נושים (מחזה)

נושים
Fordringsägare
כתיבה יוהאן אוגוסט סטרינדברג עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה נטורליזם עריכת הנתון בוויקינתונים
הצגת בכורה 9 במרץ 1889 עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה שוודית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נושים (בשוודית: Fordringsägare) הוא טרגיקומדיה נטורליסטית במערכה אחת, פרי עטו של המחזאי השוודי אוגוסט סטרינדברג. הוא נכתב בשוודית במהלך אוגוסט וספטמבר 1888 בדנמרק. הוא ראה אור לראשונה בדנית בפברואר 1889 ובשוודית ב-1890. הצגת הבכורה התקיימה בתיאטרון דאגמר בקופנהגן במרץ 1889. "נושים" נחשב לאחד המחזות החזקים ביותר של סטרינדברג. סטרינדברג כתב ב-1892 ותיאר אותו כ"עבודתי הבוגרת ביותר".

ב-1891, סטרינדברג האשים את הנריק איבסן בגנבה ספרותית של "נושים" במחזהו של איבסן "הדה גאבלר" (1890). הוא כתב: 'הדה גאבלר היא הממזרה של לורה ב"האב" וטקלה ב"נושים"'.

בשנת 2015 המחזה עובד לסרט קולנוע מאת הבמאי הבריטי-ארגנטינאי בן קורה.

תקציר העלילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצייר המדוכדך והנכה אדולף מבקר את חברו החדש גוסטב. אדולף שואל בעצתו של גוסטב מה עליו לעשות בעניין אשתו, טקלה, שנוהגת להשתעשע בו. הוא חושד בחוסר נאמנותה. אדולף אינו יודע שגוסטב היה נשוי בעבר לטקלה, שפגעה בו ועזבה אותו לטובת אדולף. גוסטב שב כדי לחפש דרך לנקום בזוג שאינו חושד בו.

ההיסטוריה של ההפקה בעולם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושים הועלה לראשונה כחלק משלישיית מחזות בני מערכה אחת של סטרינדברג, לצד Pariah ו"היותר חזקה" ב-9 במרץ 1889 בתיאטרון דאגמאר בקופנהגן, תחת גגו של התיאטרון הניסויי הסקנדינבי שזה עתה נוסד. כעבור שבוע, ב-16 במרץ, ההפקה הוצגה במאלמה. נטליה לארסן גילמה את דמותה של טקלה, גוסטב וייד גילם את דמותו של אדולף והאנס ריבר האנדראפ גילם את דמותו של גוסטב.

הפקה חדשה הועלתה בתיאטרון השוודי בסטוקהולם כחלק משני מחזות ביחד עם Simoon (מחזה קצר, בן 15 דקות), שהצגת הבכורה שלו התקיימה ב-25 במרץ 1890. הפקה אחרת הוצגה בתיאטרון ואסה בסטוקהולם, החל מ-9 בינואר 1906. הלגה ואלגרן, שחקן מסטראלברג אינטימה תיאטר, יצא לסיבוב הופעות עם הפקה של המחזה בפרובינציות שוודיות, שרצה 21 פעמים. כחלק מחגיגות יום הולדתו ה-63 של סטרינדברג, המחזה הציג בהלסינגבורג וקרלסקוגה. התיאטרון הדרמטי המלכותי העלה אותה ב-1915.

הצגת הבכורה של המחזה בגרמניה נערכה ב-22 בינואר 1893 בתיאטרון רזינז בברלין, בהנהלתו של זיגיזמונד לאוטנבורג. רוזה ברטנס הייתה בתפקיד טקלה, רודולף ריטנר בתפקיד אדולף וג'וזף ג'רנו בתפקיד גוסטב. היא רצה 71 פעמים. בשלהי מרץ 1893, ההפקה הוזמנה להופעת גאלה בווינה. ב-1895, הפריי בונה העלה הופעה פרטית במינכן. ב-1898, המחזה הציג בשאוספילהאוז במינכן. ב-1899, היא הועלתה בווינה. בסתיו 1896, הועלתה ההפקה באלטונה. המחזה הציג גם באסן בסתיו 1910. הפקה אחרת הועלתה בווינה ב-1910 כחלק מעונת מחזותיו של סטרינדברג שכללה את פסחא, משחק באש וכריסטינה. ג'וזף ג'ארנו, שגילם את דמותו של גוסטב בהצגת הבכורה בברלין, היה הבמאי.

