פוקסטרוט (סרט)
 | |
| כרזת הסרט | |
| בימוי | שמוליק מעוז |
|---|---|
| הופק בידי |
איתן מנצורי ויולה פוגן מארק באשט מיכאל וודר צ'דומיר קולר יהונתן דובק |
| תסריט | שמוליק מעוז |
| עריכה |
גיא נמש אריק להב ליבוביץ |
| שחקנים ראשיים |
ליאור אשכנזי שרה אדלר יונתן שיראי |
| מוזיקה |
אופיר לייבוביץ' עמית פוזננסקי |
| צילום | גיורא ביח |
| מדינה |
 ישראל גרמניה צרפת |
| חברה מפיצה |
Cirko Film  |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
15 בפברואר 2018 |
| משך הקרנה |
108 דק' |
| שפת הסרט | עברית |
| סוגה | סרט דרמה |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 foxtrot |
| פרסים | מועמד ל-13 פרסי אופיר וזוכה 8 מהם |
| אתר רשמי | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
פוֹקְסטְרוֹט הוא סרט קולנוע ישראלי-גרמני-צרפתי משנת 2017 שכתב וביים שמוליק מעוז ובכיכובם של ליאור אשכנזי, שרה אדלר ויונתן שיראי. את הסרט הפיק איתן מנצורי ("ספירו סרטים") בתמיכת קרן הקולנוע הישראלי.
הסרט זכה בפרס הגדול של חבר השופטים בפסטיבל הסרטים של ונציה. כמו כן, הוא היה מועמד ב-13 קטגוריות בטקס פרסי אופיר לשנת 2017,[1] ומהן זכה בשמונה פרסים, ביניהם ב"פרס הסרט העלילתי הטוב ביותר".[2] הוא הוקרן גם בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו.[3]
תקציר העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט הוא טרגדיה בשלוש מערכות.
מערכה ראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המערכה הראשונה מתרחשת בבית ההורים, בפרק זמן של כחמש שעות. הסרט נפתח עם הגעת צוות מודיעי נפגעים לבית משפחת פלדמן, ותגובתה ההמומה למצב. עם פתיחת הדלת, אם המשפחה, דפנה (שרה אדלר), מתעלפת ומאבדת את הכרתה. אב המשפחה, מיכאל (ליאור אשכנזי), יושב קפוא ומביט בצוות, המטפל באשתו בזריקת אלחוש ומעביר אותה למיטה. החיילים מוסרים לו את ההודעה על מות בנו, יונתן, בעת מילוי תפקידו, מבקשים לסייע בהעברת ההודעה לבני משפחה נוספים ומתעקשים שישתה הרבה מים. לאחר עזיבתם מגיע אחיו, אביגדור (יהודה אלמגור), כדי לתמוך בסידורי הלוויה ומיכאל נוסע לאמו. האם, ניצולת השואה, סובלת מדמנציה, מכנה את מיכאל בשם אחיו ומדברת רק בגרמנית. כשמיכאל חוזר לביתו נמצאים שם אחותה של אשתו וקצין הרבנות הצבאית שמבקש לשוחח איתו. מיכאל מנסה לשמור על ארשת מתפקדת, מסתגר בשירותים וצורב את ידו במים רותחים. לאחר עזיבת הקצין, שנמנע מלהבטיח למיכאל כי יוכל לראות את גופת בנו, הוא נכנס לחדרו של יונתן, מביט בתעודת הזהות שלו ומקשיב לקולו בטלפון. לבסוף הלחץ המצטבר מכריע את מיכאל שצונח לצד אשתו. אלא שעד מהרה הצוות שהודיע על מותו של יונתן חוזר ומודיע שנפלה טעות בזיהוי, וכי בנו של מיכאל בריא ושלם. לאחר חילופי דברים קשים, בתוכם מתעוררת גם דפנה ומנסה להרגיע את מיכאל, מחליט אב המשפחה לסלק את החיילים, ומפעיל פרוטקציה על מנת להחזיר את הבן הביתה לאלתר.
