פוסום זנב-טבעת שלגל | |
---|---|
מצב שימור | |
פגיע (VU)[1] | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
מחלקה: | יונקים |
סדרה: | קנגוראים |
תת־סדרה: | דמויי-קוסקוס |
משפחה: | פוסומי זנב טבעת |
סוג: | פוסום זנב-טבעת דק |
מין: | פוסום זנב-טבעת שלגל |
שם מדעי | |
Pseudochirulus schlegelii Jentink, 1884 | |
תחום תפוצה | |
פוסום זנב-טבעת שלגל (שם מדעי: Pseudochirulus schlegeli; קרוי גם פוסום זנב-טבעת ארפקי) הוא מין פוסום קטן בסוג פוסום זנב-טבעת דק שאנדמי לקצה המערבי של האי גינאה החדשה. הוא תואר מדעית בשנת 1884 על ידי הזואולוג ההולנדי פרידריקוס אנה ז'נטינק (Fredericus Anna Jentink), וקרוי על שמו של הזואולוג הרמן שלגל (Hermann Schlegel).
גופו של פוסום שלגל קומפקטי וקליל, ראשו עגלגל וקצר ומחודד בקצהו. עיניו גדולות וכתומות ומותאמות לראיית לילה, ואוזניו עגלגלות וקטנות. אפו דמוי פקק וסביבו זיפים ארוכים. זנבו השעיר של הפוסום באורך זהה לגופו, ולקצהו החשוף יכולת לפיתה בענפים. הרגליים דקיקות, ובכפות כריות דביקות וטפרים ארוכים וחדים המשמשים לטיפוס. אורך ראשו וגופו של פוסום שלגל: 23-21 סנטימטרים, אורך זנבו: 25-21 סנטימטרים ומשקלו 244–305 גרם.
פרוותו של הפוסום עבה וצמרירית. צבעה הכללי נע בין חום-אפרפר או קרמל בהיר לקפה עמוק עד מהגוני, והיא הופכת לכתמתמה-צהבהבה באזור המותניים; הגחון, החזה והמפשעה בצבע אפרפר חיוור או לבן-קרמי. הזנב בצבע שחרחר להוציא את קצהו החשוף, ולעיתים קרובות יש פס שחרחר דהוי לאורך הגב. הראש בצבע חום-אפרורי או אדמוני והפנים שחרחרות. האוזניים בצבע חום-אדמוני בצידן החיצוני וורוד כהה בצידן הפנימי, ולהן כתם כהה ובהיר בצדדים; החוטם והשפתיים בצבע ורוד כהה וסביב העיניים טבעות לבנבנות.
פוסום שלגל אנדמי לרכס ארפק בחצי האי ראש-ציפור הנמצא במחוז פפואה המערבית שבשליטת אינדונזיה. הפוסום חי ביערות גשם ממוזגים ויערות טחב ננסיים ברום 1,900-750 מטר מעל פני הים. אין כל מידע על האקולוגיה והביולוגיה שלו, אך סביר להניח שהן דומות במובנים רבים לקרוביו. מין פוסום נוסף שאנדמי לאזור זה הוא פוסום זנב-טבעת נזירי ששייך לסוג אחר.
פוסום שלגל מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור פגיע (VU), היות שטווח התפוצה הכולל שלו קטן מ-20,000 קילומטרים רבועים, הוא מצוי בלא יותר מ-5 מקומות, וחווה ירידה מתמשכת במספריו עקב בירוא יערות, הפרעה אנושית וציד למזון על ידי הילידים המקומיים. הפוסום מצוי בפארק לאומי אחד. IUCN ממליץ לבצע מחקרים נוספים כדי לקבל מידע מדויק יותר אודות התפוצה והאקולוגיה של המין.