לידה |
10 בפברואר 1748 אדינבורו, ממלכת בריטניה הגדולה |
---|---|
פטירה |
27 בנובמבר 1833 (בגיל 85) לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
צאצאים | Amelia Reinagle, Jane Reinagle, Frances Arabella Reinagle, Harriet Reinagle, Philip Reinagle the younger, Charlotte Reinagle, רמזי ריצ'רד ריינאגל, Mary Reinagle, Oriana Georgiana Reinagle |
פיליפ ריינאגל (באנגלית: Philip Reinagle; 1749 – 27 בנובמבר 1833) היה צייר בעלי חיים, נוף וצמחים אנגלי. בנו של מוזיקאי הונגרי שהתגורר באדינבורו. ריינאגל הגיע ללונדון בשנת 1763 לימים היה חבר בהאקדמיה המלכותית לאמנויות.
פיליפ ריינאגל נכנס לבית הספר של האקדמיה המלכותית בשנת 1769, ומאוחר יותר הפך לתלמידו של אלן רמזי, וסייע לו בתמונותיו הרבות של המלך ג'ורג' השלישי והמלכה שרלוט.
הוא הציג לראשונה באקדמיה המלכותית בשנת 1773. העבודות שהציג היו בדרך כלל דיוקנאות עד 1785, כאשר נראה שהיצירה המונוטונית של הפקת העתקים של דיוקנאות מלכותיים נמאסה עליו, הדבר הוביל אותו לנטוש את הנושא לטובת ציור בעלי חיים. הוא הצליח מאוד בציור כלבי ספורט, במיוחד ספניילים, בציפורים ובחיות צייד מתות.
אולם ב־1787 הוא הציג באקדמיה נוף שצויר מברקנדייל היל, נורפוק, ומאז ואילך הציג עבודות בעיקר של נופים. הוא נבחר לעמית של האקדמיה המלכותית בשנת 1787, אך לא הפך לאקדמאי עד 1812, אז הציג כתמונת הדיפלומה שלו נשר ועיט הנאבקים עם צבוע. הוא גם הציג לעיתים קרובות במוסד הבריטי.[1]
ריינאגל היה גם מעתיק מוכשר של המאסטרים ההולנדים, ויצר רפרודוקציות של תמונות בקר ונופים של הציירים פאולוס פוטר, יאקוב ואן רויסדאל, מיינדרט הובמה, פיליפס ואוורמן, אדריאן ואן דה פלדה, קרל דוז'רדן ואחרים, שנראו לעיתים קרובות כמקור עצמו. הוא גם צייר כמה ציורים לספר החדש של רוברט ג'ון ת'ורנטון על המערכת המינית של לינאוס (1799–1807), וציורים בבוטניקה (1809–1810). אך איוריו הטובים ביותר היו אלה של כלבים למגזין של ויליאם טפלין (1803) שנחקק על ידי ג'ון סקוט.[2]
ריינאגל נפטר בצ'לסי, לונדון, ב־27 בנובמבר 1833, בן 84.
בשנת 1771 התחתן ריינאגל עם ג'יין אוסטין; נולדו להם תשע בנות (אמיליה אן, מרי אן, ג'יין, שרלוט ג'נטה, רייצ'ל כריסטיאנה, פרנסס אראבלה, קרוליין, הרייט ואוריאנה ג'ורג'ינה), ושני בנים.
מבין הבנים, רמזי ריצ'רד ריינאגל היה גם אמן, ועקב אחרי הסגנון של אביו. הבן השני, פיליפ, נסע לטרינידד, שם מילא תפקידים שונים.[3] הוא היה אחראי על תכנון ובניית קתדרלת השילוש הקדוש.