מידע כללי | |
---|---|
אורך | 29 ק"מ |
ספיקה ממוצעת | 0.017 מ"ק לשנייה |
אגן ניקוז | 130 קמ"ר |
מוצא | חיזמא, נווה יעקב, וענתות |
גובה מוצא הנהר | 770 מטרים |
יובלים | נחל מכמש, נחל זמרי |
שפך | נהר הירדן |
מדינות באגן הניקוז | יהודה ושומרון |
נַחַל פְּרָת (בערבית: وادي القلط, בתעתיק: וַאדִי קֶלְט) הוא נחל ביהודה ושומרון היורד מאזור נווה יעקב בירושלים, ונשפך לבקעת הירדן ממזרח ליריחו. אורכו של הנחל כ-30 ק"מ, שטח אגן ההיקוות שלו כ-130 קמ"ר. הנחל עובר בקניונים עמוקים, כשהוא חוצה את מדרגת הכפיפה העליונה של מדבר יהודה, ואת חלקו הצפוני של מצוק ההעתקים. תופעה ייחודית לנחל, שאינה מצויה בנחלי מדבר יהודה, היא הקטע התחתון של הנחל, העובר בכיוון של ציר הקער (סִינְקְלִינָה) הגאולוגי. בעבר היה הנחל הגבול בין מדבר יהודה למדבר בנימין[1].
לאורך הנחל מספר מעיינות, שני מנזרים פעילים ושרידים ארכאולוגיים מתקופות שונות. רוב הנחל נמצא בתוך שטח המוכרז כשמורת טבע – שמורת הטבע נחל פרת. פקחים של רשות הטבע והגנים שוהים באופן קבוע בשני מקומות בשמורה – עין מבוע ועין פרת.
יובלו החשוב ביותר של נחל פרת הוא נחל מכמש (ואדי סווינית), שנשפך אל נחל פרת מתחת לכפר אדומים. בנחל מכמש זורם ביוב מטוהר חלקית מרמאללה, שלרוב נספג באדמה לפני ההגעה לנחל פרת אך בימי גשם מזהם את מי הנחל. יובלים נוספים הם ואדי א-סלם, ואדי אבו ד'בע (ייתכן שזה האתר העתיק גיא הצבועים), ואדי שק-א-ד'אבע וואדי מפג'ר.
בנחל פרת נובעים שלושה מעיינות גדולים (ממערב למזרח): עין פרת (עין פארה), עין מבוע (עין פואר) ועין קלט. ספיקתם המשותפת היא מאות מ"ק בשעה של מים מתוקים. מי המעיינות זורמים באפיק הנחל, ולכן הוא עשיר מאוד בצמחייה ובבעלי חיים כמו צבאים, ושפני סלעים. במצוק הנחל מצוי קן של עיט ניצי ובמי הנחל דגי חפף ישראלי וצפרדעים. מלבד מעיינות אלו נובעים, בהתאם לכמות המשקעים של אותה שנה, מעיינות קטנים בקטע הנחל שבין עין פרת לעין מבוע, עין פג'ירה ועין ג'מיסה.
עין פרת (פארה) הוא מעיין שכבה, שנביעתו היא תוצאה של התחתרות הנחל בשכבות סלע הגיר הקשה של חבורת יהודה. שפיעת המעיין קבועה והשפעת עונות השנה מעטה ביותר. הספיקה היומית הרב שנתית היא כ־1,500 קוב ליום בממוצע. ריכוז כמות גבוהה זו של מים הפך את המעיין לבית גידול ייחודי המרכז מגוון מיני צמחים ובעלי חיים.
החל משנת 1927 סיפק עין פרת מי שתייה לשכונות המזרחיות של ירושלים. השימוש במי המעיין הופסק לאחר חיבור העיר המזרחית לאספקת המים של ירושלים המערבית. לצורך שאיבת המים לעיר נבנה בסמוך למעיין בית משאבות[2], חלקי משאבת המים, נמצאים במקום. סביבו נשתלה חורשת אקליפטוסים לצורכי נופש. כיום נמצאים בבניין המשרדים של רשות הטבע והגנים הלאומיים באתר, שירותים ומרכז שרות למטייל.
מעל המעיין נמצא מנזר פרן (דיר פיראן), מנזר עתיק שנבנה בסוף המאה הרביעית על ידי הנזיר חריטון, שעל פי המסורת קבור במנזר. המנזר נבנה מחדש בסוף המאה התשע עשרה על ידי הכנסייה הרוסית הפרבוסלבית. מסביב למנזר בורות מים, בוסתנים וטרסות חקלאיות, שרידי אכסניה לעולי רגל ומבנים נוספים המעידים על עברו כמקום צליינות מבוקש. זהו אחד מאחרוני המנזרים הפעילים במדבר יהודה.
