סטניסלב שמייזנר

סטניסלב שמייזנר
Stanisław Szmajzner
שמייזנר כפרטיזן, זמן קצר לאחר בריחתו מסוביבור
שמייזנר כפרטיזן, זמן קצר לאחר בריחתו מסוביבור
שמייזנר כפרטיזן, זמן קצר לאחר בריחתו מסוביבור
לידה 13 במרץ 1927
פוליןפולין פולאווי, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 במרץ 1989 (בגיל 61)
ברזילברזיל גויאניה, ברזיל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סטניסלב "שלמה" שמייזנר (בפולנית: Stanisław "Szlomo" Szmajzner;‏ 13 במרץ 1927, פולאווי, פולין – 3 במרץ 1989, גויאניה, ברזיל[1]) היה אחד מניצולי מחנה ההשמדה סוביבור בפולין שהשתתף במרד והבריחה שהתחוללו במחנה ב-1943.

מעצרו והגעתו לסוביבור

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – המרד במחנה סוביבור

שמייזנר הגיע למחנה ההשמדה סוביבור ב-12 במאי 1942 בטרנספורט של כ-2000 יהודים מגטו אופולה לובלסקי שבמזרח פולין יחד עם הוריו, אחותו, אחיו, בן דודו ואחיינו.[2][3]

עיסוקו במחנה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הגעתו, הוא לא נשלח למוות בתאי הגזים מכיוון שהוכיח שהוא צורף, מאחר שהביא איתו את תיק הכלים שלו.[2][4] בנוסף גם הצליח להגן באופן זמני על אחיו משה, בן דודו ואחיינו, והתעקש שהוא זקוק לעזרתם (בסופו של דבר הוא היה היחיד מכל משפחתו ששרד את המלחמה).[3] בעזרת סדנת צורפות מאולתרת, הטיל עליו סגן מפקד המחנה גוסטב וגנר ליצור אביזרי זהב לאנשי האס אס בסוביבור באמצעות מטבעות, תכשיטים ושיני זהב של הקורבנות שהגיעו למחנה. ההזמנות כללו טבעות המציגות את סמלי האס אס ועיטורי נוי לשוט ששימש את קורט בולנדר בהכאת האסירים. תחת פיקודו של פרנץ שטנגל על המחנה הוצב שמייזנר כמנהל עבודה בבית מלאכה למכונאות ותחזוקה כללית. מאוחר יותר, הוא ואחרים נאלצו לחפור את הבורות שהונחו סביב הגדר החיצונית של המחנה. תפקידו העניק לו גישה רחבה לאזורי המחנה, פרט למחנה השלישי שכלל את אזור תאי הגזים ושריפת הקורבנות.[5][6]

המרד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשמייזנר בן ה-16 נודע על רצח ההמונים בסוביבור באמצעות הודעות מחבר שנאלץ לעבוד בתאי הגזים, שנמסרו בחשאי על ידי שומר פולקסדויטשה.[3][7] לאחר מכן הצטרף למחתרת שהתגבשה סביב ליאון פלדהנדלר, שתכנן בריחה. מאוחר יותר השתתף במרד הגדול במחנה שפרץ ב־14 באוקטובר 1943 בהנהגתו של אלכסנדר פצ'רסקי קצין בצבא האדום שנפל בשבי ונשלח לסוביבור לאחר שהתגלתה יהדותו, לאחר למעלה מ־17 חודשים בסוביבור. עם תחילת המרד הוא היה חלק מקבוצה של ארבעה אסירים שהרגו את הקאפו הראשי של המחנה. לצורך חימוש הצוות בבית המלאכה שלו גנב והסתיר כמה גרזני נגרות שנשלחו לחידוד. שמייזנר גנב גם שלושה רובים מהנשקייה לאחר ששכנע את הזקיף האוקראיני שהוא במשימת תיקון. הוא מסר שני רובים לשבויי מלחמה סובייטים והתעקש לשמור על השלישי.[6][8][9] בסערת הבריחה ירה שמייזנר בשומר מגדל.[4]

בריחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמייזנר השתייך לכ-300 האסירים מתוך 600,[10] שהצליחו להימלט מהמחנה ליערות הסמוכים. הוא היה חלק מקבוצתו של פצ'רסקי, שהורכבה מ-57 אנשים. כדי להימנע מגילוי, הבורחים התפצלו לקבוצות קטנות יותר. פצ'רסקי ושבעה שבויי מלחמה אחרים עזבו על מנת לרכוש מזון וליצור קשר עם פרטיזנים, כאשר הנותרים הממתינים לחזרתם. לאחר שפצ'רסקי לא חזר, הם התפצלו לקבוצות קטנות יותר וחיפשו דרכים נפרדות.[11] מקבוצת שמייזנר, המונה 15 או 16 ניצולים, נורו מאוחר יותר 12 או 13 בעימות עם לאומנים פולנים. הוא שרד בזכות שנשכב על הקרקע והעמיד פני מת.[7][12]

לאחר מלחמת העולם השנייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1947, שמייזנר היגר לברזיל, שם זיהה בשנת 1967 את פרנץ שטנגל.[7][13] במאי 1978 הוא גם אישר את זהותו של גוסטב וגנר בתחנת משטרה בסאו פאולו.[14][15] הוא ביקר במערב גרמניה מספר פעמים כדי להעיד במשפטים שהתנהלו נגד פושעי מלחמה נאצים, כולל נגד שטנגל. שמייזנר חיבר ספר על חוויותיו כנער במחנה המוות, שיצא לאור בשנת 1968 בברזיל.[3] יחד עם חבריו הניצולים הנוספים תומאס בלאט ואסתר טרנר-ראב, הוא תרם לתסריט של הסרט הבריחה מסוביבור משנת 1987. דמותו של שמייזנר מופיעה בסרט והיא מגולמת על ידי השחקן סיימון גרגור.

עבודות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Inferno em Sobibor: A tragédia de um adolescente judeu. Bloch Editores. 1968 – via Holocaust Research Project, extracts translated to English.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Schelvis, Jules (2007). Sobibor: A history of a nazi death camp. Berg (Bloomsbury). p. 239.
  2. ^ 1 2 Schelvis, Jules (2007). Sobibor: A history of a nazi death camp. Berg (Bloomsbury). p. 85.
  3. ^ 1 2 3 4 Szmajzner, Stanislaw (1968). Inferno em Sobibor: A tragédia de um adolescente judeu. Bloch Editores – via Holocaust Research Project, extracts translated to English.
  4. ^ 1 2 Blatt, Thomas Toivi (1997). From the Ashes of Sobibor: A Story of Survival. Northwestern University Press. p. 153.
  5. ^ Schelvis, Jules (2007). Sobibor: A history of a nazi death camp. Berg (Bloomsbury). p. 155.
  6. ^ 1 2 Jules Schelvis & Dunya Breur. "Stanislaw Szmajzner". sobiborinterviews.nl. NIOD Institute for War, Holocaust and Genocide Studies.
  7. ^ 1 2 3 Jules Schelvis & Dunya Breur. "Interview with Stanislaw Szmajzner (German), 1983 (Hagen)". sobiborinterviews.nl. NIOD Institute for War, Holocaust and Genocide Studies.
  8. ^ Schelvis, Jules (2007). Sobibor: A history of a nazi death camp. Berg (Bloomsbury). p. 159f.
  9. ^ Blatt, Thomas Toivi (1997). From the Ashes of Sobibor: A Story of Survival. Northwestern University Press. p. 150.
  10. ^ Jules Schelvis (2003). Vernichtungslager Sobibor. UNRAST-Verlag, Hamburg/Münster. p. 196ff.
  11. ^ Jules Schelvis (2003). Vernichtungslager Sobibor. UNRAST-Verlag, Hamburg/Münster. p. 212ff.
  12. ^ Schelvis, Jules (2007). Sobibor: A history of a nazi death camp. Berg (Bloomsbury). p. 181.
  13. ^ Jules Schelvis & Dunya Breur: Biographies of SS men, sobiborinterviews.nl NIOD Institute for War, Holocaust and Genocide Studies
  14. ^ Philip "Fiszel" Bialowitz with Joseph Bialowitz (2010). A Promise at Sobibór: A Jewish Boy’s Story of Revolt and Survival in Nazi-Occupied Poland. University of Wisconsin Press. p. 174.
  15. ^ Blatt, Thomas Toivi (1998). Sobibor, The forgotten revolt: A survivor's report. H.E.P. p. 98.