סמואל בל ווה
 | |
| לידה |
1814 מרסר, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
1885 (בגיל 71 בערך) ג'נסוויל, ארצות הברית |
  | |
סמואל בל ווה (באנגלית: Samuel Waugh: 1814 – 1885) היה צייר פורטרטים ונופים פנורמיים אמריקני מהמאה ה-19. נושאי הדיוקן שלו כללו את הנשיא אברהם לינקולן.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא נולד בשנת 1814 בניו וילמינגטון, פנסילבניה, אז חלק ממחוז מרסר, פנסילבניה. על פי כמה דיווחים, אביו, ג'יימס ווה, היה חלוץ-מתנחל בניו וילמינגטון שם ניהל את חנות הכלבו הראשונה.[1] מעט ידוע על ראשית חייו והשכלתו של סמואל. הוצע כי הוא עבד בחנות של צבעי בפיטסבורג ולקח גם שיעורי ציור אצל ג'יי אר סמית', שפרסם את עצמו כ"אמן של תיאטרון פיטסבורג".[2]
הוא הצטרף לאחיו ג'ון בטורונטו בשנת 1833. בשנת 1834 הציג את ציוריו בתערוכת אגודת האמנים והחובבים בטורונטו שם הם נשפטו "בין הדיוקנאות הטובים ביותר".
בטורונטו הוא הפך לחברו של הצייר האמריקני הוותיק, שמקורו במחוז מרסר, ג'יימס באומן. שניהם החלו לתכנן נסיעה לרומא, איטליה, אך באומן שינה את דעתו ובמקום זאת החליט להתיישב בדטרויט, ווהו נשאר בקנדה ועבר להתגורר במונטריאול.
הוא נסע לאיטליה בסוף 1836 או בתחילת 1837 שהה ברומא ובנאפולי עד 1841 או 1842. הוא חזר לפילדלפיה שם התקיים כצייר פורטרטים ונוף מוביל.[3]
בשנת 1849, ווה הציג בפילדלפיה את הפנורמה האיטלקית הראשונה שלו, "גרנד טור דרך איטליה", שהתבסס על רישומיו האיטלקיים. הציור הזה הפך להצלחה ונדד בערים אמריקאיות שונות במשך שש שנים. הפנורמה השנייה שלו, המתארת הפלגה מבוסטון לאיטליה, הוצגה בשנת 1854.[4]
ב-28 בספטמבר 1885 נפטר ווה בעת ביקור אחותו בג'נסוויל, ויסקונסין.
משפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתו מנישואיו הראשונים לשרה לנדנהול, אידה ווה (1846-1919), הייתה ציירת דמויות עטורת פרסים, ודיוקנה של ד"ר פול ג'יי סארטיין קיבל את פרס נורמן ווה דודג' בשנת 1896 באקדמיה הלאומית. היא איירה גם ספרי ילדים שכתבה איימי אלה בלאנשארד.[5]
אשתו השנייה, מרי אליזה יאנג ווה, הייתה ציירת מיניאטורות. בנם פרדריק ג'אד ווה (1861–1940), יליד בורדנטאון, ניו ג'רזי, זכור בעיקר כצייר ימי. נכדו, קולטון ווה, היה גם אמן, הידוע בעבודתו בציורי הקומיקס דיקי דארה. אחיינו, הנרי ווה (1835–1865), היה שחקן וצייר סצינות ונוף.[6]
הכרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ווה היה אחד מציירי הדיוקנאות המובילים בפילדלפיה עוד בחייו והיה ידוע בארצות הברית בזכות הפנורמות האיטלקיות שלו. ווה הציג לעיתים קרובות באקדמיה לאמנויות יפות בפנסילבניה ובאגודת קרן האמנים של פילדלפיה, האקדמיה הלאומית לעיצוב בניו יורק, ובאתניאום בוסטון.
בשנת 1847 הוא הפך לחבר כבוד באקדמיה הלאומית לעיצוב ובחברה לאמנות בטורונטו.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Samuel Bell Waugh - Biography, www.askart.com
- ^ Francis Courtney Wemyss, Theatrical Biography: Or, The Life of an Actor and Manager, R. Griffin, 1848. (באנגלית)
- ^ Samuel Bell Waugh, 1814-1885
- ^ Palmquist, Peter E., and Thomas R. Kailbourn. Pioneer Photographers from the Mississippi to the Continental Divide: A Biographical Dictionary, 1839-1865. Stanford (California): Stanford University Press, 2005, p. 615.
- ^ Meganne Fabrega, Girls Together, The Paris Review, 2013-07-09 (באנגלית)
- ^ Henry W. Waugh sketches, 1858, www.aaa.si.edu (באנגלית)