משה גיל

ערך זה עוסק בהיסטוריון. אם התכוונתם לאיש החינוך ומבקר הספרות, ראו משה גיל (מחנך ומבקר). לאדריכל, ראו משה גיל (אדריכל).

משה גיל

משה גיל, מאי 2011
לידה	8 בפברואר 1921 ביאליסטוק, הרפובליקה הפולנית השנייה
פטירה	20 בינואר 2014 (בגיל 92) תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת פנסילבניה
מעסיק	אוניברסיטת תל אביב
פרסים והוקרה	פרס ישראל (1998) פרס רוטשילד

משה גיל (ל' בשבט תרפ"א, 8 בפברואר 1921 – כ"ב שבט תשע"ד, 23 בינואר 2014^[1]) היה מחשובי החוקרים של תולדות עם ישראל במאות הראשונות להתפשטות האסלאם. פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, עמד בראש בית הספר למדעי היהדות והיה דקאן הפקולטה למדעי הרוח. חתן פרס רוטשילד במדעי היהדות לשנת תשנ"ו (1996) וחתן פרס ישראל לשנת תשנ"ח (1998) בנושא חקר ארץ ישראל.

חייו

גיל נולד בשם משה גִיטלֶר (Gitler) בעיר ביאליסטוק שבפולין בבית דתי, משכיל וציוני. אביו למד בצעירותו שנים רבות בישיבת וולוז'ין, והיה בעל בית חרושת לטקסטיל. בית החרושת חרב במלחמת העולם הראשונה, והמשפחה עברה לעיר בקאו ברומניה, שם סיים משה לימודים בבית ספר תיכון ממלכתי. מילדותו היה פעיל בתנועת "השומר הצעיר", והגיע לתפקיד ראש התנועה ברומניה.

במלחמת העולם השנייה פעל בראש התנועה במחתרת, עד שנעצר ב-1942 יחד עם קבוצת חברים ונידון ב"משפט השומרים" ל-25 שנות מאסר, מהן ריצה רק שנתיים, עד שחרור רומניה על ידי הצבא האדום ב-23 באוגוסט 1944. בכלא לימד עברית, הנהיג מאבק אידאולוגי נגד האסירים הקומוניסטים שניסו לעשות נפשות בין אסירי ציון, והבריח מכתבים לחברי התנועה שלא נעצרו ואף להנהגת התנועה העולמית בארץ ישראל. לאחר השחרור הנהיג את שיקום התנועה ברומניה עד עלותו ארצה.

בשנת 1945, בגיל עשרים וארבע, עלה לארץ ישראל, ועברת את שם משפחתו לגיל. במשך ארבעים שנה היה חבר קיבוץ רשפים בעמק בית שאן. גיל עבד בעיקר ברפת, שם הרבה לקרוא ספרים. מטעם הקיבוץ למד חקלאות במכון רופין, והכין תוכניות לפיתוח עמק בית שאן. לו ולרעייתו, שושנה לבית הֶרלַנד, נולדו שלוש בנות (שאחת מהן נפטרה), ותשעה נכדים ונכדות.

בשנת 1965, בגיל ארבעים וארבע, החל ללמוד באוניברסיטת תל אביב, וכעבור שנתיים סיים תואר שני כולל תזה. עבודת המאסטר שלו הייתה בנושא "המאבק על הקרקע (בעיות אגראריות בארץ ישראל במאות ה-ג' וה-ד' לספירה)" ודנה בבעיות אגרריות בתקופת השלטון הרומאי. מוריו העיקריים היו שמואל ספראי ויהושע אפרון.

גיל החל לחקור את היהודים בארצות ערב תחת שלטון האסלאם. באותו זמן פרסם ספר פופולרי על חייו של הבלכי בשם: "חיוי הבלכי – הכופר מחוראסאן". בלכי היה כופר יהודי במאה התשיעית לספירה.

את עבודת הדוקטור עשה באוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה בהדרכתו של פרופ' שלמה דב גויטיין בנושא "ההקדש בפוסטאט על-פי תעודות מהגניזה". עבודתו הייתה מבוססת על אלף וחמש מאות תעודות מהגניזה הקהירית ומקורות מקבילים בערבית.

