עלייה למטוס (באנגלית: Boarding) הוא התהליך שבו עוזבים נוסעים בטיסה מסחרית את הטרמינל בנמל התעופה, מגיעים אל המטוס ותופסים את מקומותיהם בו לקראת יציאת הטיסה לדרכה.
התהליך מהווה עבור הנוסעים את השלב האחרון בתהליך ההתייצבות לטיסתם - לאחר ההגעה לנמל התעופה, בידוק ומסירת הכבודה והבידוק הביטחוני.
מועד העלייה למטוס נקבע מראש שעות אחדות לפני המועד ליציאת הטיסה לדרכה.
על העלייה למטוס להתחיל זמן מספיק לפני מועד היציאה, על מנת שלא לגרום איחור ביציאת הטיסה לדרכה. יחד עם זאת אין להתחיל בעלייה למטוס כאשר נותרו עוד הכנות רבות ליציאת המטוס וזאת על מנת שלא לאלץ את הנוסעים לבלות בתוכו זמן ממושך לפני ההמראה. על כן מתחילה העלייה למטוס כאשר הוא מוכן לקבל נוסעים - כשכבר נוקה וסודר לאחר צאת נוסעי הטיסה הקודמת - ויתר ההכנות ליציאת הטיסה לדרכה הגיעו לשלב מתקדם. בעוד העלייה למטוס מתנהלת ניתן לסיים הכנות אחרות לטיסה, כמו העמסת מזון על המטוס, מילוי מיכליו בדלק והעמסת כבודת הנוסעים לתוך תאי המטען העיקריים שלו.
בדרך כלל מתחילה העלייה למטוס חצי שעה עד שעה לפני המועד המיועד ליציאת הטיסה לדרכה, כתלות בגודל המטוס, מספר הנוסעים בו ומרחקו מהטרמינל (כי אם יש להסיע אליו את הנוסעים תארך העלייה למטוס זמן רב יותר). מועד העלייה למטוס נמסר לנוסעים בסיום תהליך הבידוק, עם מסירת כרטיס העלייה למטוס לידיהם. לעיתים נדחה המועד שנמסר לנוסעים וזאת כאשר חלים עיכובים המצריכים את דחיית יציאת הטיסה לדרכה (לדוגמה - מזג אוויר גרוע).
תהליך העלייה למטוס מתחיל כאשר עוברים הנוסעים בשער העלייה למטוס. הם עושים את דרכם אל המטוס באמצעות גשר עלייה למטוס, אוטובוס או טרקלין נייד, או אף ברגל (בשדות תעופה קטנים). אם הגיעו אל המטוס באוטובוס או ברגל עולים אליו הנוסעים במדרגות (מדרגות המותקנות בו או מדרגות ניידות). הם נכנסים אל המטוס, מאחסנים את כבודת היד שלהם בתאי המטען המיועדים לכך בתא הנוסעים ומתיישבים במקומות שהוקצו להם במהלך תהליך הבידוק לטיסה.[1]
תהליך העלייה למטוס מנוהל בשער העלייה למטוס על ידי אנשי צוות קרקע של חברת התעופה המפעילה את הטיסה. בהגיע מועד העלייה למטוס נקראים תחילה הנוסעים על ידי מערכת הכריזה בטרמינל להגיע אל שער היציאה. אנשי הצוות בשער מזמינים את הנוסעים שכבר התייצבו בו לעבור בו על פי סדר מסוים (ראו להלן). הם מזהים את הנוסעים על פי כרטיסי העלייה למטוס שניתנו להם בעת הבידוק. בדרך כלל נעשה הזיהוי על ידי מכשירים אוטומטיים, המזהים את פרטי הנוסע שעל הכרטיס (בדרך כלל על פי ברקוד המודפס עליו), משווים אותו לרשימת הנוסעים המאושרת המצויה במחשבי חברת הטיסה ומאשרים את מעברו בשער. תהליך זה גם מאפשר לצוות הקרקע וצוות המטוס לבדוק לקראת סיום זמן העלייה למטוס האם עברו בשער כל הנוסעים שהתייצבו בטרמינל לטיסה. אם לא התייצבו כולם, ניתן לקרוא למאחרים במערכת הכריזה של הטרמינל להגיע במהירות לשער העלייה למטוס.
בכניסתם למטוס מתקבלים הנוסעים על ידי אנשי צוות הדיילים, המוודאים שוב כי הנוסעים הגיעו לטיסה הנכונה ומורים להם את הדרך אל המקומות המיועדים להם.
אנשים הרתוקים לכיסאות גלגלים מועלים למטוסים באמצעות כיסא מעבר.
תהליך העלייה למטוס מסתיים כאשר נסגרות דלתותיו. בדרך כלל הן נסגרות כאשר המטוס מוכן לצאת מעמדת החניה שלו, להסיע אל מסלול הטיסה ולהמריא.
קביעת סדר העלייה של הנוסעים למטוס מתחשבת בשיקולים שונים:
קיימות אפשרויות שונות לסדר העלייה של הנוסעים למטוס. לדוגמה:
שיטה נוספת שהוצעה (מכונה 'שטיח מעופף') היא שהנוסעים יתארגנו לפי טורי מושבים עוד באזור ההמתנה, לפני המעבר בשער העלייה למטוס.
לרוב נקראים נוסעי המחלקה הראשונה ומחלקת העסקים לעלות למטוס ראשונים. לעיתים נקראים לעלות אחריהם נוסעים עם מוגבלויות ונוסעים עם ילדים קטנים.
הכניסה לקראת נסיעה לכלי תחבורה אחרים היא לרוב פשוטה יותר. כך, לאוטובוס ולרכבת עולים ישירות מרציף (או מתחנה ברחוב), ללא צורך בהובלה אליהם. לרכבת פתחים רבים יותר והנוסעים מכניסים את כבודתם אליה בעצמם. העלייה לאוניית נוסעים היא מורכבת יותר ודומה יותר לעלייה למטוס.