משה לזר (חוקר ספרות ותיאטרון)
.jpg) | |
| לידה |
4 ביולי 1928  |
|---|---|
| פטירה |
13 בדצמבר 2012 (בגיל 84) |
| מדינה |
ארצות הברית, ישראל |
| מקום לימודים |
סורבון, האוניברסיטה העברית בירושלים |
| שפות היצירה |
ספרדית, אנגלית, צרפתית, לאדינו |
  | |
משה (ניקולא) לזר (Moshe Lazar; 4 ביולי 1928 – 13 בדצמבר 2012) היה חוקר ספרות ותיאטרון ישראלי, פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת תל אביב, שהיה הדקאן-המייסד של הפקולטה לאמנויות שלה, ופרופסור לתיאטרון ולספרות באוניברסיטת דרום קליפורניה.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]משה לזר נולד ב-1928 ברומניה במשפחת פועלים יהודית דוברת הונגרית. בילדותו עברה המשפחה לבלגיה, והוא גדל באנטוורפן. למד בבית ספר יהודי יידי ואחר-הצהריים בבית ספר חילוני פלמי. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עברה המשפחה לדרום צרפת, שם נכלאה במחנה הריכוז ריווזלט (אנ') למשך שלוש שנים. ב-1944 החל ללמוד צרפתית, וסיים את לימודיו בגימנסיה בשנתיים, תוך שהוא מפרנס את עצמו. לאחר מכן למד ספרות משווה בסורבון (1946-48). שלושה חודשים לפני תום לימודיו בסורבון עלה לישראל כדי להשתתף במלחמת העצמאות. בסוף 1949 השתחרר מהפלמ"ח והחל בלימודי תואר שני בספרות צרפתית, פילולוגיה רומאנית והיסטוריה מהאוניברסיטה העברית בירושלים עד שנת 1951. לאחר מכן השלים דוקטורט בסורבון (בנושא "תורות האהבה בספרות הפרובנסאלית והצרפתית במאה ה-12", 1957), ולאחר תום לימודיו שב לישראל.
בשנים 1957–1971 שימש כראש המחלקה לספרות בשפות רומאניות באוניברסיטה העברית, בדרגת פרופסור חבר. ב-1971 התפטר ממשרתו באוניברסיטה העברית ועבר לאוניברסיטת תל אביב,[1] ובה כיהן בשנים 1971–1977 כדקאן הפקולטה לאמנויות. בשנת 1977 נסע לארצות הברית והחל ללמד באוניברסיטת דרום קליפורניה.
לזר נפטר בביתו שבלוס אנג'לס ב-2012, לאחר מאבק בן שש שנים במחלת אלצהיימר, בגיל 84. הותיר את אשתו סוניה, שלה היה נשוי 41 שנה, ואת בתם, אילנית.
פרסומיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]עריכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרנציסקו לופז די גומארא (אנ'), ספר האינדיאה החדשה וספר פירנאנדו קורטיש; נוסח עברי של תולדות פרו ומכסיקו בידי יוסף הכהן (1568) [של ספריית כי"ח, פריז]; יוצא לאור לראשונה עם מבוא ואיורים עתיקים ע"י משה לזר, לנקסטר, קליפורניה: לבירינטוס, 2002. (מהדורה ביקורתית)
תרגום
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ג'ורג' דיהמל, התאומים, או, שפני הניסיון של פרופסור פיפ; תרגמו מצרפתית: משה לזר, רנה שני; ציורים: ברתולד מאן (צר'), רמת גן: מסדה, 1968.
- מישל דה גלדרודה (אנ'), מחזות; נוסח עברי: משה לזר ; בעריכת שמעון לוי, גד קינר ועדנה שביט, תל אביב: אוניברסיטת תל-אביב – הפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה ודוד כץ – החוג לאמנות התאטרון, תשס"ז.[2]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משה לזר באתר WorldCat Identities
- רשימת הפרסומים של משה לזר, בקטלוג הספרייה הלאומית
- דף אישי באתר אוניברסיטת דרום קליפורניה
משה לזר (1928-2012), דף שער בספרייה הלאומית
- Shirley S. Shin, Moshe Lazar Leaves His Bookmark on USC, USC, June 1, 2011
- Susan Bell, In Memoriam: Moshe Lazar, 84, USC Dornsife, December 21, 2012 (גרסה נוספת)
- Tom Tugend, Moshe Lazar, Sephardic Literature Scholar, 84, The Jewish Journal, December 27, 2012
- Robert A. Taylor, Moshe Lazar (1928-2012), Tenso, 29,1-2 (Spring-Fall 2014), 225-230
- מיכאל אוהד, למה לומד יהודי תנ"ך, דבר, "דבר השבוע", 2 בדצמבר 1960, המשך, המשך
- הנזיר ופירוש רש"י, דבר, 1 במרץ 1963
ממאמריו:
- כיבוש הנשים במקום כיבוש היצרים: גלגוליו של דון ז'ואן, מעריב, 22 באפריל 1965
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יחיאל לימור, האוניברסיטה העברית תנהל מערכה ציבורית נגד "בריחת מדענים", מעריב, 22 במרץ 1971 יחיאל לימור, "קצתי בשלטונה של כת קטנה באוניברסיטה העברית בירושלים", מעריב, 23 במרץ 1971, המשך; ברוך לשם, "חטיפות" מרצים באוניברסיטות, דבר, 26 במרץ 1971.
- ^ מישל דה גלדרודה, מחזות, באתר הפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה ודוד כץ, אוניברסיטת תל-אביב.