פאולה היימן
 | |
| לידה |
30 בספטמבר 1946 בוסטון, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
15 בדצמבר 2011 (בגיל 65) ניו הייבן, ארצות הברית |
| ענף מדעי | מדעי היהדות |
| מקום מגורים |
 ארצות הברית |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
אוניברסיטת ייל |
  | |
פאולה אלן היימן (באנגלית: Paula Ellen Hyman; 30 בספטמבר 1946, בוסטון מסצ'וסטס – 15 בדצמבר 2011, ניו הייבן, קונטיקט). הייתה פעילה פמיניסטית והיסטוריונית יהודייה-אמריקאית, מופקדת הקתדרה להיסטוריה יהודית ע"ש לוסי מוזס באוניברסיטת ייל.
קורות חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היימן הייתה הבכורה מבין שלוש הבנות של הוריה אידה לבית טלמן שהייתה ילידת רוסיה וסידני יליד ליטא.
הייתה נשואה לד"ר סטנלי רוזנבאום לזוג שתי בנות יהודית ועדינה.
היימן נפטרה, לאחר מאבק ארוך בסרטן השד, ב-15 בדצמבר 2011.
השכלה ומסלול מקצועי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תואר ראשון בחינוך יהודי מ"היברו קולג'" של בוסטון (אנ') - 1966.
- תואר ראשון נוסף, בהצטיינות יתרה, ממכללת רדקליף, בהנחיית הפרופסורים יוסף חיים ירושלמי ויצחק אשר טברסקי - 1968.
- דוקטורט בהיסטוריה מאוניברסיטת קולומביה - 1975. נושא התיזה היה "מדרייפוס עד וישי - יהדות צרפת מ-1906 עד 1939".
- פרופסור חבר להיסטוריה באוניברסיטת קולומביה 1974 עד 1981.
- פרופסור בבית המדרש לרבנים באמריקה מ???? עד 1986.
- ב-1986 עברה לאוניברסיטת ייל שם הייתהמופקדת הקתדרה להיסטוריה יהודית ע"ש לוסי מוזס, שהייתה קתדרה משותפת למחלקות למקרי דתות ולהיסטוריה. בתפקיד זה שרתה עד מותה ב-2011.
- במשך 10 שנים הייתה ראש התכנית ללימודים יהודיים באוניברסיטת ייל.
- נשיאת האקדמיה האמריקנית למחקר יהודי AAJR (American Academy for Jewish Research) - מ-2004 עד 2008.
- היימן הייתה האישה הראשונה ששימשה כדקאן של בית המדרש לרבנים באמריקה 1981 עד 1986.
פעילותה המדעית
[עריכת קוד מקור | עריכה]היימן החלה את פעילותה המדעית בחקר ההיסטוריה המודרנית של יהדות צרפת תיזת הדוקטורט שלה הייתה "מדרייפוס עד וישי: התחדשותה של יהדות צרפת 1906 – 1939"[1]. ניתן לסכם את מלוא רוחב היריעה של עבודתה המדעית כמפגש של מחקר ההיסטוריה היהודית בארצות הברית וצרפת עם המחקר הפמיניסטי היהודי.
פעילותה הפמיניסטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]היימן הייתה בין חלוצות המאמץ הממושך לאפשר לנשים להיות רבות וחזניות ביהדות הקונסרבטיבית. והייתה כל חייה מהמנהיגות הבולטות של המאבק לשוויון מיגדרי בחיים הדתיים היהודיים. כבר ב-1971 הייתה ממקימות "עזרת נשים" (Ezrat Nashim) קבוצה אקטיביסטית שפעלה בנושא הזה. היימן הייתה שותפה לכתיבת מנשר בשם "נשים יהודיות דורשות שינוי" (Jewish Women Call for Change) שקרא להסמכת נשים לרבנות וחזנות והופץ למאות רבנים קונסרבטיביים.
פרסומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]היימן פרסמה 10 ספרים ו-60 מאמרים. היא ערכה את ה-Modern Jewish Experience של הוצאת אוניברסיטת אינדיאנה.
תפקידים ואותות הוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הפרס הלאומי לספרים יהודיים - 1998
- דוקטור לשם כבוד של בית המדרש לרבנים באמריקה - 2000
- דוקטור לשם כבוד של ההיברו יוניון קולג' - 2002
- נשיאת ה"איגוד האמריקאי למחקר יהודי" (the American Association for Jewish Research) 2004 עד 2008.
- נשיאה משותפת של הקרן הלאומית לתרבות יהודית (the National Foundation for Jewish Culture ) (אנ') 1995 עד 2002.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- היימן, באתר ארכיון הנשים היהודיות (באנגלית)
- הספד להיימן ביומון של אוניברסיטת ייל 15.12.2011 (באנגלית)
- הספד להיימן בניו יורק טיימס (באנגלית)
- מאמר על היימן בג'ורנל של האגודה ההיסטורית האמריקאית (באנגלית)
פאולה אי. היימן, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ From Dreyfus to Vichy: The Remaking of French Jewry, 1906–1939