מערכה שנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המערכה השנייה מתרחשת במחסום צה"ל בסמוך למוצב צבאי שבו משרת הבן. על מחסום חסר שם בדרום הארץ שומר צוות "פוקסטרוט". הצוות מורכב מארבעה חיילים בשירות חובה המעבירים את זמנם במחסום השומם. הצוות ישן בתוך מכולה ישנה ומוזנחת. אחד החיילים מודד את שקיעתה היומית בעזרת גלגול פחיות לוף לאורכה. יונתן (יונתן שיראי) מצייר קריקטורה של אישה עירומה ומספר לחבריו על הסיפור האחרון שסיפר לו אביו לפני השינה. בסיפור, מיכאל בן ה-13 מחליף ספר תנ"ך עתיק שעבר במשפחתו מזה דורות, תמורת ירחון פורנוגרפיה, אותו העביר ליונתן בהגיעו לגיל 18. נוהל העבודה במחסום כולל עצירת כלי רכב ואימות תעודות זהות במחשב ישן, וירי אות התראה באוויר לאחר העברתם. לילה גשום אחד מגיע רכב עם ארבעה צעירים. הנוהל משתבש כאשר אחד החיילים מזהה בטעות פחית ריקה כרימון יד ופותח בירי, שהורג את הצעירים ברכב. הצוות מדווח למוצב ששולח מחפרון כדי לקבור את הרכב. יום למחרת, בעוד קצין בכיר מורה לחיילים לשמור על שתיקה בנוגע לאירוע אחרת יסתבכו, הוא מקבל הוראה טלפונית לשחרר את יונתן הביתה. יונתן שואל את הנהג הצבאי לפשר השחרור, אך זה לא יודע ויונתן שוקע לתוך מחברת האיורים שלו. סדרת איורים (שצוירו בידי אסף חנוכה) מגוללת את קורות חייו של מיכאל, החל מהרגע בו מכר את ספר התנ"ך של אמו (אשר בעקבות המעשה אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי) ועד הפיכתו לאיש משפחה ואדריכל מצליח, שמסתיר ומתעלם בצורה מרשימה מאות קין שחור וגדול, הדבוק לפניו.
מערכה שלישית
[עריכת קוד מקור | עריכה]המערכה השלישית מתרחשת גם היא בבית ההורים, חצי שנה אחרי מותו של הבן. בחזרה לבית המשפחה, מיכאל מביט בעצב במחברת האיורים של יונתן ומזהה שהדף האחרון תלוש. דפנה מקשטת עוגת יום הולדת ופוצעת את ידה. השניים מחליפים דברים המעידים כי עבר זמן מאז פרידתם לאחר מותו של יונתן, בהמשך לדרישתו של מיכאל כי ישחררו את בנו מהבסיס. אף על פי שדפנה מאשימה את מיכאל במה שקרה, הם מוצאים נחמה אחד בשני. כאשר בתם, עלמה (שירה האס), חוזרת הביתה, היא מופתעת לגלות את הוריה יושבים יחד בתוך עננת גראס. היא יוצאת מהבית ומשאירה את בני הזוג לבדם. בתוך הגעגוע הם מדברים על האיור האחרון שיונתן צייר: שופל ענק נושא רכב שחור.
אפילוג
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסצנה קצרה בסוף הסרט, יונתן מצייר במחברתו במהלך נסיעתו ברכב שאמור להחזיר אותו לביתו, לאחר שיחת הטלפון של מיכאל. הרכב הצבאי סוטה מהכביש כדי לא להתנגש בגמל ומתדרדר לתהום.
