סן איגנסיו מיני
 | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| מידע כללי | |||||||
| סוג |
המיסיונים הישועיים של הגוארני, חורבות, אתר ארכאולוגי, מורשת  | ||||||
| על שם |
איגנטיוס מלויולה | ||||||
| מיקום |
סן איגנסיו | ||||||
| מדינה |
ארגנטינה | ||||||
| מידות | |||||||
| שטח |
14.59 הקטאר | ||||||
| קואורדינטות | 27°15′19″S 55°31′54″W / 27.25528°S 55.53167°W | ||||||
  | |||||||
סן איגנסיו מיני (בספרדית: San Ignacio Miní) היה מיסיון ישועי שפעל במאות ה-17 וה-18 במיסיונס של ימינו (בצפון-מזרח ארגנטינה).
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכמרים חוסה קטלדינו וסימון מאסטה הקימו את המיסיון ב-1610 בגואירה שבמדינת פרנה שבברזיל של ימינו. בעקבות התקפות חוזרות ונשנות של בנדיראנטס פורטוגלים על המיסיון, הוא עבר ב-1632 לשטחה של ריו דה לה פלטה הספרדית, וב-1696 הועתק למיקומו הנוכחי, כ-60 ק"מ דרומית לפוסאדאס. הוא נקרא סן איגנסיו מיני ("קטן" בשפת הגוארני), כדי להבדילו ממיסיון גדול יותר בשם סן איגנסיו גואסו ("גדול"), שהוקם בסמוך למפלי האיגואסו.
במהלך המאה ה-18 הגיעה אוכלוסיית המיסיון לכ-4,500 תושבים, שניהלו קשרי מסחר ענפים עם שכניהם לאורך נהר הפרנה. ב-1767 גורשו הישועים מתחומי האימפריה הספרדית, וב-1817 נהרס המיסיון, בדומה למיסיונים רבים אחרים באזור, במהלך מלחמת העצמאות הארגנטינאית. קבוצת בני גוארני בהנהגתו של קריסטלדו ניסתה להתיישב מחדש במקום, אך עקב התקפות מצדה של פרגוואי, נטשה אותו לגמרי ב-1821.
סן איגנסיו מיני כיום
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שנהרס, החלה צמחייה לכסות את שרידיו. ב-1897 נתגלה מחדש וב-1903 עמד המשורר הארגנטינאי לאופולדו לוגונס בראש משלחת שחקרה את המקום. עבודות שיקום ושחזור החלו ב-1940.
סן איגנסיו מיני הוא בין המיסיונים שסבלו מהנזקים הפחותים ביותר מבין המיסיונים הרבים שהוקמו בתחומיהן של ברזיל, ארגנטינה ופרגוואי של ימינו. בשנת 1984 הכריז עליו אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, יחד עם שרידיהם של שלושה מיסיונים נוספים באזור: נואסטרה סניורה דה סנטה אנה, נואסטרה סניורה דה לורטו וסנטה מריה לה מז'ור. בשל המצב הטוב יחסית בו נשמר, ובשל נגישותו, זוכים שרידי המיסיון למספר רב יחסית של מבקרים.
בין שרידי המיסיון ניתן להבחין בכיכר המרכזית, המוקפת בכנסייה, בית העירייה, מנזר, בית קברות ומספר בתים נוספים. הכנסייה, שאורכה 74 מטרים ורוחבה 24 מטרים, נבנתה מאבן חול אדמדמה, המצויה באזור. רוחב הקירות היה כשני מטרים, והוא אפשר למבנה להישאר יציב חרף השימוש בחומר בנייה עדין יחסית. הרחוב הראשי מוביל מהכיכר לכניסה הראשית, מצפון. רבים מהמבנים במיסיון נבנו בהשפעת סגנון הבארוק.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מידע נוסף על סן איגנסיו מיני (בספרדית)
 |
|---|
| בקרת זהויות |
|
|---|