נסראללה בוטרוס ספיר
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 | |
| לידה |
15 במאי 1920 Rayfoun, לבנון  |
|---|---|
| פטירה |
12 במאי 2019 (בגיל 98) ביירות, לבנון |
| מדינה |
State of Greater Lebanon, הרפובליקה הלבנונית תחת המנדט הצרפתי, לבנון |
| השכלה |
אוניברסיטת סן-ז'וזף (1950) |
| תפקיד |
|
| השקפה דתית |
הכנסייה המרונית |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
הקרדינל מאר נַסְרַאללַה בּוּטְרוּס סוּפַיְר (בערבית: الكاردينال مار نَصْر الله بُطْرُس صُفَير; תעתיק מדויק: נצר אללה בטרס צפיר; 15 במאי 1920 – 12 במאי 2019) היה הפטריארך של הכנסייה המרונית, כנסייה קתולית מזרחית הכפופה לכס הקדוש והזרם הנוצרי הגדול ביותר בלבנון. הקרדינל נבחר לפטריארך אנטיוכיה של המרונים ב-27 באפריל 1986 לאחר התפטרותו של הקרדינל אנטוניוס פייר ח'ורייש. תוארו הרשמי היה "הוד קדושתו הפטריארך ה-76 של אנטיוכיה וכל הלבנט". ב-26 בפברואר 2011 התקבלה התפטרותו. ב-15 במרץ 2011 ירש אותו בשארה א-ראעי, הפטריארך המרוני ה-77.
דרכו בכנסייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספיר הוסמך לכמורה ב-7 במאי 1950. ביולי 1961 נבחר ספיר להגמון, וב-27 באפריל 1986 נבחר לעמוד בראש הכנסייה המרונית כפטריארך של אנטיוכיה וכל הלבנט על ידי מועצת ההגמונים המרונים לאחר התפטרותו של אנטוניוס ח'ורייש מתפקיד זה. ספיר מונה לחשמן בידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני בקונסיסטוריה ב-26 בנובמבר 1994. מתוקף תפקידו כפטריארך של כנסייה סואי יוריס אשר מונה לחשמנות, דרגתו של ספיר היא בישוף קרדינלי או קרדינל אפיסקופלי.
ליטורגיה ותאולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספיר קידם רפורמות בתחום הליטורגיה של הכנסייה המרונית, ובראשן החזרה לצורות המקוריות של הליטורגיה האנטיוכית, אשר באה לידי ביטוי בספר התפילות המרוני שפורסם בשנת 1992. מעבר לכך, ספיר כתב ותרגם מספר ספרים בנושאי תאולוגיה נוצרית.
מעורבותו בפוליטיקה של לבנון
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלחמת האזרחים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמו קודמו בתפקיד, הפטריארך ספיר נשאר מחוץ לפוליטיקה הלבנונית בתחילתה של כהונתו כפטריארך, אך בשנים המאוחרות של מלחמת האזרחים, התבטא ספיר נגד העוולות החברתיות והפוליטיות שהתבצעו לאורך המלחמה וקרא לתמוך בעניים ובמשוללי הזכויות. כתביו ודרשותיו פרשו חזון שבו תיאר כיצד לבנון תוכל להשיג עתיד חופשי ומשגשג.
מהפכת הארזים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד שנת 2003 הביע ספיר ביקורת מרוסנת על התחמקותה של סוריה ממילוי הבטחתה לסגת מלבנון, ואף השתתק משראה שהביקורת נגד סוריה נפוצה בציבור הלבנוני. ספיר אף דחק בציבור הלבנוני לרסן ההתלהמות האנטי-סורית ולהתמקד בפיתוחה הכלכלי של לבנון ולא בסכסוכים הפוליטיים, למרות הירידה בתמיכה בו, במיוחד בקרב נוצרים שהיגרו מלבנון.
רצח רפיק אל-חרירי, ראש הממשלה לשעבר, ומהפכת הארזים בעקבותיו עוררו מחדש את התנגדותו למעורבותה הגדולה של סוריה בלבנון. כמו כן, השינויים הפוליטיים בלבנון בעקבות נסיגתם של הכוחות הסוריים מלבנון השיבו על כנם את מעמדו של ספיר כמייצג של הקהילה המרונית בלבנון.
לאחר נסיגת סוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במחצית הראשונה של שנת 2006 הביע ספיר ביקורת אל מול השיתוק הפוליטי ששרר בלבנון בעקבות המחלוקת באשר להמשך כהונתו של אמיל לחוד כנשיא. בה בעת הדגיש ספיר כי לחוד צריך לסיים את תפקידו רק באמצעים חוקיים וחוקתיים ושבראש סדר העדיפויות עומדים המשך פעילותה של הממשלה וההגעה לקונצנזוס באשר למחליפו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| בקרת זהויות |
|
|---|