משה פייגלין

מֹשֶׁה פייגלין
לידה 31 ביולי 1962 (בן 62)
כ"ט בתמוז ה'תשכ"ב
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה ישיבת אור עציון עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה הליכוד, זהות
סיעה הליכוד - ישראל ביתנו, הליכוד
חבר הכנסת
5 בפברואר 2013 – 31 במרץ 2015
(שנתיים)
כנסות 19
תפקידים בולטים נוספים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פייגלין בכנס שדרות לחברה שבמכללה האקדמית ספיר, 2015

מֹשֶׁה זלמן פייגלין (נולד ב-31 ביולי 1962, כ"ט בתמוז ה'תשכ"ב) הוא פוליטיקאי ישראלי שכיהן כחבר הכנסת מטעם הליכוד וכסגן-יו"ר הכנסת התשע עשרה. לאחר מכן עזב את הליכוד והקים את מפלגת זהות שהתמודדה בבחירות לכנסת ה-21 אך לא צלחה את אחוז החסימה. לאחר מכן שב לליכוד, אם כי בדצמבר 2023 הודיע כי הוא פורש ממנה בשנית וחוזר לזהות.

בעברו היה ראש חטיבת מנהיגות יהודית בליכוד, וכן ממקימי תנועת הימין הציונית זו ארצנו שהתנגדה להסכמי אוסלו עם ייסודה.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פייגלין נולד בחיפה, ליעקב צבי ולאסתר, שעלו מאוסטרליה[1]. כנצר לאדמו"רי חב"ד. סב סבו, יעקב צבי פייגלין[2], עלה עם משפחתו לארץ ישראל בעלייה הראשונה מבלארוס והיה בין מייסדי המושבה משמר הירדן[3]. אבי סבו, משה זלמן פייגלין, ברח לאוסטרליה בשנת 1912 כדי שלא להתגייס לצבא הטורקי[4]. אביו יעקב צבי שירת במשטרת היישובים העבריים ועסק בתעשיית הטקסטיל.

בילדותו, עבר עם משפחתו להתגורר בעיר רחובות, שם למד בבית הספר "תחכמוני" ואחר כך בישיבה התיכונית אור עציון.

שירת בצה"ל כקצין ולוחם – במערך האב"ך שהיה שייך בעבר לחיל ההנדסה הקרבית – והשתחרר בדרגת סרן.

לאחר שחרורו מצה"ל הקים את חברת גלישת המצוקים הראשונה בישראל[5] שעסקה בתחזוקה חיצונית של בניינים גבוהים. במקביל הקים חברת הזנק, שאת הבעלות עליה העביר בזמן הסכמי אוסלו, עקב פעילותו בתנועת זו ארצנו. לפרנסתו עבד באותה העת כמפעיל מנוף.

פעילות חוץ-פרלמנטרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1992–1995 פעל פייגלין נגד הסכמי אוסלו ובמסגרת זו הקים עם בני אלון ועם שמואל סקט את תנועת "זו ארצנו" בעקבות ביקורתו על הפסיביות של מועצת יש"ע. תנועת זו ארצנו תמכה ונקטה במרי אזרחי בלתי אלים, ובכלל זה ערכה, כפעולת מרי, הפגנות וחסימות כבישים. פייגלין הדגיש בהפגנות אותן יזם את המרי הבלתי אלים ובחלקן אף הגיעו המפגינים כשידיהם אזוקות כאות לכוונתו שלא להתעמת מול משטרת ישראל. ב-6 באוגוסט 1995 נעצר פייגלין במהלך הפגנה, והוגש נגדו כתב אישום בעוון התקהלות אסורה. פייגלין הורשע בבית משפט השלום, והוטל עליו מאסר על תנאי לשישה חודשים וקנס בסך 10,000 ש"ח. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה[6].

בשנת 1997 הורשע פייגלין בגין פעילותו בתנועת הימין "זו ארצנו" בעבירת המרדה ובפרסום דבר מרי אזרחי בעקבות וקריאתו לציבור להפגין ללא היתר משטרתי – כגון לתפוס מאחזים ביהודה ושומרון, ולחסום צמתים מרכזיים במדינה – כל זאת כהתנגדות בלתי-אלימה נגד חתימת ממשלת רבין ופרס על הסכמי אוסלו עם יאסר ערפאת ראש האש"ף ויו"ר הרשות הפלסטינית[7]. פייגלין נדון ל-18 חודשי מאסר, מתוכם שישה חודשים בפועל. נוסף על כך, הופעל נגדו באופן חופף המאסר על תנאי לשישה חודשים שהיה תלוי נגדו. פייגלין ריצה את עונשו בעבודות שירות.

