סאווה מאמונטוב
 | |
| לידה |
3 באוקטובר 1841 (יוליאני) ילוטורובסק, פלך טובולסק, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
6 באפריל 1918 (בגיל 76) מוסקבה, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית |
| מקום קבורה |
Sergiyevo-Posadsky District |
| פרסים והוקרה |
עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 4 |
| בן או בת זוג |
Elizaveta Grigorievna Mamontova |
| צאצאים |
Vera Mamontova, Sergey Mamontov, Vsevolod Savvich Mamontov, Andrey Savvich Mamontov |
  | |
סאווה מאמונטוב (ברוסית: Са́вва Ма́монтов; 3 באוקטובר 1841 - 6 באפריל 1918), איש עסקים רוסי ופילנתרופ של אמנות.[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא היה בנם של הסוחר והתעשיין העשיר איוואן מאמונטוב ומריה טיכונובנה. בשנת 1841 עברה המשפחה למוסקבה. משנת 1852 למד בסנט פטרבורג, ואחר כך באוניברסיטת מוסקבה. בשנת 1862 שלח אותו אביו לבאקו כדי לעסוק בעסקים.[2]
בשנת 1864 ביקר סאווה באיטליה והחל לקחת שיעורי שירה, תוך כדי כך הוצגה לו בתו של הסוחר המוסקבאי גריגורי ספוז'ניקוב, אליזבת בת ה-17, שהפכה לאחר מכן לאשתו. החתונה התקיימה בשנת 1865 באחוזה צפונית מערבית למוסקבה.
עם מות אביו בשנת 1869, הוא ירש את חלקו בחברת הרכבת מוסקבה-ירוסלבל, ובהמלצת חברו של אביו, פדור צ'יז'וב, הוא נבחר לדירקטור בחברה. בשנת 1872 הוא נבחר ליושב ראש שלה.
הארכת מסילת הרכבת מסרגייב פוסאד לירוסלבל, שהחלה בשנת 1868, נפתחה לתנועה ב-18 בפברואר 1870. בשנים הבאות הרחיב את המסילות והשתלט על חיבור ערים נוספות לרשת שלו. מאמונטוב גם פיקח על בניית מסילת הפחם של דוניץ, שחיברה בין 1875 ל-1878 רשת של כפרי כורים עם נמל מריופול.
מערכת הרכבות מוסקבה-ירוסלבל הורחבה מאוד בשנות התשעים של המאה ה-19. החברה שלו החלה גם לרכוש ב-1895 קווי רכבת נוספים עד סוף המאה ה-19, כולל המסילה לארכנגלסק שנפתחה ב 1897.
פטרון האמנויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1870 רכש מאמונטוב את אחוזת אברמצבו, הממוקמת צפונית למוסקבה, והקים בה מושבת אמנים שכללה את רוב האמנים הרוסים הטובים של תחילת המאה ה-20, כגון קונסטנטין קורובין, רפאיל לויצקי, מיכאיל נסטרוב, איליה רפין, וסילי פולנוב, ולנטין סרוב, מיכאיל ורובל, האחים ואסנצוב, הפסלים ויקטור הרטמן ומארק אנטוקולסקי ואחרים. במושבה התארחו האמנים במהלך שנות השבעים והשמונים של המאה ה-19. הכוונה הייתה להבליט את האיכות של האמנות הרוסית. מספר בתי מלאכה הוקמו שם ליצירת רהיטים בעבודת יד, אריחי קרמיקה ומשי בדימויים ובנושאים רוסיים מסורתיים.
מאמונטוב גם תמך באופרה הפרטית הרוסית ובמלחיני האופרה הרוסיים, פיוטר צ'ייקובסקי, ניקולאי רימסקי-קורסקוב, אלכסנדר בורודין, מודסט מוסורגסקי ורבים אחרים. דרמה ואופרה על נושאי פולקלור רוסי הופקו באברמצבו על ידי אנשים כמו קונסטנטין סטניסלבסקי, עם תפאורות שתרמו האחים ואסנצוב, מיכאיל ורובל ואמנים מכובדים אחרים. "האופרה הפרטית הרוסית" הייתה תרומתו העיקרית של מאמונטוב לאמנויות. מאמונטוב שימש כמנהל במה, מנצח ומורה לשירה.[3]
הנפילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עולמו של מאמונטוב התמוטט כאשר בשנת 1899, בדיקה העלתה כי רווחיו מאז 1890 מהרכבת, נעשו דרך פעולה שעמדה בניגוד לחוק. הוא נאלץ להתפטר כיו"ר חברת הרכבת ב-30 ביולי 1899. וחברת הרכבות הולאמה על ידי משרד האוצר הקיסרי ב־1900.[4] מאמונטוב לא היה מסוגל לשלם לנושיו, והוא החל למכור נכסים כדי לגייס כספים, אך המסלול הזה הופסק בפתאומיות ב-11 בספטמבר 1899, כאשר הוא נעצר ונשלח לכלא במוסקבה. מאמונטוב הואשם שלא בצדק במעילה. הוא שוחרר ממעצר בתחילת 1900, ובמשפטו נערך ביוני 1900, בו הוא זוכה. הזיכוי לא מנע את ההרס הכספי שלו, שכן ב-7 ביולי 1900 הוא הוכרז כחדל פירעון על ידי בית המשפט המחוזי במוסקבה, ורכושו נמכר במכירה פומבית.
סאווה מאמונטוב נפטר באברמצבו לאחר מחלה ממושכת ב-6 באפריל 1918.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סאווה מאמונטוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Arenzon, E. Savva Mamontov. Moskva, "Russkaia kniga", ©1995
- ^ Bakhrevskii, V. A: Savva Mamontov. Moscow, Molodaia Gvardiia, 2000, 513 p. [15 ill.]
- ^ Haldey, Olga (2010). Mamontov's Private Opera : the search for modernism in Russian theater . Bloomington: Indiana University Press
- ^ eng.rzd.ru, page "Northern Railways.