גם לאחר פרישתו לגמלאות כפרופסור אמריטוס ולאחר שחצה את גיל ה-90, המשיך פרופ' גיל לפקוד מדי יום את החדר שהוקצה לו באוניברסיטה, לחקור ולפרסם ספרים ומאמרים לרוב.

נפטר בינואר 2014, בגיל 93, ונקבר בקיבוצו. הותיר אחריו בת זוג, בנות ונכדות.^[2]

ארכיונו האישי שמור בספרייה הלאומית.

עבודתו

הגניזה הקהירית נהפכה למרכז פעולתו של גיל, אך פרט לכך חקר את ספרות תקופת בית שני, היהודים בחצי האי ערב בימי קדם, תולדות היהודים בסיציליה, המסחר בימי הביניים, תולדות הכיתות בישראל, וכן פרסם מחקר על מוחמד וסביבתו.

גיל כתב מחקר על "האמנה של אלמדינה". החוקרים ראו בה ברית בין היהודים למוסלמים הראשונים בראשות מוחמד. גיל הוכיח כי ההפך הוא הנכון, וכי היה זה שלב במדיניותו של מוחמד לגירושם מן העיר מדינה שהפכה לבירת האסלאם, שהובילה למלחמה בהם ולהשמדתם.

מבין תגליותיו של משה גיל: ענף של בית ענן, שנחשב בעיני הקראים למייסד התנועה הקראית, למעשה נמנה עם ראשי הגולה בבבל ואף הנהיגו את ישיבת ארץ ישראל עד המאה התשיעית. כן גילה כי תנועת החניפים באסלאם הייתה למעשה ענף של המניכאים. גיל אף פרס תזה חדשה לגבי משמעות המונח "סיקריים". החוקרים עד זמנו זיהו זאת עם ליסטים רוצחים, על שם ה"סיקה", פגיון מוחבא. גיל זיהה זאת עם המילה Cession – ויתור על אדמה. הכוונה היא לאדמות שנתפשו על ידי יהודים לאחר מרד בר כוכבא לאחר שבעליהם המקוריים השתתפו בקרב, נפלו בשבי, נהרגו או ברחו.

ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה

מפעל מונומנטלי בן שלושה כרכים שיצא לאור בשנת 1983 בו הוא פירש מאות מסמכים מהגניזה הקהירית ומקורות קדומים אחרים. הוא תיאר את ארץ ישראל בתקופה שבין 634 עד 1099 לספירה הנוצרית, תוך הסתמכותו על היסטוריונים רבים אחרים, בצד תגליות מקוריות שלו.

במלכות ישמעאל בתקופת הגאונים

מפעלו רחב היריעה השני של גיל החובק ארבעה כרכים ופורט את דברי ימי היהודים בתקופת הגאונים, זאת בהתבסס על פרשנות מדוקדקת של מאות מסמכים מן הגניזה הקהירית.

מפעל מקיף נוסף כתב גיל על מפעל ההקדש.

פרסים והערכה

• תשנ"ו (1996) – פרס רוטשילד במדעי היהדות.
• תשנ"ח (1998) – פרס ישראל לחקר ארץ ישראל.
• 2013 – יקיר האגודה הישראלית ללימודי המזרח התיכון והאסלאם (אילמ"א).^[3]

ספריו

• חיוי הבלכי: הכופר מחוראסאן, מרחביה: ספרית פועלים, תשכ"ו 1965.

• Documents of the Jewish Pious Foundations from the Cairo Geniza. Leiden, 1976

• התסתרים: המשפחה והכת, תל אביב: המכון לחקר התפוצות, המפעל "מורשת" לחקר יהדות המזרח, 1981.
• ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה: (634–1099), (שלושה כרכים), תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, תשמ"ג 1983.
• במלכות ישמעאל בתקופת הגאונים, (ארבעה כרכים), תל אביב, אוניברסיטת תל אביב, 1997.