שחקנים ודמויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שחקן/שחקנית | דמות | תיאור הדמות |
|---|---|---|
| ליאור אשכנזי | מיכאל פלדמן | אביו של יונתן |
| שרה אדלר | דפנה פלדמן | אימו של יונתן |
| יונתן שיראי | יונתן פלדמן | חייל קרבי |
| יהודה אלמגור | אביגדור | אחיו של מיכאל |
| איליה גרוס | אחותה של דפנה | |
| גפן ברקאי | מפקדו של יונתן | |
| דקל עדין | עמיקם | חייל המשרת יחד עם יונתן |
| קארין אוגוסקי | אמא של מיכאל | |
| דני איסרליש | מפקד בכיר | |
| יעל אייזנברג | חיילת | |
| שאול אמיר | רפאל | חייל |
| שירה האס | עלמה פלדמן | אחותו של יונתן |
| אריה צ'רנר | קצין בכיר | |
| מוסא זחאלקה | נהג במיצובישי | |
| נועם לוגסי | ילדה במרצדס | |
| פירס נאסר | בחור במרצדס | |
| רותי תמיר | אשתו של הנהג במיצובישי | |
| רמי בוזגלו | נהג רכב צעצועים | |
| איתי אקסלרוד | החייל הרוקד | |
| איתמר רוטשילד | קצין | |
| עירית קפלן | אישה בגשם | |
| יעקב זדה-דניאל | איש בגשם | |
| רוי מילר | קצין מודיע |
תגובות וביקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט זכה בפרסים רבים ונבחר לייצג את ישראל כמועמד מטעמה לפרס האוסקר של האקדמיה האמריקאית לקולנוע אשר הכריזה עליו כאחד מתשעת הסרטים הזרים הטובים לשנת 2017 ברשימה המקוצרת של המועמדים לפרס הסרט הזר[4], אך לבסוף לא נכלל בין חמשת המועמדים הסופיים בקטגוריה. הביקורות כלפי הסרט היו מעורבות: מרבית מבקרי הקולנוע אהדו את הסרט, ושבחים רבים נקשרו בסגנונו הסינמטוגרפי, אך תכניו עוררו התנגדות מצד גורמים פוליטיים. לאחר שהסרט לא נכנס לרשימת המועמדויות הסופית לאוסקר, טען במאי הסרט שמוליק מעוז כי נפל קורבן לחרם על ישראל. הוא הסביר שנפל קורבן לניסוי לא מוצלח בשיטת ההצבעה בתוך הוועדות הקובעות את המועמדים.[5]
תגובות המבקרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אבנר שביט העניק לסרט 5 מתוך 5 כוכבים וכתב: "אילולא הסרט עצוב כל כך, אפשר היה לומר כי מדובר בחגיגה ויזואלית, שהיה לי תענוג לצפות בה פעמיים על מסך גדול. מפגני אסתטיקה שכאלה נוטים לפעמים להיות מלאכותיים וריקניים, אך כאן הצורה משרתת את התוכן ולמרות כל זיקוקי הדי-נור, בכל זאת יש פה לב ונשמה, והצופה יוצא עם מועקה גדולה"[6].
שמוליק דובדבני העניק לסרט 4.5 מתוך 5 כוכבים וכתב: "פוקסטרוט" הוא סרט שיעורר בכם מחנק ומועקה - ולא מהסיבות שההיא-שאין-לנקוב-בשמה חושבת עליהן. עם מהלך עלילתי מבריק, צלילה מדויקת לנפש הישראלית-בורגנית, אסתטיקת צילום הופכת קרביים וליאור אשכנזי אחד בהופעה מטלטלת, מדובר ביצירה שממש לא כדאי לפספס"[7].
לצד מספר הסתייגויות, באתר מאקו העניקו לסרט 3.5 כוכבים לצד השבחים הבאים: "...מעוז מוכיח בפעם השנייה - הראשונה הייתה ב"לבנון" המופתי - שהוא ניצב בראש בתעשיית הסרטים הישראלית בכל הנוגע לדקדוק ולתחביר של השפה הקולנועית. האפיזודה הראשונה של "פוקסטרוט" לבדה היא מיני-יצירת מופת של הגות והגיית קולנוע; יש במאים שיעבירו קריירה שלמה בלי לחקוק בזיכרון את כמות השוטים שמעוז צרב לי באונות בשליש סרט הזה"[8].
גם הביקורות בזירת הקולנוע הבינלאומית הביעו הערכה רבה לסרט. אתר ה"הוליווד ריפורטר" כינה את הסרט "חוויה חזקה" ו"קולנוע מודרני נועז"[9]. באתר מגזין "וראייטי" נכתב על הסרט שהוא עשוי ברמה של סרטים עטורי פרסים, והשוו את ההתמודדותו עם תכניו של יצירתו הספרותית של דויד גרוסמן, "אישה בורחת מבשורה"[10]. באתר "הגרדיאן" העניקו לסרט 4 כוכבים מתוך 5 וכתבו כי הוא "מציע תמונה מתוחכמת ונחוצה של חוסר תוחלת"[11].
לצד זאת קיבל הסרט גם מעט ביקורות פושרות יותר. אורי קליין בירך את יכולות המשחק בסרט, אך העיר על ריבוי אמצעים סגנוניים. הוא העניק לסרט 3 כוכבים מתוך 5 וסיכם: "הפרדוקס העיקרי של "פוקסטרוט" הוא שלמרות מבנהו וסגנונו הייחודיים לכאורה, במהותו ואמירותיו הוא סרט ישראלי מיינסטרימי לחלוטין. ופרדוקס זה, שיש בו מידה של יומרה והטעיה, הוא שמעורר בי את עיקר ההסתייגות ממנו. הוא הופך אותו לסרט שאולי מעורר עניין מסוים בהקשרו של הקולנוע הישראלי העכשווי, אך איננו מעשיר אותו"[12].
