מרד הסנוסים
 | ||||||||||
| מערכה: זירת אפריקה במלחמת העולם הראשונה | ||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||
| תאריכים | נובמבר 1915 – פברואר 1917 (כשנה) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב אחרי | המערכה על תעלת סואץ במלחמת העולם הראשונה | |||||||||
| מקום | לוב, סודאן, מצרים | |||||||||
| קואורדינטות |
24°N 25°E / 24°N 25°E | |||||||||
| תוצאה | ניצחון מדינות ההסכמה | |||||||||
| ||||||||||
מרד הסנוסים התחולל במצרים במהלך המערכה בצפון אפריקה במלחמת העולם הראשונה, מנובמבר 1915 עד פברואר 1917. המרד החל על ידי השבטים הסנוסים, בעידודם של העות'מאנים והגרמנים, על מנת להקטין את סדר הכוחות הבריטי שהגן על תעלת סואץ על ידי פתיחת חזית חדשה במערבה של מצרים והפניית כוחות בריטים לשם. כמו כן שאפו הסנוסים לדחוק את רגלי בריטניה ואיטליה מהטריטוריות שלהן במצרים, לוב וסודאן. במהלך המרד נערכו סדרת קרבות שהסתיימו בכניעת הסנוסים ובהשתלטות בריטית מלאה על מצרים.
רקע היסטורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכת הסנוסית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסנוסים הם כת דתית של האסלאם מהזרם הסופי שנוסדה באמצע המאה ה-19 במכה. שבטי הסנוסים התפזרו ברחבי צפון אפריקה והתרכזו, בעיקר, בנאות המדבר של מדבר לוב (בחלקו הצפון מזרחי של מדבר סהרה) שכוללים את סיווה, דאח'לה, פראפרה, בחריה, חרגה ועוד.
הסנוסים, שנטו לשמור חוסר מעורבות פוליטית, החלו לנקוט, בתחילת המאה ה-20, עמדה מתנגדת להשתלטות הקולוניאליסטית של מדינות אירופה על צפון אפריקה. ב-1906 השתתפו בהתנגדות לחדירת הצרפתים לאזור וב-1911 השתתפו, לצד הטורקים, במערכה האיטלקית-עות'מאנית.
מעמדה המדיני של מצרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]פורמלית, הייתה מצרים חלק מהאימפריה הטורקית, עד 1914, כשנציג השלטון הטורקי במצרים נקרא הח'דיב. לאחר פתיחת תעלת סואץ ב-1869 שקע השלטון במצרים בחובות כבדים דבר שהביא למינוי ועדה פיננסית לניהול הכלכלה המצרית. כדי להבטיח את פעילותה התקינה של הוועדה פלשו הבריטים למצרים ב-1882 ועל אף שהשאירו את הח'דיב על כסאו תפקד הקונסול הבריטי כשליט בפועל של מצרים.
השלבים הראשונים של מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשלביה הראשונים של המערכה על תעלת סואץ במלחמת העולם הראשונה פעל הצבא העות'מאני, בסיוע הכוחות הגרמנים, התקפית כנגד הבריטים בגזרת תעלת סואץ כדי לחסום את מעבר הכוחות הבריטים שיועדו לתגבור הכוח הבריטי בחזית המערבית באירופה. ההתקפה על התעלה הובלה על ידי פרידריך קרס פון קרסנשטיין ואחמד ג'מאל פאשה. מאחר שהכוחות הטורקים בקרבת התעלה היו מצומצמים הם שאפו להחליש את הכוחות הבריטים שבגנו על התעלה. קצינים גרמנים וטורקים החלו להסית את מנהיג הסנוסים, סעיד אחמד אש שריף, לצאת למערכה כנגד הבריטים. במשך תקופה ארוכה ניסה סעיד אחמד להישאר נייטרלי אך כשאיטליה הפכה בת ברית לבריטניה החליטו הסנוסים לפתוח במרד. הקצין הטורקי נורי ביי (אנ') מונה לעמוד בראש המערכה מטעם הצבא הטורקי.
תוכנית המערכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התוכנית שהגו הגרמנים והטורקים, בשיתוף ההנהגה הסנוסית, כללה תקיפתם של הבריטים במצרים ב-3 צירים:
- כוח סנוסי, בהנהגת סעיד אחמד, שינוע לאורך חוף הים התיכון מלוב לכוון מצרים.