• A History of Palestine, 634–1099. Cambridge University Press, 1997

• משה גיל ועזרא פליישר, יהודה הלוי ובני חוגו: 55 תעודות מן הגניזה, ירושלים: האיגוד העולמי למדעי היהדות, תשס"א 2001.

• Jews in Islamic countries in the Middle Ages, Leiden : Brill, 2004.
• Related Worlds: Studies in Jewish and Arab Ancient and Early Medieval History. Variorum, Burlington VT, 2004.

• והרומאי אז בארץ: אחד-עשר פרקים בהיסטוריה של ארץ-ישראל, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2008.

בעריכתו

• תולדות תנועת הפועלים בארץ-ישראל: ההתפתחות הרעיונית-המדינית: פרקים ותעודות (1905–1965), פרץ מרחב (בעריכת משה גיל). תל אביב: המחלקה לתרבות של הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, על ידי ספרית פועלים, תשכ"ז 1967.
• מחקרים במדעי היהדות, בעריכת מרדכי עקיבא פרידמן, משה גיל. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, מפעלים אוניברסיטאיים, תשמ"ו 1986.
• מחקרים במדעי היהדות, בעריכת מרדכי עקיבא פרידמן, חברי מערכת: משה גיל, יאיר הופמן. תל אביב, אוניברסיטת תל אביב, מפעלים אוניברסיטאיים, תשנ"א 1991.

ספר יובל לכבודו

• עזרא פליישר, מרדכי עקיבא פרידמן, יואל קרמר (עורכים), משאת משה: מחקרים בתרבות ישראל וערב מוגשים למשה גיל, מוסד ביאליק, ירושלים, אוניברסיטת תל אביב, 1998^[4]

לקריאה נוספת

• יורם ארדר בריאיון עם פרופסור משה גיל, זמנים 95, קיץ 2006, עמ' 94–101.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא משה גיל בוויקישיתוף

• משה גיל, ‏עלייה ועלייה לרגל בתקופת הכיבוש המוסלמי הראשונה (634 - 1099), קתדרה 8, יולי 1977
• משה גיל, ‏הקדשת נכסים וממון על ידי נוצרים ויהודים לטובת ירושלים בתקופה הכיבוש המוסלמי הראשונה (638–1099), קתדרה 18, ינואר, 1981
• משה גיל, בענייני ארץ-ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה, באתר "סנונית"; במקור מתוך קתדרה 70, ינואר, 1994
• משה גיל, לא כוזרים ולא יהודים, באתר הארץ, 28 באפריל 2009
• רשימת המאמרים של משה גיל באתר רמב"י
• עופר אדרת, מת חתן פרס ישראל פרופ' משה גיל, מהחשובים בחוקרי תולדות עם ישראל, באתר הארץ, 26 בינואר 2014
• הקלטה של ריאיון עם משה גיל משנת 1982 המדור לתיעוד בעל פה של האוניברסיטה העברית
• משה גיל (1921-2014), דף שער בספרייה הלאומית
• ארכיון משה גיל, בספרייה הלאומית

• Norman A. Stillman, Remembering Moshe Gil, Historian of Medieval Jewry, Tablet Magazine, February 10, 2014.

על ספריו

• יעקב מלכין, בעקבות קריאה בספרו של משה גיל 'חיוי הבלכי', ספרית פועלים 1965.
• יוסף טובי, ‏משפחה שהיתה כת קראית: על הספר "התסתרים – המשפחה והכת", פעמים 16 (תמוז תשמ"ג), עמ' 146.
• בעז שושן, ‏במלכות ישמעאל בתקופת הגאונים, פעמים 89 (תשס"ב), עמ' 163–165.

הערות שוליים

1. יורם ארדר, (2014±1921) דברים לזכרו של פרופ' משה גיל ז"ל, ציון, שנה ע"ט, ב', תשע"ד, עמ' 231.
2. פרופ' משה גיל, באתר "אבלים".
3. כנס אילמ"א השנתי, 2013, באתר אילמ"א.
4. ביקורת: יוסף דרורי, ‏'גנה אשר בה כל מיני מעדנים', קתדרה 93, עמ' 158-151