מבנה העושה שימוש בעקרון העוצמתיחות. מוצג בפארק המדע שבמתחם "עיר המדע", קולקטה, הודו
מידע כללי
סוג
תכונה של חומר
עוצמתיחות, טנסגריטי, שלמות מתוחה או דחיסה צפה היא עיקרון מבני המבוסס על מערכת של רכיבים מבודדים הנתונים בדחיסה בתוך רשת של מתיחות רציפה, המסודרים בצורה כזו שהחלקים הדחוסים (בדרך כלל מוטות או סמוכות) אינם נוגעים אחד בשני, בעוד שהחלקים המתחברים המותחים (בדרך כלל כבלים או גידים) מקבעים את המערכת במרחב.
מבני טנסגריטי נמצאים הן בטבע והן באובייקטים מעשה ידי אדם: בגוף האנושי, העצמות מוחזקות בדחיסה בעוד שהגידים מחזיקים אותן במתיחה, והעקרונות הללו מיושמים גם בעיצוב רהיטים, אדריכלות ועוד.
המונח טנסגריטי הומצא על ידי באקמינסטר פולר בשנות ה-60 כהלחם של המילים האנגליות "שלמות" ו-"מתיחה".[1]
מבנה עוצמתיחות מתאפיין בכמה עקרונות בסיסיים המגדירים את תכונותיו הייחודיות:
מתיחה רציפה: עקרון יסוד בעוצמתיחות, רכיבי המתיחה—בדרך כלל כבלים או גידים—יוצרים רשת רציפה המקיפה את כל המבנה. זה מאפשר הפצת לחצים מכניים באופן שווה ומחזיק את צורת המבנה, מה שתורם ליציבות ולגמישות של המערכת.
דחיסה לא רציפה: רכיבי הדחיסה, כמו סמוכות או מוטות, נבדלים בכך שהם אינם נוגעים ישירות זה בזה אלא תלויים בתוך רשת המתיחה. זה מסיר את הצורך בחיבורים קשיחים, ומשפר את היעילות המבנית והעמידות של המערכת.
מתוח לפני הרכבה: היבט חשוב במבני עוצמתיחות הוא מצבם המותח לפני הרכבתם, שבו רכיבי המתיחה נמתחים במהלך תהליך ההרכבה. המתיחה לפני הרכבה תורמת באופן משמעותי לקשיחות וליציבות של המבנה, ומבטיחה שכל הרכיבים יהיו או במתיחה או בדחיסה תמיד.
איזון עצמי: מבני עוצמתיחות מאזנים את עצמם ומפיצים את הלחצים הפנימיים באופן אוטומטי לאורך המבנה. זה מאפשר להם להסתגל לעומסים משתנים מבלי לאבד את שלמות המבנה.
מינימליזם ויעילות: מערכות עוצמתיחות מאמצות פילוסופיית עיצוב מינימליסטית, תוך שימוש בכמות מינימלית של חומרים להשגת עוצמה מבנית מרבית.
הרחבה ומודולריות: עקרונות העיצוב של העוצמתיחות מאפשרים הרחבה ובנייה מודולרית. מבני עוצמתיחות יכולים להיות מותאמים או מורחבים בגודל ובמורכבות בהתאם לדרישות ספציפיות.
בשל הדפוסים הללו, אף רכיב מבני לא נתון למומנט כיפוף ואין לחץ גזירה בתוך המערכת. תכונה זו מאפשרת להפיק מבנים חזקים במיוחד ונוקשים עבור המסה שלהם ולחתך הרכיבים.
עקרונות אלה יחד מאפשרים למבני טנסגריטי להשיג איזון של כוח, עמידות וגמישות, מה שהופך את הרעיון ליישום רחב בתחומים כמו אדריכלות, רובוטיקה וביומכניקה.
מבנה עוצמתיחות קונספטואלי הוקם בפסטיבל סקיילון ב-1951. הוא בנוי משישה כבלים, שלושה בכל קצה, המחזיקים את המגדל במקומו. שלושת הכבלים המחוברים לקצה התחתון "מגדירים" את מיקומו. שלושת הכבלים האחרים שומרים עליו אנכי.
עוצמתיחות בעלת שלושה מוטות (המוצג למעלה בהדמיה מסתובבת של פירמידת T3) נשענת על המבנה הפשוט הזה: הקצוות של כל מוט ירוק דומים לקצה העליון והתחתון של הסקיילון. כל עוד הזווית בין כל שני כבלים קטנה מ-180°, מיקום המוט מוגדר היטב. למרות ששלושה כבלים הם המינימום הדרוש ליציבות, ניתן לחבר כבלים נוספים לכל צומת לצורכי אסתטיקה ולעודפות. לדוגמה, מגדל ה־Needle Tower של סנלסון משתמש בדפוס חוזר הנבנה באמצעות צמתים המחוברים לחמישה כבלים כל אחד.