בגדה הצפונית של הנחל, מול המנזר, הוכשר והוכרז חלק מהמצוק כקיר טיפוס מקצועי, הכולל מסלולים שונים בדרגות קושי שונות. המקום אירח אירועי טיפוס אזוריים גדולים.
בגדה הצפונית מעל שטח הקמפינג המוצל באקליפטוסים, קיימת בריכת בטון, שקולטת אליה מי מעיין. הבריכה שנמצאת לצד שביל המסומן בשחור, מכונה בשם "בריכת תמר" על שם עץ תמר הצומח לידה.
המעיין האמצעי, "עין מבוע" (המכונה גם עין פואר), הנובע סמוך לכביש אלון, הוא מעיין פועם בו מתרחשת תופעת פעימה ייחודית שהקנתה לו את שמו – המעיין נובע לסירוגין, ובריכת המעיין מתמלאת ומתרוקנת בתדירות משתנה, בשל תכונת המסלע הקרסטי שבמקום, בעקרון פעולה הדומה לעקרון פעולת סיפון. פעולה זו נובעת מחוק כלים שלובים. מי הנביעה ממשיכים בזרימה בנחל לאורך מספר קילומטרים ויוצרים ברכות קטנות ומפלים.
גם מי מעיין זה, בדומה למי עין פרת, הוזרמו עד מלחמת ששת הימים לירושלים. כיום המים זורמים מבריכת המעיין על גבי אמת בטון מודרנית שנבנתה על תוואי אמת המים הקדומה מימי בית שני. האמה הקדומה עברה על גדתו הדרומית של הנחל והובילה מים לארמונות הורדוס ביריחו ועד היום ניתן לראות את שרידיה לאורכו של הנחל.
בברכות המעיין חיים שוכני מים מסוגים שונים, בהם דגים, סרטנים ואילניתיים. שפיריות רבות מוצאות במקום מרחב מחיה. בשנים האחרונות ניכר שינוי במבנה הצמחייה של עין מבוע, כאשר הקנים מתרבים מאוד סביבותיו ותופסים את מקומם של צמחים אחרים.
במסגרת הפיכת המעיין לשמורת טבע של רשות הטבע והגנים נחשפה רצפה של כנסיית מנזר שהיה צמוד למעיין. שרידי מבנים ומערות בהן התגוררו ככל הנראה הנזירים מפוזרים באזור שסביב המעיין. הכנסייה נחשפה לראשונה ב-1931 בעת הקמת מתקן השאיבה הבריטי במקום. לאחר שנסגרה תחנת השאיבה ננטש המבנה למשך שנים ארוכות. לאחר תחילת ההתיישבות היהודית באזור התמקמה בו מסעדת דגים, שנסגרה בתחילת שנות האלפיים, והמבנה חזר לשיממונו. הוא חודש במסגרת השיפוץ המקיף במעיין ובשרידים הארכאולוגיים, וכיום הוא מכיל חנות נוחות של רשות הטבע והגנים ושירותים. כמו כן הופסקה הזרימה בהמשך אמת המים, והמים נשפכים בכמה מפלים קטנים אל הנחל לא רחוק מהמעיין.
הנמוך מבין שלושת מעיינות הנחל. המעיין הוא למעשה קבוצת נביעות בתוך בריכה טבעית, כאשר המים אל המעיין מוזרמים אליו במפל טבעי היורד מעין מבוע.
יש הרואים בערוץ עין קלט, המזרחי מבין המעיינות, את "נחל כרית" המוזכר בתנ"ך כנחל אליו נשלח אליהו הנביא לאחר קללת הבצורת ושם התגורר במערה על גדותיו:[3]
לֵךְ מִזֶּה, וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן.
על קיר סלע בעין קלט כתובה כתובת בערבית:
בשם אללה הרחמן והרחום, המים נאצרו והוזרמו בתעלה ומרווים את הנחל על ידי האדון מחי אלדין מצטפא הלאל אלחסיני בשנת 1294 להג'רה (1877 לספירה הנוצרית). הוא גם בנה את הסכר והקים את הטחנה ונטע סביבה בוסתנים. בשנת 1330 להג'רה (1911/12 לספירה הנוצרית) הוא בנה גם את התעלה כדי להזרים את המים בנוחיות ובקלות אל עקבת ג'אבר ממערב דרום לעיר יריחו.
— תרגום (על פי החוברת של ספי בן-יוסף)
לאורך ערוץ הנחל עוברת אמת מים קדומה מתקופת הורדוס, שהייתה מעבירה מים למבצר קיפרוס, מעל יציאת הנחל מתחום מצוק ההעתקים. שריד מרשים שנותר מהאמה הוא גשר מים גדול מעל אחד מיובלי הנחל, על יד עין קלט. כיום הרוסה אמת המים הזו בחלקה, ומי המעיינות זורמים בערוץ.