מנהיגות יהודית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ריצוי עונשו, הקים את תנועת מנהיגות יהודית, שהוציאה לאור עלון שבועי, ניהלה קמפיין לבחירתו של פרופ' ירמיהו ברנובר לתפקיד נשיא המדינה, ובשנת 1999 הריצה את מוטי קרפל בלבד בבחירות לכנסת ה-15 ברשימה בשם "מנהיגות יהודית לישראל"[8], אך פרשה מהמירוץ שלושה ימים לפני הבחירות[9].

ב-2 באוגוסט 2000 נעצר פייגלין פעם נוספת לאחר שניסה להיכנס להר הבית בכוונה להתפלל על ההר. הוא הורשע בעבירות של התקהלות אסורה ושל הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו[10][דרושה הבהרה].

סמוך לשנת 2008 הוכרז פייגלין כאישיות בלתי רצויה בבריטניה, עקב התבטאויותיו כנגד הפלסטינים ליבו שנאה ומשום שכינה את מוחמד "אכזר ורמאי"[11]. פייגלין כתב בתגובה: "היות שטרוריסטים בעלי שם, כמו איש החזבאללה איברהים מוסאווי - דווקא מתקבלים אצלכם בברכה, אני מבין שמדיניותכם היא עידוד ותמיכה בטרור".

פעילות פוליטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במפלגת הליכוד

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פייגלין (על הפודיום) נואם במרכז הליכוד, דצמבר 2008

בשנת 2000 התפקדו פייגלין ותומכיו לליכוד כ"חטיבת מנהיגות יהודית". אנשי מנהיגות יהודית כונו לעיתים בשם "פייגלינים"[12]. פייגלין אמר כי הליכוד הוא המרחב היחיד המאפשר צמיחת מנהיגות אמונית למדינת ישראל, ולפיכך יש לתמוך בו אף שמפלגות אחרות עשויות להיות ימניות יותר[13]. פייגלין התמודד כמה פעמים על ראשות הליכוד וראשות הממשלה. בהתמודדותו הראשונה על ראשות המפלגה לקראת הבחירות לכנסת השש עשרה זכה ב-3.5% מקולות המצביעים. הוא הצהיר אז שימשיך לרוץ לראשות הליכוד עד שינצח.

הבחירות לכנסת השש עשרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד ריצתו לראשות הליכוד, התמודד פייגלין בבחירות המקדימות במרכז הליכוד לקראת הבחירות לכנסת השש עשרה בשנת 2003, והגיע למקום ה-39 ברשימת המועמדים. עקב הרשעתו הפלילית, היה פייגלין מחויב על פי חוק להצהיר על הרשעתו ולבקש כי יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית יחליט, לפני הגשת רשימת המועמדים, אם זו עבירה שיש עמה קלון. פייגלין לא פנה מיוזמתו, וגם הליכוד לא יזם פנייה כזו. יושב ראש הוועדה החליט לפסול את הכללתו של פייגלין ברשימת הליכוד גם משום שלא יזם את הפנייה וקבע גם שיש בעבירה קלון[14]. בעתירה של פייגלין לבג"ץ, קיבל בית המשפט את הטיעון הטכני (שפייגלין לא יזם את הפנייה ליושב ראש) ואישר את הוצאתו מהרשימה[15]. בג"ץ החזיר את הדיון בשאלת הקלון לוועדת הבחירות. השופט יעקב טירקל, שמונה ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית, קבע כי בעבירה אין קלון[16]. היועץ המשפטי עתר בשל כך לבג"ץ, אך העתירה נדחתה בשל חוסר רלוונטיות (העתירה הוגשה מספר חודשים לפני תום 7 שנים ממועד ריצוי העונש ולא נראו בחירות מוקדמות באופק)[17].

הבחירות לראשות הליכוד ב-2005–2007

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 בדצמבר 2005 זכה פייגלין בכ-7,000 קולות, שהם 12.4% מהמצביעים של מתפקדי הליכוד, בבחירות המקדימות לראשות התנועה ובמקום השלישי, לאחר בנימין נתניהו וסילבן שלום. במקביל, החלו ניסיונות של מקורבי נתניהו להדיחו מהליכוד ולמנוע את התמודדותו לכנסת ה-17[דרוש מקור]. בעקבות הלחצים, ועל אף שיו"ר ועדת הבחירות של הליכוד קבע כי במעשיו של פייגלין אין קלון ושהוא כשיר להיבחר לכנסת, הסיר פייגלין את מועמדותו לכנסת. הוא נימק את הצעד הזה בכך שבמתכונתה הנוכחית של הכנסת הוא מעדיף לפעול מחוצה לה, ושאינו רוצה להיות שותף למצג השווא של הדמוקרטיה בישראל; או כלשונו: "חושש להיכנס לבקבוק שבכיסו הקטן של אהרן ברק"[18].