הצגת הבכורה הצרפתית התקיימה ב-21 ביוני 1894, בגרסה מקוצרת מעט בתיאטר ל'אובר בפריז. אורליאן לינייה-פו ביים וגילם את דמותו של אדולף. בתגובה להצלחת ההפקה, סטרינדברג כתב על "תחושת הכוח... שבפריז, המרכז האינטלקטואלי של העולם, 500 אנשים יושבים באודיטוריום שקטים כמו עכברים, טיפשים דיים כדי לחשוף את מוחם להשפעתי." לינייה-פו ביצע את ההפקה הזו בסטוקהולם באוקטובר 1894, כחלק מסיבוב ההופעות שלו ברחבי סקנדינביה. עם שובו לפריז, ההפקה שבה והועלתה בסרקל סנט סימון תיאטר ב-10 בדצמבר 1894.

המחזה הציג לראשונה בבריטניה בידי Stage Society בתיאטרון פרינס בלונדון, בתרגומו של Ellie Schleussner, החל מ-10 במרץ 1912. מרים לואיס גילמה את דמותה של טקלה, הרקור ויליאמס גילם את דמותו של אדולף וגי סטנדינג גילם את דמותו של גוסטב. הוא הוצג שוב בלונדון ב-1927 וב-1952. להקת תיאטרון 59 העלתה הפקה בתרגומו של מייקל מאייר בתיאטרון ליריק בלונדון, החל מ-3 במרץ 1959. הבמאי היה קספר ורדה ומעצב התפאורה היה מלקולם פרייד. מיי צטרלינג בתפקיד טקלה, לינדון ברוק בתפקיד אדולף, מייקל גוף בתפקיד גוסטב. המחזה הוצג גם בתיאטרון אופן ספייס בלונדון, החל מ-22 במרץ 1972. הפקה זו בוימה בידי רוג'ר סוויין. ג'מה ג'ונס גילמה את דמותה של טקלה, סבסטיאן גרהם-ג'ונס גילם את דמותו של אדולף ובריאן קוקס גילם את דמותו של גוסטב. הפקה בתיאטרון אלמידה הועלתה לראשונה ב-19 במאי 1996 והוקלטה ושודרה לאחר מכן בערוץ 4 ב-16 במרץ 1988. סוזן ברטיש שיחקה את טקלה, ג'ונתן קנט שיחק את אדולף, איאן מקדירמד שיחק את גוסטב. ההפקה בוימה בידי השחקנים.

המחזה הופק בידי להקת טורקי בתיאטרון מרמייד בניו יורק, הצגת הבכורה התקיימה ב-25 בינואר 1962. פול שייר ביים ודייוויד ג'ונסטון עיצב את התפאורה. ריי אלן שיחקה את טקלה, ג'יימס ריי שיחק את אדולף ודונלד דייוויס שיחק את גוסטב. המחזה הוצג אחרי-כן כחלק משני מחזות ביחד עם "החזקה יותר" בידי התיאטרון הציבורי בתיאטרון ניומן, ניו יורק, החל מ-15 באפריל 1977. ריפ טורן ביים וג'ון רייט סטיבנס עיצב את ההפקה. ג'רלדין פייג' גילמה את דמותה של טקלה, ג'ון הארד גילם את דמותו של אדולף וריפ טורן גילם את דמותו של גוסטב. המחזה הועלה גם בידי להקת קלאסיק סטייג' בתיאטרונה בניו יורק, החל מ-27 בינואר 1992. קארי פרלוב ביימה ודונלד איסטמן עיצב את ההפקה, שהועלתה בתרגום חדש של פול וולש. קרולין לגרפלט שיחקה את טקלה, נסטור סראנו שיחק את אדולף וצח גרנייה שיחק את גוסטב.

תרגומים לעברית בדפוס

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אוגוסט סטרינברג, נושים; תרגום: איקה בן-זאב, תל אביב : אור-עם, תשמ"ו 1985.
  • אוגוסט סטרינברג, נושים; עברית: תרצה אתר, רמת-גן? : ספריית התיאטרון, 1989.

נושים בתיאטרון המקצועי בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. תיאטרון זווית, הצגת בכורה: דצמבר 1966

2. תיאטרון בימות, הצגת בכורה: ספטמבר 1969

3. תיאטרון הבימה, הצגת בכורה: 9 באוקטובר 1993

  • יוצרים - תרגום : גד קינר, בימוי : אופירה הניג, תפאורה : דרור הרנזון, תלבושות : דידי גולן.
  • שחקנים - טקלה : טטיאנה קנליס-אולייר, גוסטב : אלכס פלג, אדולף : עופר זוהר.

4. תיאטרון החאן - 2018[1]

  • יוצרים - בימוי: יוסי יזרעאלי מוזיקה: תומר יזרעאלי תפאורה: סשה ליסיאנסקי תלבושות: פולינה אדמוב
  • שחקנים: אודליה מורה-מטלון, אריאל וולף, יהויכין פרידלנדר

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבות בעברית

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אתר למנויים בלבד ננו שבתאי, הצגה שוביניסטית בעידן מי טו? זה מרתיח, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2018