צילום של מבצר לה פאייט מ-1904 | |
מידע כללי | |
---|---|
סוג | מבצר |
שימוש |
מבצר בית כלא |
על שם | המרקיז דה לה פאייט |
כתובת | האי הנדריקס ריף |
מיקום | ברוקלין, ניו יורק |
מדינה | ארצות הברית |
מייסדים | צבא ארצות הברית |
הקמה ובנייה | |
תקופת הבנייה | 1815–1822 (כ־7 שנים) |
תאריך פתיחה רשמי | 1823 |
תאריך פירוק | 1960 |
חומרי בנייה |
אבן חול לבנים |
יוצר | צבא ארצות הברית |
מידות | |
אורך | 56 מטר |
רוחב | 56 מטר |
גובה | 12 מטר |
שטח | 2,500 מ"ר |
גובה מעל פני הים | 0 מטר |
קומות | 3 |
קואורדינטות | 40°36′30″N 74°02′19″W / 40.608333°N 74.038611°W |
פורט לה פאייט היה מבצר צבאי ימי, על שם המרקיז דה לה פאייט, שנבנה בתחילת המאה ה-19 על אי קטן בשולי שכונת ברוקלין בניו יורק (ארצות הברית) כדי להגן על מצר הנארוז ויחד עם פורט וודסוורת' (שנבנה בסטטן איילנד מעבר למיצר) ופורט המילטון (שנבנה בסמוך לו) הוא שימש לשמירה על מעבר ים אסטרטגי לכוון ניו יורק ונהר ההדסון. שימש כבית כלא צבאי בתקופת מלחמת האזרחים האמריקנית.
ב-1960 נהרס המבצר והאי עליו עמד שימש בסיס למגדל המזרחי של גשר וראזאנו נרוז.
החשיבות האסטרטגית של המעבר הימי לניו יורק (מצר הנארוז) הובן כבר במלחמת העצמאות של ארצות הברית ובהתאם לכך התגבר הצורך להגן עליו כשתותחים הוצבו לחוף ברוקלין כדי לירות על אוניות אנגליות שהפליגו במצר.
ב-1815, במהלך מלחמת 1812, החל צבא ארצות הברית לבנות את המבצר על אי קטן בשם "הנדריקס ריף", כ-400 מטר מחופי ברוקלין. המבצר נבנה באבן חול ולבנים. ב-1822 הסתיימה הבניה ובגלל צורת המבנה המתומנת שלו הוא כונה תחילה "פורט דיאמונד" אך ב-1823 שונה שמו ל"פורט לה פאייט" על שם הקצין הצרפתי המרקיז דה לה פאייט שסייע לארצות הברית המלחצת העצמאות. במבצר הוצבו 72 תותחים בשתי קומות של חומת סוגרים ובעמדות על גג המבנה.
התותחים שהוצבו במבצר פנו לכוונים דרום-מערב, מערב וצפון-מערב כדי לקדם אוניות שעוברות במצר. נקודת התורפה של המבצר הייתה מכוון מערב לכן הושלמה ב-1830 הקמת פורט המילטון ממזרח למבצר כשבין השאר הגן על פורט לה פאייט.
ב-1840 מונה קפטן רוברט אי לי מחיל ההנדסה של צבא ארצות הברית לבצע תיקונים ושיפורים במבצר.
ב-15 ביולי 1861, עם פרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית, החליטה הנהגת צבא הצפון (בהוראתו הישירה של גנרל אדוארד טאונסנד (אנ')) שעל אף החימוש הכבד שהוצב במבצר הוא ישמש ככלא צבאי עבור שבויי הקונפדרציה ואזרחים תומכי הדרום. בתקופה פעילותו נכלאו בו עד 150 אסירים בו שמנית ואף הוצאו מספר אסירים להורג בתחומו[1]. בתקופה זו התפרסם המבצר בשם "הבסטיליה האמריקאית"[2].
המבצר היה אחד ממספר בתי כלא שניהל צבא הצפון והוא היה האחרון ממנו השתחררו אסירים כשהאסיר האחרון השתחרר ב-1866.
ב-1868 פרצה במבצר שריפה גדולה שהצריכה עבודות שיפוץ נרחבות. ב-1883 פעל במקום המהנדס אדמונד זלינסקי (אנ') שחקר חומרי נפץ וניסה להכניס שיפורים בתותחים. החל מ-1898 ועד 1946 שימש המבצר לאחסנת חומרי נפץ. ב-1946 ננטש המבצר וב-1948 מסר אותו הצבא לרשות העיר ניו יורק. ב-1960 נהרס ועל האי עליו עמד נבנתה העמוד המזרחי (הצד של ברוקלין) של גשר וראזאנו נרוז החוצה את המצר[3].
המבצר נבנה כמתומן כשארבע מצלעותיו ארוכות יותר. גובה החומות הגיע לכ-12 מטר ועוביין לשמונה מטר. המבנה כלל שלוש קומות כשקומת הגג חופתה על ידי גג מעץ. במרכז המבצר הייתה רחבה של כ-1,500 מ"ר שהוקפה בשביל[4].