לידה |
16 בדצמבר 1895 ברלין, הקיסרות הגרמנית |
---|---|
פטירה |
13 במאי 1945 (בגיל 49) ברלין, שטח הכיבוש הסובייטי בגרמניה |
מדינה | גרמניה |
תפקיד | מזכיר מדינה |
מפלגה | המפלגה הנאצית |
מרטין פרנץ יוליוס לותר (בגרמנית: Martin Franz Julius Luther; 16 בדצמבר 1895 – 13 במאי 1945) היה דיפלומט גרמני.
הוא היה חבר במפלגה הנאצית מראשיתה, יועץ של שר החוץ יואכים פון ריבנטרופ, תחילה ב-Dienststelle Ribbentrop (לשכת ריבנטרופ), ואחר כך במשרד החוץ הפדרלי (Auswärtiges Amt) כשפון ריבנטרופ החליף את קונסטנטין פון נויראט. הוא השתתף בוועידת ואנזה בינואר 1942, בה תוכנן הפתרון הסופי - רצח העם היהודי. הגילוי של עותק הפרוטוקול שהיה ברשותו ב-1947 הביא לידיעת בעלות הברית את קיום הוועידה ומטרתה.
לותר ניהל עסק להובלת רהיטים ועיצוב פנים. הוא הצטרף למפלגה הנאצית ולאס אה ב-1 במרץ 1933.[1] הוא עזר לריבנטרופ להשיג מספר נמוך של חברות במפלגה (מה שהעיד על ותק), וכאשר ריבנטרופ נשלח ללונדון כשגריר ב-1936, ריבנטרופ שכר את לותר להעביר את רהיטיו מברלין ולעצב את פנים שגרירות גרמניה בלונדון.
ריבנטרופ הציע ללותר תפקיד בלשכת ריבנטרופ. לותר הפך לאחד מאנשי הביצוע האהובים על ריבנטרופ. כעבור שנתיים השתלט על מחלקת "דויטשלנד" (גרמניה) והעביר אותה לבניין משלה.[2]
לותר היה נאמן להימלר.[2] במאי 1940 מונה לתפקיד קשר משרד החוץ לאס אס. ביולי 1941 התקדם לתפקיד ממונה משרדי (Ministerialdirektor) בדרגת תת-מזכיר מדינה (Unterstaatssekretär); כוחו עלה על זה שהשתמע מתוארו ודרגתו, שכן הוא היה איש הקשר בין המפלגה למשרד. בנוסף הוא הפך לבריגדפיהרר באס אה.[3]
לותר השתתף בוועידת ואנזה ב-20 בינואר 1942 כנציג משרד החוץ. הוא היה בין אלה שידעו שהמדיניות בעניין "השאלה היהודית" השתנתה.[4] לאחר מכן משימתו העיקרית הייתה לשכנע או ללחוץ על משתפי פעולה ובעלי ברית של גרמניה למסור את יהודיהם לגירוש למחנות המוות. בתקופה זו המשיך לעבוד כמעצב פנים של אשתו של ריבנטרופ, וסייע לה בעיצוב בתיה ובגדיה. הוא התרעם על כך שהתייחסה אליו כאל משרת בית. היא סברה שהוא נבער. ריבנטרופ לא היה מרוצה מכך שהוא לא מקדם את האינטרסים של משרד החוץ במאבק עם הימלר והאס אס, ועייף מניהולו הכושל בנוגע לכספי המשרד. ריבנטרופ קיבל תלונות על כך שלותר סוחט אנשים.[5]
ב-1943, בסיועו של פרנץ ראדמאכר, ניסה לותר להחליש את ריבנטרופ כשר חוץ, אך מטרתו סוכלה והוא נשלח למחנה הריכוז זקסנהאוזן ב-1944. היטלר רצה שייתלה, אבל הימלר דאג שיועסק בעישוב במחנה. לאחר ניסיונות התאבדות הוא שוחרר על ידי הצבא האדום באביב 1945, ומת זמן קצר לאחר מכן מאי ספיקת לב.[5]
העותק של פרוטוקול ועידת ואנזה ששלח ללותר היידריך התגלה בארכיון משרד החוץ ב-1947 ומילא תפקיד חשוב בתיעוד הוועידה.[6]
עותק הפרוטוקול של לותר הוא היחיד ששרד, וגילויו היה הפעם הראשונה שבעלות הברית התוודעו לפגישה ולפגישת המשך ב-6 במרץ 1942. בוועידה הביע לותר דאגה מה"יישוב מחדש" רחב ההיקף הנדרש ברחבי אירופה הכבושה, מה שהצביע לכאורה על כך שלא לגמרי הבין מה תוכנן. בנוסף, הכין תזכיר לשימושו בוועידה,[7] המדבר רק על גירוש. מכחישי השואה השתמשו בו כדי לטעון שהוועידה לא הציגה מדיניות של רצח עם,[8][9]