בעקבות החלטת מרכז הליכוד לקיים בחירות מקדימות ב-14 באוגוסט 2007, הודיע פייגלין כי יתמודד במירוץ לראשות הליכוד. לפני הבחירות הוגשה בקשה לוועדת הבחירות של הליכוד למנוע את התמודדותו, בנימוק שמשנתו נוגדת את ערכי הליכוד. מנגד טען פייגלין כי ערכיו הם הקרובים יותר לערכי הליכוד. בקשה זו נדחתה. סיסמתו של פייגלין בהתמודדות זו הייתה: "משה פייגלין – כי יש לו א-לוהים"[19] לבסוף הגיע פייגלין שני מבין שלושת המועמדים עם קרוב ל-9,000 קולות שהיוו 23.4% מקולות הבוחרים (לעומת 72.8% לנתניהו ו-3.5% לדני דנון).

הבחירות לכנסת השמונה עשרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה פתח פייגלין בקמפיין תחת הסיסמה "פייגלין, אפשר להאמין". על אף שנתניהו פעל בדרכים שונות להקטנת כוחו, נבחר פייגלין למקום ה-20 ברשימת מועמדי הליכוד לכנסת, מקום הנחשב ריאלי ברשימה, בקבלו 12,270 קולות שהם כ-25.3% מקולות המצביעים. ב-11 בדצמבר 2008 התקבלה עתירה לוועדת הבחירות של הליכוד שהגיש אופיר אקוניס, שבעקבותיה נדחק פייגלין למקום ה-36[20]. בבחירות עצמן זכה הליכוד ב-27 מנדטים, נתניהו נבחר בשנית לראשות הממשלה, ופייגלין נותר מחוץ לכנסת.

הבחירות לראשות הליכוד 2012 ולכנסת התשע עשרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות לראשות הליכוד בינואר 2012, התמודד שוב פייגלין מול נתניהו, וזכה לכ-23.2% מקולות הבוחרים.

בפריימריס לקראת הכנסת התשע עשרה ב-26 בנובמבר 2012, זכה פייגלין בהישג השיא שלו ונבחר במקום ה-15 ברשימה, לאחר שקיבל 26,472 קולות. ברשימה המאוחדת עם מפלגת ישראל ביתנו הוצב פייגלין במקום ה-23, ובעקבות זאת נבחר כחבר הכנסת, ומעט לאחר מכן מונה לסגן יושב ראש הכנסת.

פייגלין היה חבר בוועדת החוץ והביטחון, בוועדת הפנים והגנת הסביבה, בוועדת הכנסת, בוועדת הכלכלה, בוועדת החינוך, התרבות והספורט, בוועדה מיוחדת לפניות הציבור, בוועדת המשנה למאבק בתאונות דרכים, בוועדה לענייני ביקורת המדינה ובוועדת המדע והטכנולוגיה.

בנוסף לכך שימש כיו"ר קבוצת הידידות הפרלמנטרית ישראל-אוסטרליה (יחד עם ח"כ נחמן שי) וכיו"ר השדולה להעלאת המודעות למחלת פרקינסון. בין הצעות החוק שהעלה: הפיכת יום ירושלים ליום שבתון מלא (יחד עם חברי הכנסת מוטי יוגב ונסים זאב)[21] וכן חוק שמטרתו תהיה חיוב רשויות ציבוריות להשתמש בתאריך עברי בכל מכתב רשמי[22].

בתחילת כהונתו בכנסת ביקר בהר הבית וביקש להיכנס לכיפת הסלע תוך הסתמכות על חסינותו כחבר כנסת. במקום התפתחה מהומה והמשטרה הוציאה אותו מהמקום ועצרה את ביקורי הלא מוסלמים בהר[23] בעקבות כך הנחה ראש הממשלה נתניהו את המשטרה למנוע את כניסתו להר[24]. במחאה על ההנחיה שלדבריו שיקפה ויתור על הריבונות בהר, הצהיר פייגלין שאינו רואה עצמו מחויב למשמעת הקואליציונית, והצביע נגד הצעת "חוק המשילות", שבאותה גרסה כללה דרישה של רוב של שישים ואחד חברי כנסת להגשת הצעת אי אמון נגד הממשלה. בעקבות כך הורחק מחברותו בועדת החינוך[25][26]. בפברואר 2014 הותרה מחדש כניסתו להר.

