השריף עבד אל-מוטליב אבן ר'אליב אבן מוסאעד, או עבד אל-מוטליב פאשה אל ר'אליב אל זיידי (בערבית: عبد المطلب بن غالب بن مساعد, (1790 - 29 בינואר 1886) היה שלוש פעמים אמיר ושריף גדול של מכה, בשנת 1827, בשנים 1856-1851 ואחר כך בשנים 1881-1880. הוא היה בן לענף זיידי (דווי זייד) של בני האשם.
עבד אל-ר'אליב נולד בשנת 1790 כבנו של השריף מוחמד ר'אליב בן מוסאעד בן סעיד בן סעד אל זייד. את חינוכו קיבל בארמונו אצל מורים פרטיים.[1] באוגוסט 1827 התמנה לשריף גדול של מכה על ידי הסולטן העות'מאני מהמוט השני כדי להחליף את בן דודו. הודח מהתפקיד כעבור חודש.[1] מינה אותו שוב הסולטן, הפעם אבדילמג'יט הראשון, כאמיר ושריף של מכה ביולי 1851, אחרי פריצת מרד של הבדואים באזור מדינה.[2] בעת מלחמת קרים הוא ביקר בבירת האימפריה, איסטנבול, והתרשם מן התערבות ההולכת וגוברת של מעצמות המערב בענייניה ומפיגורה הטכנולוגי לעומת מעצמות אלה.[3] בשובו אחרי המלחמה למכה סיפר לעולמא של חג'אז שהעות'מאנים הם "כופרים מושבעים" והרים את דגל המרד נגד המושל (ה"ואלי" העו'תמאני של מכה, כשברוח הרפורמות שהונהגו בממלכה רצה לאסור על סחר העבדים. פרצו מהומות, תקריות וקרבות בין אנשי השריף והכוחות שברשות המושל.[2] בסופו של דבר, עבד אל-מוטליב הובס, הודח ב-6 בינואר 1856 ונלקח לאיסטנבול.[1][4] במקומו מונה כשריף האמיר מוחמד. [2] עבד אל-מוטליב חי באיסטנבול בין השנים 1856–1880. התיידד שם דווקא עם מידהט פאשה הרפורמטור ובשנת 1876 נכח בטקס ההכתרה של הסולטן מוראט החמישי אולם היה זה עבדול חמיד השני שמינה אותו שוב ביוני 1880 לאמיר ושריף גדול של מכה, כנראה מתוך מחשבה שהוא מסוכן יותר באיסטנבול מאשר במכה הרחוקה.[4]