פאלאצו דיי נורמני
 | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| מידע כללי | |||||||
| סוג |
ארמון מלכותי, palazzo museum, טירה, מוזיאון פרטי  | ||||||
| כתובת |
Piazza del Parlamento, Palermo, Piazza Parlamento 1, 90134 Palermo | ||||||
| מיקום |
פלרמו | ||||||
| מדינה |
איטליה | ||||||
| מבקרים בשנה | 600,000 (נכון ל־2019) | ||||||
| הקמה ובנייה | |||||||
| תקופת הבנייה | ?–1130 | ||||||
| תאריך פתיחה רשמי |
1130 | ||||||
| מידות | |||||||
| שטח |
1,000 מ"ר (נכון ל־2018) | ||||||
| קואורדינטות | 38°06′41″N 13°21′12″E / 38.111282°N 13.35341°E | ||||||
  | |||||||
פאלאצו דיי נורמני (באיטלקית: Palazzo dei Normanni) או גם הארמון המלכותי (Palazzo Reale) הוא ארמון מהתקופה הנורמנית בעיר פלרמו, במחוז סיציליה באיטליה. הארמון שימש כמקום מושבם של מלכי סיציליה (אנ') בזמן שלטון הנורמנים. לאחר מכן שימש כמושב השלטון העיקרי לשליטי סיציליה הבאים. מאז שנת 1946 הוא משמש כמקום המושב של בית המחוקקים האזורי של סיציליה (אי'). הבניין הוא בית המלוכה העתיק ביותר באירופה; והיה מקום מגוריהם הפרטי של שליטי ממלכת סיציליה, והמושב הקיסרי של פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה וקונראד הרביעי, מלך גרמניה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארמון עומד במה שהיה המקום הגבוה ביותר במרכז עיר העתיקה, במרחק קצר מעל ההתיישבות הפונית הראשונה.
הבניין הראשון, אל-קאסר (בערבית القصر, טירה או ארמון), ככל הנראה, התחיל במאה התשיעית על ידי האמיר של פלרמו. חלקים מהבניין המוקדם הזה עדיין נראים ביסודות ובמרתפים, בהם יש קמרונות ערביים טיפוסיים. לאחר שהנורמנים כבשו את סיציליה בשנת 1072 (6 שנים בלבד לאחר שכבשו את אנגליה) וייסדו את פלרמו כבירת רוזנות סיציליה החדשה, נבחר הארמון כמקום מגוריהם העיקרי של המלכים. המלכים הנורמנים הפכו את הארמון הערבי לשעבר למתחם רב תכליתי ששימש למטרות מנהל ומגורים כאחד. כל הבניינים נקשרו זה לזה באמצעות ארקדות והוקפו בגנים, שתוכננו על ידי מיטב הגננים של המזרח התיכון. בשנת 1132 הוסיף המלך רוג'רו השני למתחם את קפלה פלאטינה המפורסמת.[1]
בתקופת שלטונם של הקיסרים השוואבים, הארמון שמר על תפקידיו הניהוליים, והיה מרכז האסכולה הסיצילאנית (אנ') לשירה סיציליאנית, אך לעיתים רחוקות שימש כמקום מושב קבוע לשלטון, במיוחד בתקופת פדריקו השני, מלך סיציליה (אנ').
המלכים מבית אנז'ו (אנ') וממלכת אראגון העדיפו מקומות אחרים. הארמון חזר לתפקיד אדמיניסטרטיבי חשוב במחצית השנייה של המאה השש-עשרה, כאשר המושלים מטעם ספרד בחרו בו כמקום מגוריהם הרשמי, ובצעו שיפוצים חשובים, המכוונים לצרכיהם הייצוגיים והצבאיים, תוך יצירת מערכת של באסטיונים.
השליטים מטעם בית בורבון הספרדי (אנ') בנו חדרי קבלה נוספים (לה סאלה רוסה, לה סאלה ג'אלה ולה סאלה ורדה, בהתאמה האולם האדום, הצהוב והירוק) ושחזרו את סאלה ד'ארקולה (אולם הרקולס), שנקרא כך על שם ציורי הפרסקו המתארים את הגיבור המיתולוגי הרקולס.
משנת 1946 משמש הארמון כמקום המושב של בית המחוקקים האזורי של סיציליה (אי'). האגף המערבי (עם הפורטה נואבה) הוקצה לצבא איטליה והוא מקום מושבה של מפקדת האזור הצבאי הדרומי.
במהלך שנות השישים בוצע בארמון שיקום מקיף בניהולו של רוזריו לה דוקה (Rosario La Duca).
הארמון הוא גם מקום מושבו של המצפה האסטרונומי של פאלרמו (אנ').
הארמון מכיל את קפלה פלאטינה, ללא ספק הדוגמה הטובה ביותר ל"סגנון הערבי-נורמני-ביזנטי (אנ')" שהיה נפוץ בסיציליה של המאה ה-12. הפסיפסים הנפלאים, גג העץ, מהוקצע ומצויר בפרוטרוט, וציפוי השיש בחלק התחתון של הקירות והרצפה בוצעו בקפדנות.[2] מהארמון עצמו החלק הגדול נבנה מחדש והורחב בתקופת שלטון ממלכת אראגון, אך נותרו כמה חלקים מקוריים מהבניין של רוג'רו השני, במיוחד האולם שנקרא סאלה נורמנה ("האולם הנורמני").[2]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פאלאצו דיי נורמני
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