ב־30 באוקטובר 2014, לאחר ניסיון ההתנקשות הכושל ביהודה גליק, הורה יו"ר הכנסת על הצמדת אבטחה לפייגלין עקב איומים על חייו מצד גורמים מוסלמיים בשל פעילותו הציבורית למען הר הבית והמקדש[27].

פרישה מהליכוד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות המקדימות לרשימת הליכוד בדצמבר 2014, החליט פייגלין לא להתמודד על ראשות הליכוד כדי לא לפגוע בסיכוייו להיכנס לרשימה[28]. למרות זאת הוא נבחר למקום ה-17 ברשימה הארצית[29], ושובץ במקום ה-36, הבלתי ריאלי, ברשימה לכנסת. בעקבות זאת הודיע על פרישה מהליכוד, תוך טענות על סיכול ממוקד של מועמדותו מצד ראש הממשלה[30][31].

מפלגת זהות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2015 הודיע פייגלין על הקמת מפלגת "זהות - תנועה ישראלית יהודית"[32]. יעדיה של המפלגה הם מדינה יהודית המשיבה את מרב החירות לאזרח, מבצרת את ערכי המשפחה והקהילה, מקיימת כלכלה חופשית, מממשת את ריבונותה בכל חלקי ארץ ישראל שבשליטתה, ובראשם בהר הבית, וחותרת לסיום מצב הלוחמה ושפיכות הדמים באמצעות ניצחון על אויביה.

המשבר הפוליטי בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2017 התקיימה הוועידה הראשונה של המפלגה ובה נבחר פייגלין למקום הראשון. כעבור כשנתיים המפלגה רצה במסגרת הבחירות לכנסת ה-21. פייגלין הודיע כחלק מהמירוץ שאם מפלגתו תיכנס לכנסת היא תתמוך במועמד לראשות הממשלה שיעזור לה לקדם את עקרונותיה. בסופו של דבר המפלגה קיבלה 2.73% מסך הקולות ולא עברה את אחוז החסימה, שעמד על 3.25%. לאחר הקדמת הבחירות לכנסת ה-22, הודיע פייגלין שזהות תתמודד בהן, ושלא ייתן את קולו להקמת ממשלת שמאל[33]. ב-12 ביולי 2019 דווח שפייגלין התפטר מתפקידו כיו"ר זהות בעקבות סכסוך מול הוועד המנהל של המפלגה, לאחר שזה לא אישר את בקשתו לשריין את מנכ"ל המפלגה, שי מלכה, במקום השלישי ברשימת המפלגה לכנסת[34]. הוא חזר בו לאחר שעות אחדות[35]. ב-29 באוגוסט 2019 הגיע פייגלין להסכם עם ראש הממשלה בנימין נתניהו שלפיו פרשה זהות מהמירוץ ובתמורה הובטח לפייגלין תפקיד שר במקרה שנתניהו ירכיב את הממשלה הבאה וכן קידום חקיקה ברוח מצע מפלגת זהות[36]. לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושלוש, הודיע פייגלין כי מפלגתו לא תתמודד בבחירות אלה. לדבריו, "במרחב הפוליטי אין כיום קשב לבשורתה והיא ותשוב להתמודד כשהחברה הישראלית תבשיל לשינוי"[37]. אותם דברים אמר לפני הבחירות לכנסת העשרים וארבע[38].

ב-8 ביולי 2021 משה פייגלין הכריז כי התפקד לליכוד ועל תחילת תקופת הכשרתו להתמודדות מטעם המפלגה. כמו כן קרא לתומכיו להתפקד לליכוד[39][40][41].

בבחירות לכנסת ה-25 התמודד פייגלין בפריימריז של הליכוד והגיע למקום ה-54 ברשימת הליכוד לכנסת.

פייגלין ברך על הקמתה ממשלתו השישית של נתניהו ועל השותפות עם עוצמה יהודית והציונות הדתית, וראה בהקמתה יום חג למדינת ישראל. את ממשלת בנט-לפיד בקר בחריפות וכינה אותה "מפלגת אסון" ו"מפלגת כל ערבייה"[42].

בדצמבר 2023 ביטל את חברותו בליכוד תוך שהוא מותח ביקורת על רקע מדיניות הלחימה במלחמת חרבות ברזל[43]. וב־17 בינואר 2024 הכריז משה פייגלין בכנס פעילים על הקמתה מחדש של מפלגת זהות ועל ריצה לראשות הממשלה[44][45].