אלינור הארטני מציינת את השקיפות הוויזואליות כתכונה אסתטית חשובה של מבנים אלה.[2] Korkmaz et al. טוענים כי מבני עוצמתיחות קלים מתאימים לאדריכלות אדפטיבית.[3][4]
ב-4 באוקטובר 2009, נפתח גשר קורילפה בבריסביין, קווינסלנד, אוסטרליה. מדובר במבנה כבלי-עמוד מרובה מבוסס עקרונות עוצמתיחות, והוא כיום הגשר העוצמתיחות הגדול בעולם.
מאז תחילת שנות ה-2000, עוצמתיחות משכה את תשומת הלב של רובוטיקאים בשל הפוטנציאל שלהן לעצב רובוטים קלים ועמידים. מחקרים רבים חקרו רובוטים מסוג "רובוטי עוצמתיחות",[5] רובוטים ביומימטיים,[6][7][8] ורובוטים רכים מודולריים.[9] רובוט העוצמתיחות המפורסם ביותר הוא ה-סופר בול בוט,[10] רובוט למטרות חקר חלל באמצעות מבנה עוצמתיחות של 6 קשתות, הנמצא בפיתוח ב-NASA Ames.
ביועוצמתיחות, מונח שהמציא סטפן לוין, הוא יישום תאורטי מורחב של עקרונות הטנסגריטי למבנים ביולוגיים.[11] מבנים ביולוגיים כגון שרירים, עצמות, חיתולית, רצועות וגידים, או ממברנות תאים נוקשות וגמישות, מתחזקים על ידי שילוב בין חלקים מתוחים ובלתי מכווצים. מערכת השרירים-שלד האנושית מורכבת מרשת רציפה של שרירים ורקמות חיבור,[12] בעוד שהעצמות מספקות תמיכה דחיסתית בלתי רציפה, ומערכת העצבים שומרת על מתח במהלך החיים באמצעות גירוי חשמלי. לוין טוען כי עמוד השדרה האנושי, הוא גם מבנה עוצמתיחות אף שאין תמיכה לתיאוריה זו מבחינה מבנית.[13]
דונלד אי. אינגבר פיתח תיאוריה של עוצמתיחות כדי לתאר תופעות רבות שנצפו בביולוגיה מולקולרית.[14] לדוגמה, הצורות המופיעות בתאים, בין אם זו תגובתם ללחץ המופעל, אינטראקציות מולקולריות בין פיברילין ואקטין, או חלוקה לשניים של DNA קשורה לשילוב של מתח-מתח פנימי. אינגבר טוען כי העוצמתיחות שולטת במרבית התהליכים הפיזיולוגיים בגוף, ורקמות רבות ומערכות חיות, כולל התפקוד המולקולרי, התגובה ללחץ ועוד.[15][16]
Gómez-Jáuregui, Valentin (2007). Tensegridad. Estructuras Tensegríticas en Ciencia y Arte (בספרדית). Santander: Universidad de Cantabria. ISBN978-84-8102-437-1.
— (2010). Tensegrity Structures and their Application to Architecture. Santander: Servicio de Publicaciones de la Universidad de Cantabria. ISBN978-84-8102-575-0.
Gough, Maria (Spring 1998). "In the Laboratory of Constructivism: Karl Ioganson's Cold Structures". October. 84: 90–117. doi:10.2307/779210. JSTOR779210.
Masic, Milenko; Skelton, Robert E.; Gill, Philip E. (באוגוסט 2005). "Algebraic tensegrity form-finding". International Journal of Solids and Structures. 42 (16–17): 4833–4858. doi:10.1016/j.ijsolstr.2005.01.014. {{cite journal}}: (עזרה) הצגת התוצאה המדהימה שכל טרנספורמציה ליניארית של טנסגריטי היא גם טנסגריטי.
^Hartley, Eleanor (19 בפברואר – 21 במרץ 2009), "Ken Snelson and the Aesthetics of Structure", Kenneth Snelson: Selected Work: 1948–2009 (exhibition catalogue), Marlborough Gallery {{citation}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: date format (link)
^Levin, Stephen M. (2002-09-01). "The tensegrity-truss as a model for spine mechanics: biotensegrity". Journal of Mechanics in Medicine and Biology. 02 (3n04): 375–88. doi:10.1142/S0219519402000472. ISSN0219-5194.