אמה נוספת מבטון נבנתה בתקופת הבריטים. חלקה העליון – מעין מבוע לעין קלט – יבש כיום והרוס בחלקו, חלקה התחתון מעין קלט מזרים מים לשדות ליד יריחו.
בנחל ישנם שרידים של מנזרים מהתקופה הביזנטית בעליליאת א-סיק. כמו כן, פעילים בנחל שני מנזרים עתיקים – האחד הוא מנזר פרן, המנזר הראשון אותו הקים הנזיר חריטון, על יד עין פרת. השני הוא מנזר סנט ג'ורג' (שמו בערבית דיר מר ג'ריס) השייך לכנסייה היוונית-אורתודוקסית, השוכן ליד העיר יריחו בשטח הרשות הפלסטינית.
הנזירים מאמינים, כי בתחום המנזר נמצאת המערה בה התגורר אליהו הנביא, בהגיעו לנחל כרית, ובה ניזון בלחם ומים שהביאו לו העורבים.
בחלקו העליון של הנחל, סמוך לגבע בנימין ובצמוד לכביש 437, נמצא אתר עתיקות המכונה בערבית "קובור בני אסראאיל" (קברי בני ישראל). יש המזהים (שארל קלרמון-גנו, נגה הראובני ואחרים) עם מקום זה את קבר רחל, ומפרשים שהמקום "אפרת" המוזכר בקשר לקבורת רחל מתייחס לעין-פרת.
בספר ירמיהו י"ג[4] מוזכר נחל פרת, כמקום בו נצטווה הנביא ירמיהו, שהתגורר בעיר ענתות הסמוכה (באזור עלמון של ימינו), להטמין את חגורתו.
ב-6 באוקטובר 1944, במבצע משולב של המודיעין הגרמני ומנהיגים פלסטיניים מאזור ירושלים, הוצנחו שני גרמנים ושלושה פלסטיניים, ביניהם חסן סלאמה, בנחל ליד יריחו. ציודם כלל נשק קל, מפות, מכשירי קשר, מנות קרב, 5,000 לירות שטרלינג במטבעות שונים, חומרי נפץ, וע"פ גרסה לא מאומתת כ-10 קופסאות קרטון שהכילו רעל מסיס במים וחזק במיוחד (כל קופסה הכילה רעל בכמות המספיקה להרעלת 25,000 איש). רעל זה נועד להרעיל את מעיינות ראש העין ששימשו את תושבי תל אביב. הצניחה נכשלה, חסן סלאמה שנפצע במהלך הצניחה נע לכיוון ירושלים, ושאר הכוח, שני הגרמנים ועבדול לטיף, התחבאו במערה שבוואדי קלט. נערים בדואים מצאו את אחד משקי הכסף וכן אקדח ותחמושת. השמועה על מטבעות חדשים ביריחו פשטה באזור והייתה הסימן הראשון לקיום המבצע. מפקד מרחב ירושלים במשטרת ארץ ישראל, פאיז ביי אידריסי, הורה על חיפושים נרחבים בוואדי קלט. תוך עשרה ימים נמצאו המתחבאים, והמבצע נכשל לחלוטין.
בחורף תשכ"ט–1969, נהרג סא"ל צביקה עופר במערה הנמצאת על גדתו הדרומית של הנחל בעת מרדף אחרי מסתננים טרוריסטים. במקום מוצב שלט לזכרו.
בשנות התשעים אירעו בנחל פרת שלושה מקרי רצח של ישראלים על רקע לאומני.
על שמם של ששת הנרצחים הוקם מצפה נוף בשם "מצפה השישה" בין היישובים כפר אדומים ונופי פרת.
בעקבות הפיגועים, יעל ישראל, פקחית רשות הטבע והגנים[6], נכנסה לגור בשמורה במבנה מנדטורי, במחאה על מקרי הרצח[7]. היא פונתה בעקבות עתירה לבג"ץ[8].
נחל פרת זוהם בעבר באופן קבוע. מתקן טיהור שפכים משותף של רמאללה, אל בירה ופסגות, הנמצא על יד היישוב פסגות, מזרים על בסיס קבוע שפכים ברמת טיהור בינונית לנחל מכמש, יובלו הגדול ביותר של נחל פרת. השפכים מזהמים את המים ואת הקרקע ופוגעים בצמחייה ובבעלי החיים.