עמדות והשקפות עולם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמדות מדיניות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפייגלין תפיסות מדיניות ימניות מובהקות. הוא שולל את השימוש במושג "פלסטיני" ורואה בנוכחות הערבית בארץ ישראל "כיבוש שהחל לפני 1,370 שנים", אשר יש לסיימו, בדגש על סיום שליטת הווקף בהר הבית והעברת השליטה בו לרבנות הראשית[46]. הוא התנגד להסכמי אוסלו וההתנתקות מרצועת עזה, ומצדד בסיפוח מחדש השטחים שנמסרו לרשות הפלסטינית ובהחלה של החוק הישראלי על שטחי יהודה ושומרון וכן על רצועת עזה. לצד זאת מצדד בעידוד הגירתה מרצון של האוכלוסייה הערבית למדינות ערב. כל עוד לא ניטשת מלחמה שיזם האויב יש להתנגד לטרנספר כפוי, של יהודים או של ערבים. תושבים שלא ירצו להגר ושלא פעלו נגד ישראל יוכלו להישאר בבתיהם ויקבלו מעמד של תושבים בלבד, ולאחר שיקבלו באופן מלא את מדינת ישראל ודרך חייה, כולל שירות צבאי/לאומי, רק אז יוכלו להתאזרח בה[47]. לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל קרא פייגלין להפוך את עזה לעיר עברית[48][49]

ביטחון וצבא

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2014 פרסם תוכנית שלפיה תקרא ישראל לחמאס שייכנע ללא תנאי ולאוכלוסייה ברצועת עזה שתברח לסיני. אם יסרב חמאס, תתקוף ישראל באופן מדויק את כל בנק המטרות שלה. אזורים שמהם יירו רקטות יותקפו, ללא התחשבות בגורל התושבים בסביבה[50].

בנו של פייגלין, אבי, הודח ביולי 2018 מתפקיד לוחם בכפיר ונידון למאסר על תנאי לאחר שפרסם פוסט בפייסבוק שבו כתב שצה"ל מסכן את חיי לוחמיו כדי להכיל הפרות סדר פלסטיניות, והודיע שיסרב פקודה אם יידרש לעשות זאת. אביו שיבח את הצעד ואמר ש"רוב חיילי צה"ל שנהרגו בשנים האחרונות, נהרגו בשל העדפת שלומה של אוכלוסייה עוינת על חייהם של בנינו"[51].

פייגלין היה יו"ר "השדולה לצבא מקצועי" בכנסת. לגישתו גיוס החובה נוגד את ערך החירות שצריך להיות מרכזי במדינה יהודית, ולכן יש לגייס רק את מי שבוחר בכך ושלצבא יש צורך בו[52]. כל צעיר שיתגייס יקבל משכורת מעל הממוצע במשק, לימודים אקדמיים והכשרה מקצועית. כתוצאה מכך החיילים יהיו מקצועיים יותר, יקטן תקציב הביטחון, ויימנעו החיכוכים בנושא "השוויון בנטל".

במהלך מלחמת חרבות ברזל קרא להוציא את האסלאם מחוץ לחוק כמו במספר מדינות וכן הביע תמיכה בגירוש הפלסטינים מעזה והתיישבות יהודית מחדש של עשרות יישובים בחבל עזה.[53][54]

כלכלה וחברה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדברי פייגלין הוא מייצג את ערכי הליברליזם. כחלק מכך, הוא טען כי חלה חובה ערכית על המדינה לגלות סובלנות כלפי כל מרי אזרחי בלתי אלים ובפרט כלפי כל סרבנות מצפון, מימין ומשמאל. הוא מתנגד לקיומן של מפלגות דתיות ולכפייה דתית. עם זאת, לפי תוכניתו משרדי הממשלה ימשיכו להיות מחויבים בשמירת כשרות ושבת והאחריות על גיור תישאר בידי הרבנות הראשית. הוא תומך בלגליזציה של סמים קלים וקורא לתמוך בקנאביס כתרופת מרשם שתימכר בבתי המרקחת.

מבחינה כלכלית, פייגלין תומך בליברליזם כלכלי. הוא תומך בהורדת מיסים, בביטול מדיניות הרווחה וסבסוד שירותים ובסגירת משרדים ממשלתיים. את מערכת החינוך הממלכתית הוא שואף להחליף בתקצוב שכר הלימוד במוסד חינוכי שיבחרו ההורים ('שיטת השוברים').

בנושא המשפחה עמדותיו של פייגלין שמרניות. לדבריו, חלק מחוליי החברה נובעים מהתפרקות התא המשפחתי המסורתי[55]. בדף הפייסבוק שלו התבטא נגד הצועדים ההומוסקסואלים במצעד הגאווה בירושלים ודרש מהם ש"ישאירו את רשות הרבים לאנשים נורמליים"[56]. עם זאת, לאחר הרצח בברנוער בתל אביב ביקר במקום והעיד שבעקבות שיחה ארוכה עם הומוסקסואל, הוא מבין ומזדהה עם מצוקתם[57].