- כוח סנוסי שינוע מזרחה דרך שרשרת נאות המדבר במדבר הלובי.
- כוח סודאני, בהנהגת הסולטן של דרפור עלי דינאר, שינוע מדרום צפונה למרכז מצרים[1].
קדם המערכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכוח הטורקי-סנוסי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההכנות למערכה החלו כבר בקיץ 1915. כ-5000 לוחמים מהשבטים הסנוסים התרכזו בנווה המדבר סיווה שם הצטיידו והתאמנו. הגרמנים הנחיתו לחוף הים התיכון נשק וציוד והעבירו אותו דרומה.
הכוח הבריטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מפקד הצבא הבריטי במצרים, גנרל ג'ון מקסוול, עמד על התוכניות הטורקיות, לרתום את הסנוסים למערכה, ומינה את לוטננט קולונל ס. ל סנואו (Lieutenant-Colonel C. L. Snow) לפעול להרגעת המצב. לשם כך נפגש סנואו עם מנהיג הסנוסים סעיד אחמד והצליח לדחות את פתיחת המערכה ולקנות זמן התארגנות למפקדיו. בשלהי 1915, ובמהלך ניסיונות ההרגעה של סנואו, הורה מקסוול ליחידות המשמר ששמרו על עמדותיהן ממערב למרסה מטרוך לסגת למרסה מטרוך. במקביל שלח מקסוול כוחות מאזור אלכסנדריה מערבה (הן בציר החוף והן לנאות המדבר). תהליך תגבור הכוחות הביא להגדלת הכוח הבריטי במערב מצרים עד ל-40,000 חיילים.
הכוחות המעורבים ומהלך הקרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]| גוף לוחם | הכוח הצפוני (קו החוף) | הכוח המרכזי (נאות המדבר) | הכוח הדרומי (סודאן וח'רטום) |
|---|---|---|---|
| המפקדים הבריטים | מייג'ור גנרל א. ואלאס. בפברואר 1916 החליף מייג'ור גנרל ו. א. פיטון את ואלאס. |
מייג'ור גנרל הנרי הודג'סון. | לוטננט קולונל פ. ו. קלי. |
| מפקדי המרד | סעיד אחמד - מנהיג הסנוסים. ג'עפר פאשה - מפקד הכוח הצפוני |
סעיד אחמד - מנהיג הסנוסים. | עלי דינאר - הסולטן של דרפור. |
| סדר הכוחות הבריטי |
|
להשלים. | |
| סדר הכוחות של המורדים | * כ-5,000 חיילים סנוסים. * תותחים ומכונות ירייה מופעלים על ידי טורקים. |
כ-2,300 חיילים סנוסים. | יחידות סודאניות |
| מהלך הקרבות | בציר הצפוני נערכה סדרת קרבות שנועדו להדוף את הסנוסים מערבה.
|
|
|
תוצאות המערכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יוזמי המרד נוצחו בכל הקרבות ונסוגו מגבולות מצרים.
- האנגלים ביססו את אחיזתם במצרים וסילקו סופית את הטורקים מהמדינה.
- מיגור האיום של הסנוסים איפשר לבריטים לשוב ולחזק את ההגנה על התעלה ולהשתתף במערכה על תעלת סואץ.
- כישלון המורדים נבע משתי סיבות מרכזיות:
- חוסר תיאום בין הכוחות השונים כך שכל כוח פעל בזמנים שונים.
- חוסר הבנה ביכולת של השבטים לקיים מלחמת גרילה מול הבריטים.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
כוחות סנוסים בדרכם לקרב מול הבריטים -
שיירת אספקה אוסטרלית בדרך למרסה מטרוך -
כלי רכב מדיוויזיית כלי הרכב המשוריינים הבריטית חונה במרסה מטרוך
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פילדמרשל ארצ'יבלד פרסיוול ויוול, מסעי המלחמה בארץ ישראל, הוצאת אריאל, 2007. עמודים 30–33
- ג'ון ד. גריינג'ר, הלחימה על ארץ ישראל 1917, הוצאת מודן, 2006, עמודים 24–25
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]