מאפיינים כלליים | |
---|---|
יצרן | פיאג'ו |
שנות ייצור | 1967-2006 |
יחידות שיוצרו | כ-3.5 מיליון |
מודל אחריו | פיאג'ו בוקסר |
סיווג | אופניים עם מנוע עזר |
מרכב | "פסיעה לישיבה" (step through frame) |
מפרט טכני | |
מנוע | צילינדר אחד, בנזין, מקורר אוויר, 50 סמ"ק |
הילוכים | אוטומטי, רציף |
צריכת דלק | עד 50 ק"מ לליטר. |
פיאג'ו צ'או (באיטלקית: Piaggio Ciao) היה הדגם הראשון של משפחת אופניים עם מנוע עזר[1] (טילון, טוסטוס) מתוצרת חברת פיאג'ו האיטלקית שיוצר בגרסאות שונות במשך כ-40 שנה בין השנים 1967 – 2006. פיאג'ו צ'או תוכנן במטרה להשיג בראש ובראשונה עלויות ייצור ואחזקה נמוכות ביותר, ולכן התאפיין במכניקה בסיסית ופשוטה במיוחד.
מטרת העל של העיצוב הפשטני הייתה השגת משקל נמוך וחיסכון מרבי בעלויות. המבנה של פיאג'ו צ'או דומה מאוד לזה של אופניים, והשילדה היא מסגרת קשיחה ללא שיכוך בגלגל האחורי, כלומר הגלגל מחובר ישירות לשילדה. במתלה הקדמי ניתנה אפשרות לבחור במזלג מסוג מחבר מוביל (leading-link), שבו ציר החיבור ממוקם לפני ציר הגלגל, או לבחור במזלג קשיח[2]. המושב אינו חלק מן השלדה אלא כיסא אוכף יחיד כשל אופניים. איכות ונוחות הישיבה של הרוכב התבססה על קפיצי המושב בלבד.
המנוע ויחידת ההנעה מכוסים ואינם גלויים לעין פרט לצלעות הקירור שבראש הצילינדר. ההנעה מתבצעת באמצעות רצועה אשר מחברת בין המנוע ליחידת ההינע הסופי המחוברת לגלגל האחורי מצד שמאל, בניגוד לשימוש המקובל בכלי רכב דו גלגליים, באמצעות שרשרת מצד שמאל. הפדלים מחוברים לגלגל האחורי באמצעות שרשרת מצד ימין. בעת הצורך ניתן היה לנתק את חיבור המצמד לגלגל האחורי באמצעות כפתור לחיצה, ולהשתמש בכלי כאופניים לכל דבר.
מכל הדלק מהווה חלק מן השילדה והוא בן 2.8 ליטר בלבד. מכסה מכל הדלק עוצב כך שישמש מדיד לכמות השמן שיש להוסיף לתערובת במיכל מלא. המשקל הכולל של פיאג'ו צ'או הוא כ-40 קילוגרם בלבד, וצריכת הדלק המוצהרת שלו כ-70 קילומטר לליטר ומעשית כ-50 ק"מ לליטר. הגלגלים בדגם המקורי היו בקוטר 16 אינץ' ובדגמים מאוחרים יותר 17 ואף 19 אינץ', בעלי צמיגים בחתך גבוה מאוד כלומר גבוהים וצרים, בדומה לאופניים.
במשך 40 שנות יצורו של פיאג'ו צ'או יוצרו ממנו כ-3.5 מיליון יחידות והוא נחשב לכלי הנמכר ביותר מתוצרת החברה. לאורך השנים הרבות שבהן יוצר כמעט ולא נערכו שינויים במבנה ובאבזור של הכלי. מספר שינויים מינוריים נעשו בעיצוב, ובמטרה לשפר את ביצועי המנוע כמו החלפת המאייד ושיפורים במערכת ההצתה על מנת לעמוד בתקני זיהום האוויר האירופאים שהוכנסו במהלך השנים.
ההצלחה הגדולה של פיאג'ו צ'או ברחבי אירופה, גרמה לחברות שונות לייצר תוספים עיצוביים לשיפור חוויית הרכיבה. כך בין היתר הוצעו תוספות להתקנת תיקי צד וסלים קדמיים, מגן רוח, מראות, ופנס ראשי הכולל מד מהירות שנעדר מן הדגם המקורי.
במשך השנים יוצרו דגמים נוספים של טילונים מתוצרת פיאג'ו שהתבססו על המערכות הבסיסיות של הצ'או. ברובם מהות השינויים הייתה עיצובית או לנוחות השימוש:
בוקסר - יוצר בין השנים 1969–1983. הבוקסר מהווה את קפיצת המדרגה המשמעותית ביותר לשיפור איכות הרכיבה לעומת הכלי המקורי כאשר הותקן קפיץ כבולם זעזועים אחורי שחיבר בין השילדה האחודה ליחידת ההנעה והותקן בולם זעזועים קדמי במבנה של מזלג טלסקופי. נוספו שיפורים במערכת החשמל וההצתה. מכסה מכל הדלק הועבר מתחת למושב, וניתן היה לבחור במושב יחיד או אוכף מוארך.
בראבו - יוצר בין השנים 1973–2001. הותקן בולם זעזועים אחורי במבנה של מזלג טלסקופי כפול, וחישוקי הגלגלים הורכבו מחישורים או יציקה קשיחה. בדגמים המאוחרים נוספו מחווני איתות.
סי - יוצר בין השנים 1979–2001. חזרה לעיצוב של קפיץ מרכזי כבולם זעזועים אחורי. חישוקי גלגלים ביציקה קשיחה, נוספו מחווני איתות ומושב מוארך. בחלק מן הדגמים המאוחרים הותקנה הצתה אלקטרונית. בחלק מן הדגמים הותקן בולם זעזועים אחורי טלסקופי כפול.
בוס - יוצר בין השנים 1988–1989. כלל שינויי עיצוב קלים של דגם סי.
גרילו - יוצר בין השנים 1989–1996. כלל בעיקר שינויי עיצוב, אך חישוקי הגלגלים הוקטנו ל-14 אינץ' לשיפור כושר התמרון.