באתר כלכליסט נכתב על הסרט שהוא "מציב רף חדש של רמת הפקה ישראלית" אך שלא כל חלקיו מרשימים באותה מידה: "חלקו הראשון של הסרט מתהדר במשחק משובח ובטלטלות רגשיות. לעומת זאת, החלק המתרחש באותו מוצב מבודד, מרגיש לרוב כמו התרברבות גרידא ברמת הפקה מרשימה"[13].
הסערה הפוליטית סביב הסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]מהבחינה הפוליטית הסרט ספג ביקורות חמורות, שהחלו ב-21 באוגוסט 2017 כאשר שרת התרבות והספורט, מירי רגב, הוציאה הודעה בה טענה כי הסרט פוגע בשמו הטוב של צה"ל[14][15]. ליאור אשכנזי הגיב לביקורת באומרו כי "אם היא הייתה קוראת צ'כוב היא הייתה מבינה שמדובר באלגוריה"[16]. גם יהודה אטלס, המגדיר עצמו כאיש שמאל, ביקר את הסרט[17]. לעומת זאת, רמי קמחי מאוניברסיטת אריאל טען כי הסרט "עטוף בהרבה אהבה לצד הישראלי" ויועיל להסברה הישראלית בעולם[18], בעוד גדעון לוי כינה את הסרט "סרט תעמולה" וטען ש"יחידת ההסרטה של דובר צה"ל לא הייתה מעיזה להפיק סרט כל כך פרו־ישראלי ופרו־צה"לי כמו 'פוקסטרוט'"[19].
ב-19 בספטמבר 2017, במקביל לפתיחת טקס פרס אופיר, נשאה רגב נאום בעמוד הפייסבוק שלה, ואמרה כי לא צפתה ולא תצפה בסרט, כיוון שהוא "בא להחריב את החגיגה הכי גדולה של המאה ה-20, מדינת ישראל". לצד זאת ביקרה את האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה והעומד בראשה, מוש דנון, על החלטתם לא להזמינה לטקס פרסי אופיר שנערך באותו ערב[20]. במאי הסרט, שמוליק מעוז הביע תסכול מהביקורת הפוליטית על הסרט ושאט נפש מצורת הביקורת של רגב. בריאיון לאחר טקס פרסי אופיר אמר "אם היא הייתה אומרת, אלך לראות את הסרט הזה, אבל באמת, הייתי אומר לה, בואי תשבי איתי ועם קהל, ואחרי זה נשב שעה ונדבר. את תדברי, הקהל ידבר, אני אדבר, אבל בלי מצלמות טלוויזיה ובלי להעלות לפייסבוק. פשוט דיון על יצירה. אני בטוח שאז היא הייתה מגלה כמה כוח מאחד יש בכזה דבר, מעצם העובדה שנוצר דיאלוג"[21].