מדיניות חוץ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פייגלין כתב פעמים רבות, כי יש לוותר על הסיוע הביטחוני שמעניקה ארצות הברית לישראל משום שהוא פוגע בריבונותה. כמו כן קרא למדינת ישראל לשקול שינוי ברמת הקשרים הדיפלומטיים שלה עם סין העממית עקב טענות הפאלון גונג בנוגע לקצירת איברים המתרחשת בסין במתרגלי השיטה[58][59], כמו כן הוא גינה את התעלמותה רבת השנים של ישראל מרצח העם הארמני[60].

מגפת הקורונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פייגלין התנגד למדיניות הריחוק החברתי, לסגרים, לחובת עטיית המסכות, לעידוד האוכלוסייה להתחסן, לתו הירוק, וליתר מגבלות הקורונה העולמית[61].

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשוי לציפורה, שאותה הוא מכיר מאז שלמד בחטיבת הביניים, ולהם חמישה ילדים. מתגוררים בקרני שומרון.

בשנת 2020, פייגלין תרם כליה באמצעות עמותת מתנת חיים[62][63].

נכדו יאיר לוין, לוחם סיירת גבעתי, נהרג בפעילות מבצעית בעזה במלחמת חרבות ברזל[64].

ספריו וכתביו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התפרקות זו ארצנו החל פייגלין לפרסם מאמרים רבים כחלק מפעילותו הציבורית. משנת 1996 ועד 2007 הוציא שני ספרים, שתורגמו לשלוש שפות, וכן פרסם מספר חוברות ומאות מאמרים.

  • במקום שאין אנשים, הוצאת מצודה, 1996. סיפורה של תנועת זו ארצנו וניתוח התהליך שהביא לחתימת הסכמי אוסלו והמסקנות מכך. הספר תורגם לאנגלית, רוסית וצרפתית, ויצא במספר מהדורות.
  • מלחמת החלומות, הוצאת מנהיגות יהודית, תשס"ו 2005. אסופת מאמרים של פייגלין בנושאים שונים. מחולק לשלושה חלקים: "עבר", "הווה" ו"עתיד". תורגם לרוסית ואנגלית.
  • המהלך המדיני, הוצאת מנהיגות יהודית, 2004. חוברת המהווה מעין בסיס למצע של תנועת מנהיגות יהודית בתחום יחסי החוץ של מדינת ישראל, ובפרט ביחסי ישראל-פלסטינים.
  • שנה לגירוש יהודי גוש קטיף וצפון השומרון - מסקנות והפקת לקחים, הוצאת מנהיגות יהודית, 2006. בחוברת זו מנתח פייגלין את הסיבות שהובילו ליישומה של תוכנית ההתנתקות, ואת הסיבות לכישלון המאבק בתוכנית זו, לצד ניסיון להפיק לקחים לקראת מאבקים נגד תוכניות דומות אפשריות בעתיד ביהודה ושומרון.
  • קץ הנורמליות, הוצאת סלע מאיר 2018.
  • להיות יהודי חופשי, מדינת ישראל - הוראות הפעלה הוצאת סלע מאיר 2019.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: משה פייגלין
ויקיחדשות דיווחים בוויקיחדשות: משרד הפנים הבריטי אסר על פייגלין להיכנס לשטח הממלכה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: משה פייגלין

