיין הוא זמני בלבד, לאחר ששני הצדדים לא עמדו בתנאיו.

הבריטים מתחננים לפני פיט שיחזור להיות ראש ממשלה כדי להציל את המצב והוא מסכים ומתמנה לראש ממשלה בפעם השנייה ב-1804.

צבא צרפת בראשות נפוליאון מתעצם, מוכרז מצב חירום בממלכה המאוחדת, והתושבים נקראים להתגייס. גם פוקס מתגייס לצבא כחייל פשוט.

נפוליאון נוחל תבוסה קשה בקרב טרפלגר והאיום על הפלישה לממלכה המאוחדת מוסר.

פיט נושא נאום חוצב להבות בגילדהול ובו אומר שהניצחון הושג לא רק בזכותו אלא בזכות כל העם וכי הממלכה המאוחדת תציל בעתיד את אירופה.

צוות השחקנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שם השחקן/ית שם הדמות הערות
רוברט דונט ויליאם פיט האב/הצעיר ראשי ממשלת הממלכה המאוחדת
ג'ון מילס ויליאם וילברפורס חבר פרלמנט
רוברט מורלי צ'ארלס ג'יימס פוקס חבר פרלמנט
פיליס קלברט אלינור עדן ידידתו של פיט הצעיר
הרברט לום נפולאון בונפרטה
ריימונד לובל ג'ורג' השלישי מלך הממלכה המאוחדת
הנרי יואיט הנרי אדינגטון ראש ממשלה
רוי אמרטון דניאל מנדוזה מתאגרף
אלברט ליבן טליראן שר החוץ הצרפתי
סטפן הגרד הוריישו נלסון אדמירל

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]