סעד אל-דוולה
סעד אל-דוולה בן הִבת אללה בן מחאסב אבהרי (בערבית: سعد الدولة بن هبة الله بن محاسب ابهري; סביב 1240 – 5 במרץ 1291) היה רופא ווזיר יהודי בפרס האילח'אנית של המאה ה-13. הוא זכה לגדולה בבירוקרטיה של השושלת האילח'אנית המונגולית ומונה לתפקיד הווזיר הגדול בין השנים 1289–1291, עד רציחתו על ידי מתנגדיו. מותו סימן את תחילתן של פרעות אנטי-יהודיות בערים ברחבי פרס, מצד האוכלוסייה המוסלמית שראתה בעין רעה את מינוים של יהודים לתפקידים בכירים בממשל המונגולי.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]סעד אל-דוולה (מילולית: "אושר ממלכה"[1]) נולד בעיר אבהר שבמערב איראן של ימינו. "סעד" היה שמו הפרטי ואילו התואר "סעד אל דוולה" ניתן לו מתוך התאמה לשמו[2]. שם אביו היה משה ("מוסא")[1]. הוא מופיע לראשונה במקורות בתור מתווך או סוחר בשווקים של העיר מוסול באזור עיראק. לאחר מכן הוא עבר לבגדאד, ומונה לאחראי על ההתנהלות הכספית של בית חולים בעיר. שנה לאחר מכן מונה לסגן המושל הצבאי המונגולי של בגדאד. הוא המשיך להתקדם בסולם הדרגות ובשנת 1287 מונה לתפקיד פיננסי בכיר בבירוקרטיה של השושלת האילח'אנית, אך איבד את משרה זאת לאחר תלונות כנגדו. כישוריו כרופא הביאו לכך שהוא נשלח להצטרף לסגל הרפואה במחנה המלכותי של השליט המונגולי ארגון ח'אן, ועד מהרה הוא נהפך לרופאו האישי. אל-דוולה דבר מונגולית וטורקית מה שכנראה סייע לו להתקדם בבירוקרטיה האילח'אנית. לאחר שרכש את הערכתם של האילח'אנים הוא מונה בשנת 1288 לתפקיד של מפקח פיננסי מטעם השושלת בבגדאד. כדי לפקח על ההתנהלות הכספית של ארגוני הצדקה האסלאמים (וקף) הוא הביא מכרים יהודים מאזרבייג'ן, אך הם פוטרו מתפקידם לאחר פריצתן של מהומות במחאה כנגד צעד זה.
ביוני 1289 אל-דוולה מונה למשרת הוזיר הגדול, המשרה הבכירה ביותר בבירוקרטיה האילח'אנית. מינויו של יהודי למשרת הווזיר הגדול היה המשך של המדיניות של השליט ארגון ח'אן להימנע מההטייה הפרו-מוסלמית שבה נהג קודמו. מקורות שונים חלוקים ביניהם על טיב תפקודו של אל-דוולה בתור וזיר גדול. על פי רשיד אלדין המדאני הוא היה וזיר גדול שהצטיין בהגדלת ההכנסות של הממשל המונגולי. ההיסטוריון הפרסי בן המאה ה-14 אל-וצאף כותב שאל-דוולה היה וזיר גדול בעל חוש צדק מפותח, שהגן על השיירות המוסלמיות בדרכן לעלות לרגל למכה ועל זכויותיהם של בני המעמדות הנמוכים. לעומת זאת אל-דוולה הואשם במקורות שונים שהוא שהוציא צו שאוסר על מינוי מוסלמים לבירוקרטיה האילח'אנית, ואל-וצאף האשימו שהוא זמם ליצור דת חדשה שנביאה הוא השליט ארגון ח'אן.
כמו וזירים גדולים אחרים, אל-דוולה נהג למנות בני משפחה ומכרים למשרות הבירוקרטיה הבכירה. אולם מכיוון שמדובר היה ביהודים, הדבר גרם לזעם בקרב האוכלוסייה המוסלמית. הוא המשיך לזכות להגנת השליט, כנראה בזכות הצטיינותו בניהול אוצר הממלכה. על פי דברי בר הבראוס היהודים זכו לשגשוג מסוים בתקופה זאת, ונהרו לבגדאד מכל קצוות העולם. אולם כאשר ארגון ח'אן היה על ערש דווי בשנת 1291, ההזדמנות נוצלה על ידי חברי האליטה המונגולית כדי להיפטר מסעד אל-דוולה. הוא עצמו נרצח ב-5 במרץ 1291, מה שסימן את תחילתן של פרעות אנטי יהודיות בערים ברחבי פרס כולה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אברהם בן־יעקב, יהודי בבל מסוף תקופת הגאונים ועד ימינו, הוצאת מכון בן צבי, ירושלים תשכ"ה (1965); מהדורה שנייה, הוצאת קרית־ספר, ירושלים תשל"ט (1979); פרק שלישי: בימי שלטון המונגולים, 2. סעד אל־דולה בן משה, עמ' ס-סט.
- Amitai, Reuven. Did Chinggis Khan Have a Jewish Teacher? An Examination of an Early Fourteenth Century Arabic Text. Journal of the American Oriental Society 124 (2004): 691–705 (esp. 699).
- Aubin, Jean. Émirs mongols et vizirs persans dans les remous de l’acculturation (Paris: Association pour l’avancement des études iraniennes; Leuven: Diffusion Peeters Press, 1995), pp. 40–44.
- Boyle, J. A. Dynastic and Political History of the Īl-khāns, in The Cambridge History of Iran, vol. 5 (Cambridge: Cambridge University Press, 1968), pp. 368–372.
- Fischel, Walter J. Azerbijan in Jewish History, Proceedings of the American Academy for Jewish Research 22 (1953): 4–11.
- Fischel, Walter. Jews in the Economic and Political Life of Medieaeval Islam, 2nd ed. (New York: Ktav,1969), pp. 90–125.
- Krawulsky, D. Saʿd al-Dawla, Encyclopaedia Of Islam, 2nd ed. (Leiden: Brill, 1995), 8:702–703.
- Spuler, Bertold. Die Mongolen in Iran, 4th ed. (Leiden: Brill, 1985), pp. 74–75, 205–206.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Reuven Amitai. Saʿd al-Dawla. Encyclopedia of Jews in the Islamic World. Executive Editor Norman A. Stillman. Brill Online, 2013