הסרט פתח את פסטיבל הסרטים הישראלי בפריז ב-13 במרץ 2018. משרד החוץ הישראלי, התומך כספית בפסטיבל, ניסה להחליף את הסרט באחר, ומשנכשל הורה לשגרירה להדיר רגליה מטקס הפתיחה ושלח במקומה את נספחת התרבות.[22]
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנה | ארגון | קטגוריה | מועמד/ים | תוצאה |
|---|---|---|---|---|
| 2017 | פרס פסטיבל ונציה | אריה הכסף | שמוליק מעוז | זכייה |
| פרס אופיר | הסרט הטוב ביותר | זכייה | ||
| הבמאי הטוב ביותר | שמוליק מעוז | זכייה | ||
| השחקן הטוב ביותר | ליאור אשכנזי | זכייה | ||
| שחקנית המשנה הטובה ביותר | שירה האס | מועמדות | ||
| התסריט המקורי הטוב ביותר | שמוליק מעוז | מועמדות | ||
| העריכה הטובה ביותר | גיא נמש, אריק להב ליבוביץ | זכייה | ||
| הליהוק הטוב ביותר | חמוטל זרם קסטל | מועמדות | ||
| הפסקול הטוב ביותר | אלכס קלוד | זכייה | ||
| המוזיקה המקורית הטובה ביותר | אופיר לייבוביץ', עמית פוזננסקי | זכייה | ||
| העיצוב האמנותי הטוב ביותר | ערד שאואט | זכייה | ||
| הצילום הטוב ביותר | גיורא ביח | זכייה | ||
| האיפור הטוב ביותר | אורלי רונן | מועמדות | ||
| עיצוב התלבושות הטוב ביותר | לאורה שיים | מועמדות | ||
| פרס NBR | הסרט הזר | שמוליק מעוז | זכייה |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פוקסטרוט (באנגלית)
פוקסטרוט, ברשת החברתית פייסבוק
"פוקסטרוט", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"פוקסטרוט", באתר AllMovie (באנגלית)
"פוקסטרוט", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"פוקסטרוט", באתר Box Office Mojo (באנגלית)- "פוקסטרוט", באתר ספר הקולנוע הישראלי
"פוקסטרוט", באתר Metacritic (באנגלית)- "פוקסטרוט", באתר אידיבי
"פוקסטרוט", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- פוקסטרוט, באתר קרן הקולנוע הישראלי
- ביקורות
נירית אנדרמן, הבמאי שמוליק מעוז יוצא מהטנק, באתר הארץ, 14 בינואר 2016- אינה טוקר, ליאור אשכנזי חושש לגורל בנו החייל: טריילר ל"פוקסטרוט", באתר ynet, 30 באוגוסט 2017
- אבנר שביט ואילן קפרוב, שתו הרבה מים: איך הדיון על "פוקסטרוט" יצא משליטה, באתר וואלה, 26 בספטמבר 2017
- נירית אנדרמן, גרסת הבמאי: שמוליק מעוז, במאי "פוקסטרוט" המעוטר והמושמץ, עונה לשרה מירי רגב, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2017
- דרור אידר, ספרות זולה: 6 הערות על הסרט פוקסטרוט, באתר "ישראל היום", 25 בספטמבר 2017
- מיקי לוי, אריה במשקל נוצה, באתר גלובס, 14 בספטמבר 2017
- תומר קמרלינג, "יושב בחושך", וחוזר חלילה, באתר מאקו, 14 בספטמבר 2017
- שמוליק דובדבני, ביקורת סרט: "פוקסטרוט" - צעד ענק לקולנוע הישראלי, באתר ynet, 21 בספטמבר 2017
- עידו רוזן, ביקורת סרט: האם "פוקסטרוט" הוא באמת כזה בעייתי?, באתר רשת, 24 בספטמבר 2017
- אפרת מלטר, "פוקסטרוט": 5 מסקנות על הסרט שהממשלה לא רוצה שתראו, באתר nrg, 24 בספטמבר 2017
- אבנר שביט, לרקוד עם חיילים מתים בלב: "פוקסטרוט" הוא יצירת פאר קשה מנשוא על אובדן וגורל, באתר וואלה, 24 בספטמבר 2017
- אורי קליין, "פוקסטרוט" רחוק מלהיות סרט נועז, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2017
- פוקסטרוט בראש טבלת המבקרים, סינמסקופ, בלוג הקולנוע של יאיר רוה
- יעל שוב, אחרי כל הרעש - "פוקסטרוט" הוא אמנות קולנועית בשיאה, באתר Time Out ישראל, 21 בספטמבר 2017
- דימיטרי שומסקי, מה באמת יש לרגב נגד "פוקסטרוט", באתר הארץ, 30 בספטמבר 2017
- אלון לוי, פוקסטרוט מציג: כיבוש בסטייל אירופאי, באתר "העוקץ", 27 בספטמבר 2017
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אינה טוקר, המועמדים לפרסי אופיר: "פוקסטרוט" ו"געגוע" מובילים במועמדויות, באתר ynet, 16 באוגוסט 2017