מדי פעם, בעת תקלה במתקן הטיהור, מוזרמת כמות גדולה הרבה יותר של שפכים ברמת טיהור נמוכה עד אפסית, מה שמוביל לזיהום לכל אורך נחל מכמש ועד לנחל פרת עצמו. כל תקלה כזו גורמת לזיהום קשה ולפגיעה משמעותית בחי, בצומח, בנוף ובמטיילים המתרחצים, לסגירת המסלול בנחל למטיילים, ומביאה לנזקים בלתי הפיכים או שתיקונם אורך זמן רב. הריק השלטוני בשטחי יהודה ושומרון, והעובדה שהמט"ש הוקם בעזרת תרומה מבנק גרמני[9] ואין גוף שלטוני מקומי שלקח עליו אחריות, מוביל לכך שתיקון המתקן "נופל בין הכיסאות", ולוקח זמן עד שנמצאים תקציבים והביוב מפסיק לזרום. מול המחדל פועלות החברה להגנת הטבע ועמותת ירוק עכשיו מול הרשויות בקריאה לשיפור המצב. להלן רשימה חלקית של אירועים אלו והתגובות להם:
נחל פרת מהווה בית גידול ייחודי למגוון עשיר של בעלי חיים: עופות, יונקים, מיני דגים וצפרדעים, וכן נחשים, עקרבים ומיני חרקים רבים.
במצוקי הנחל – עופות מדבריים טיפוסיים ודורסי יום ולילה. ביניהם: בז אדום, בז צוקים, רחם, חיוויאי, עקב עיטי, עיט זהוב, כוס החורבות ולילית מדבר. לאורך הנחל נמצא עופות מגוונים, ביניהם עופות אופייניים לספר המדבר: סלעית לבנת כנף, סלעית שחורת בטן, סלעית מדבר, מדברון, צוקית בודדת, צוקית חכלילית, עורב שחור, עורב קצר-זנב, קאק, טריסטרמית, סיס, סנונית, זנבן ערבי, קורא מדברי, חוגלת סלעים, שלדג לבן-חזה, שחור-זנב, שרקרק גמדי, דרור הירדן, וצופית בוהקת. בתקופת הנדידה נמצא נחל פרת במסלול נדידת עופות, חסידות לבנות ושחורות, עגורים, ודורסים.
לבעלי החיים הנפוצים בנחל פרת כושר הסתגלות לתנאי המקום המאופיין כמדבר צל גשם יחד עם מחייה ליד מקורות מים. בין היונקים הנפוצים בנחל: צבי מדבר, שועל מצוי, קרקל, צבוע מפוספס, זאב ערבי, ארנבת, שפן סלע, דרבן.
זוחלים רבים משתלבים בתנאי הסביבה, ביניהם מיני לטאות וחרדונים, ומגוון נחשים ארסיים כמו אפעה ושרף עין גדי.
לאורך ערוץ הנחל בולטת צמחית אפיק: קווים רצופים ונמשכים של שיחים ועצים הגדלים לאורך קו זרימת המים.
וכן ריכוז נדיר ויפה של צמחים גאופיטים[17].
לאורך ערוצי המים נמצא צמחייה הידרופילית משגשגת: טבורית נטויה, דנדנה רפואית, שרך, זקום מצרי, פתילת המדבר (תפוח סדום), בולט בערוץ הוא עץ שיזף מצוי.
לאורך הזרימה, אמת המים והמפלים נמצא צמחי מים מובהקים: שערות שולמית, ונענע חריפה (peppermint) הנקראת לעיתים גם נענע משובלת[דרושה הבהרה]. וכן צמחים האופייניים לנאות מדבר – קנה מצוי, עבקנה, סמר, דקלים וסרפדים.
צמח פולש בשמורה לאורך ערוץ הנחל הוא הגומא המניפני[18], שהגיע לארץ מאזור אפריקה כצמח נוי.
בקניונים צומחים כתלה חריפה, אזובית פשוטה ואזוביון מדברי, צלף ומציץ סורי.
לאורך המצוק נמצא צמחייה מגוונת: סירה קוצנית, כלנית, נורית, שלח הצובע באביב בסגול משטחים נרחבים, אוג קוצני, אלקנה סמורה ממשפחת הזיפניים, קיפודן, לשון-פר סמורה. כמו כן צומחים בנחל צמחים אופייניים לספר המדבר ולנחל כמו: רותם, אטד, מלוח, ורכפתן מדברי, עצי שיטה, אשל ושיזף מצוי.
במדרגת הכפיפה העליונה שולט בעיקר הצומח של בתת-הספר הים תיכונית. מצויים בה שלהבית קצרת שניים, קיפודן מצוי, וסירה קוצנית, וכן מקור חסידה מדברי, זוגן השיח, יפרוק המדבר.
באזורים בהם מכלה הרעייה הרבה את הצמחייה, גדלים צמחים המכילים חומרים רעילים כמו עירית גדולה (הים תיכונית) ומתנן שעיר, וגאופיטים רבים: כלנית, חצב מצוי ורקפת.