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אריק בנדר, בנט ופייגלין יאלצו לוותר על הדרכון הזר, באתר nrg‏, 27 בינואר 2013
  2. ^ דוד תדהר (עורך), "יעקב צבי פייגלין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ח (1957), עמ' 196
  3. ^ נאום הבכורה של חבר הכנסת משה פייגלין בכנסת ה-19
  4. ^ מקור
  5. ^ מתוך צינור לילה, 18 בספטמבר 2014
  6. ^ ע"פ 1427/95 משה פייגלין נגד מדינת ישראל, ניתן ב-3.3.97
  7. ^ טל רוזנר, מזוז לבג"ץ: למה אין קלון בעבירות של פייגלין?, באתר ynet, 21 בפברואר 2005
  8. ^ "רשימות המועמדים לכנסת החמש עשרה", בילקוט הפרסומים
  9. ^ הודעה בדבר התפטרות מועמדים לכנסת החמש-עשרה", בעמוד 3269 של ילקוט הפרסומים 4754
  10. ^ פ 3406/00 לשכת תביעות ירושלים נגד משה פייגלין, ניתן ב-15.7.2001
  11. ^ אטילה שומפלבי, בריטניה אסרה על כניסתו של פייגלין לתחומה, באתר ynet, 10 במרץ 2008
  12. ^ כינוי זה נטבע לראשונה על ידי פרשן קול ישראל, חנן קריסטל, במוצאי יום הבחירות המקדימות לראשות הליכוד של שנת 2002
  13. ^ תומר ניר, ‏פייגלין: מי שמצביע 'הבית היהודי' הופך ללא רלוונטי, באתר "סרוגים", 31 בדצמבר 2012
  14. ^ החלטת השופט חשין בעניין התמודדות פייגלין בבחירות
  15. ^ בג"ץ 11243/02 משה פייגלין וחגי יקותיאל נ' מישאל חשין יו"ר ועדת הבחירות ואחרים, ניתן ב-15.5.2003
  16. ^ משה פייגלין נגד ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השבע-עשרה, ניתן ב-6.1.2005(הקישור אינו פעיל, 20.3.2019)
  17. ^ בג"ץ 1768/05 היועץ המשפטי לממשלה נ' יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, ניתן ב-6.2.2006
  18. ^ משה פייגלין שוקל לא להתמודד לכנסת, באתר ערוץ 7, 30 בדצמבר 2005
  19. ^ אורי אורבך, קמפיינים בלי א-לוהים, באתר ynet, 29 ביולי 2007
  20. ^ מזל מועלם, בחירות 2009: עתירת מקורבי נתניהו התקבלה: משה פייגלין נדחק למקום 36 ברשימת הליכוד, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2008
  21. ^ תומר ניר, ‏"להפוך את יום ירושלים ליום שבתון", באתר "סרוגים", 27 במאי 2014
  22. ^ הצעות חוק של משה פייגלין, אתר משמר הכנסת
  23. ^ חדשות 2, ‏צפו: פייגלין עלה להר הבית ועורר מהומה, באתר ‏מאקו‏, 4 במרץ 2013
  24. ^ אריק בנדר, פנייה לרה"מ: לאפשר לפייגלין לעלות להר הבית, באתר nrg‏, 29 באפריל 2013
  25. ^ עדו בן פורת, פייגלין הסביר מדוע הפר משמעת קואליציונית והצביע נגד 'חוק המשילות', "לאחר שנאסר עלי לעלות להר הבית איני רואה עצמי מחוייב", באתר ערוץ 7, 8 במאי 2013
  26. ^ חזקי ברוך, יו"ר ועדת הכנסת הדיח את ח"כ פייגלין מועדת החינוך עקב החלטתו של פייגלין להשעות את פעילותו במסגרת הקואליציה, באתר ערוץ 7, 21 במאי 2013
  27. ^ חזקי עזרא, אבטחה צמודה לח"כ פייגלין, באתר ערוץ 7, 30 באוקטובר 2014
  28. ^ מורן אזולאי, פייגלין פרש מהפריימריז: "כללי המשחק שונו", באתר ynet, 18 בדצמבר 2014
  29. ^ לפי תוצאות הבחירות באתר הליכוד
  30. ^ חדשות 2, ‏משה פייגלין פורש מהליכוד, באתר ‏מאקו‏, 5 בינואר 2015
  31. ^ יאיר אטינגר, פייגלין פורש מהליכוד ומקים תנועה חדשה, באתר הארץ, 5 בינואר 2015
  32. ^ משה פייגלין, תנועת זהות יוצאת לדרך
  33. ^ אריאל כהנא, בחירות לכנסת ה-22, באתר ישראל היום, 30 במאי 2019
  34. ^ ערוץ 7, בעקבות המשבר הפוליטי שפקד את המפלגה הודיע מלכה על החלטתו, "עברתי מסע הכפשות, שקרים והרעלת בורות המים שהיו האוצרות של המפלגה"., באתר ערוץ 7, 18 ביולי 2019