- ^ הזוכים בפרס אופיר לשנת 2017, באתר האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה
- ^ אמיר בוגן, שני סרטים ישראלים נוספים בפסטיבל טורונטו: "פיגומים" ו"מונטנה", באתר ynet, 22 באוגוסט 2017
- ^ אינה טוקר, כמעט שם: "פוקסטרוט" ברשימה הקצרה לאוסקר, באתר ynet, 15 בדצמבר 2017
- ^ נטע אלכסנדר, "הפרויקט הבא יהיה בהוליווד": במאי "פוקסטרוט" על הכישלון באוסקר, באתר הארץ, 28 בינואר 2018
- ^ אבנר שביט, לרקוד עם חיילים מתים בלב: "פוקסטרוט" הוא יצירת פאר קשה מנשוא על אובדן וגורל, באתר וואלה, 24 בספטמבר 2017
- ^ שמוליק דובדבני, ביקורת סרט: "פוקסטרוט" - צעד ענק לקולנוע הישראלי, באתר ynet, 21 בספטמבר 2017
- ^ תומר קמרלינג, וחוזר חלילה, באתר מאקו, 14 בספטמבר 2017
- ^ Deborah Young, 'Foxtrot': Film Review | Venice 2017, Hollywood Reporter, September 1, 2017
- ^ Jay Weissberg, Venice Film Review: ‘Foxtrot’, Variety, September 1, 2017
- ^ Xan Brooks, Foxtrot review – Samuel Maoz's fierce nightmare vision of Israel, The Guardian, September 4, 2017
- ^ אורי קליין, "פוקסטרוט" רחוק מלהיות סרט נועז, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2017
- ^ אור סיגולי, ביקורת קולנוע: פוקסטרוט מתקדם צעד קדימה, שניים אחורה, באתר כלכליסט, 25 בספטמבר 2017
- ^ "בושה וחרפה, ביזוי סמלי המדינה": מירי רגב נגד הסרט פוקסטרוט, באתר מעריב אונליין, 21 באוגוסט 2017
- ^ רוני בר, העיתונאים מעלו בתפקידם, והשתיקו את סערת רגב התורנית, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2017
- ^ ציון נאנוס, "אם מירי רגב הייתה קןראת צ'כוב היא הייתה יודעת מה זה מטאפורה", באתר מאקו, 3 בספטמבר 2017
- ^ יהודה אטלס, אני שמאלני, אבל מירי רגב צודקת בקשר ל"פוקסטרוט", באתר הארץ, 4 בספטמבר 2017
- ^ רמי קמחי, "פוקסטרוט": לשמוליק מעוז יצא סרט הסברה, באתר הארץ, 9 בספטמבר 2017
- ^ גדעון לוי, ריקוד מושחת, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2017
- ^ רגב: "'פוקסטרוט' מחריב את החגיגה הכי גדולה של המאה ה-20, מדינת ישראל", באתר הארץ, 19 בספטמבר 2017
- ^ נירית אנדרמן, גרסת הבמאי: שמוליק מעוז, במאי "פוקסטרוט" המעוטר והמושמץ, עונה לשרה מירי רגב, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2017
- ^ BRETT KLINE/GLOBES, ISRAELI FILM FESTIVAL IN PARIS ATTRACTS RECORD AUDIENCES, באתר ג'רוזלם פוסט, 29 במרץ 2018
| פרס אופיר לסרט העלילתי הטוב ביותר | ||
|---|---|---|
| שנות התשעים של המאה העשרים | שורו (1990) • מעבר לים (1991) • החיים על פי אגפא (1992) • נקמתו של איציק פינקלשטיין (1993) • שחור (1994) • חולה אהבה בשיכון ג' (1995) • קלרה הקדושה (1996) • עפולה אקספרס (1997) • קרקס פלשתינה (1998) • החברים של יאנה (1999) | |
| העשור הראשון של המאה העשרים ואחת | ההסדר (2000) • חתונה מאוחרת (2001) • כנפיים שבורות (2002) • האסונות של נינה (2003) • מדורת השבט (2004) • איזה מקום נפלא (2005) • אביבה אהובתי/אדמה משוגעת (2006) • ביקור התזמורת (2007) • ואלס עם באשיר (2008) • עג'מי (2009) | |
| העשור השני של המאה העשרים ואחת | שליחותו של הממונה על משאבי אנוש (2010) • הערת שוליים (2011) • למלא את החלל (2012) • בית לחם (2013) • גט - המשפט של ויויאן אמסלם (2014) • באבא ג'ון (2015) • סופת חול (2016) • פוקסטרוט (2017) • האופה מברלין (2018) • ימים נוראים (2019) | |
| שנות העשרים של המאה העשרים ואחת | אסיה (2020) • ויהי בוקר (2021) • סינמה סבאיא (2022) • שבע ברכות (2023) • קרוב אלי (2024) | |