  35. ^ אריה יואלי, ‏דרמה במפלגת זהות: פייגלין התפטר מראשות המפלגה וחזר בו, באתר "סרוגים", 12 ביולי 2019
  36. ^ טל שלו ויקי אדמקר‏, נתניהו לפייגלין: "רואה אותך בתפקיד שר"; חברי זהות יצביעו על ההסכם, באתר וואלה, 29 באוגוסט 2019
  37. ^ ערוץ 7, משה פייגלין הודיע: "זהות" לא תתמודד בבחירות הקרובות, באתר ערוץ 7, 13 בדצמבר 2019
  38. ^ גיא עזרא, ‏"לאחר התלבטות קשה": פייגלין חושף את החלטתו, באתר "סרוגים", 24 בדצמבר 2020
  39. ^ אנה ברסקי, ‏חוזר הביתה: לא תאמינו מי עשה דרכו חזרה לליכוד, באתר מעריב אונליין, 8 ביולי 2021
  40. ^ ציוץ של משה פייגלין, באתר בטוויטר, ‏יולי 2021
  41. ^ הניוזלטר של משה פייגלין, ‏יולי 2021
  42. ^ דבריו של משה פייגלין בתוכנית הבוקר בערוץ 14 עם כינון הממשלה החדשה, באתר You Tube, ‏ינואר 2022
  43. ^ פרסום ראשון: משה פייגלין עוזב את הליכוד, "נתניהו הביא אסון, באתר ערוץ 7, 21 בדצמבר 2023
  44. ^ פייגלין שב ומציב יעד: ראשות הממשלה, באתר ערוץ 7, 24 בינואר 2024
  45. ^ משה פייגלין: "החיבור לזהות היהודית הוא המפתח היחיד לניצחון", באתר ערוץ 7
  46. ^ אמנון מרנדה, תוכנית פייגלין: "להעיף מהר הבית את הוואקף", באתר ynet, 10 בדצמבר 2008
  47. ^ נעמה לנסקי, "אני גרמתי לשינוי פני הפוליטיקה הישראלית בשני העשורים האחרונים יותר מכל אחד אחר, כולל נתניהו", באתר ישראל היום, 19 באוקטובר 2017
  48. ^ אודי מקסימוב, משה פייגלין: עזה צריכה להפוך לעיר עברית מפוארת, באתר TOV אקטואליה יהודית, ‏2023-12-28
  49. ^ מאיה גדש, ‏"מסתבר שהייתה שם מצלמה": פייגלין מגיב לסערה, באתר מעריב אונליין, 17 ביוני 2024
  50. ^ תומר ניר, ‏מתווה פייגלין לפתרון המצב בעזה: ריכוך, כיבוש, טרנספר והחלת ריבונות, באתר "סרוגים", 15 ביולי 2014
  51. ^ ערוץ 7, ח"כ לשעבר משה פייגלין יוצא להגנת בנו שהודח, "רוב ההרוגים של צה"ל בשנים האחרונות אלו הרוגים על מזבח של אידיאולוגיה מופרכת"., באתר ערוץ 7, 30 ביולי 2018
  52. ^ תומר ניר, ‏הצבא רק מפלג את העם; יש להפסיק את גיוס החובה, באתר "סרוגים", 3 בפברואר 2013
  53. ^ משה פייגלין (2024-03-11), "אתם ברגע זה שמים את עצמכם בצד הרע של האנושות" - משה פייגלין בראיון ל-BBC, נבדק ב-2024-08-19
  54. ^ הפודקאסט של דניאל דושי (2024-04-15), משה פייגלין 2: נצחון מלחמות, עליונות המוסר היהודי וחולשת התודעה החילונית | הפודקסט של דניאל דושי 77#, נבדק ב-2024-08-19
  55. ^ תומר קרן, בסופ"ש בזמן מעריב: משה פייגלין שלא הכרתם, באתר nrg‏, 11 באוקטובר 2012
  56. ^ אריק בנדר, פייגלין נגד מצעד הגאווה: "תחזרו לארון", באתר nrg‏, 2 באוגוסט 2012
  57. ^ אילן ליאור, פייגלין ביקר בבר נוער והבטיח שכבר אינו הומופוב, באתר הארץ, 7 בפברואר 2013
  58. ^ לראשונה: הכנסת תקיים דיון על קציר האיברים בסין, באתר הארץ, 11 באפריל 2013
  59. ^ משה פייגלין, המוסריות קודמת לצבע המדים, באתר nrg‏, 18 בינואר 2007
  60. ^ לילך ויסמן, ‏הכנסת ציינה היום את טבח העם הארמני בידי הטורקים, באתר גלובס, 24 באפריל 2013
  61. ^ חזקי ברוך, יו"ר זהות שלח מכתב לראש הממשלה ובו קרא לזנוח את קונספציית הסגרים ולאפשר לכ-80% מהאוכלוסייה שאינה בסיכון לשוב לחיים סדירים., באתר ערוץ 7, 17 בנובמבר 2020
  62. ^ מערכת ישראל היום, משה פייגלין תרם כליה: "זו זכות גדולה", באתר ישראל היום, 24 בספטמבר 2020
  63. ^ חדשות כיפה, ‏משה פייגלין תרם כליה: "זכות גדולה", באתר כיפה, 24 בספטמבר, 2020 8:44
  64. ^ לוחם גבעתי יאיר לוין מגבעת הראל נהרג בקרב בעזה, באתר ערוץ 7, 11 ביוני 2024