פסל של פרידריך גולדה | |
לידה |
16 במאי 1930 וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה |
---|---|
פטירה |
27 בינואר 2000 (בגיל 69) Steinbach am Attersee, אוסטריה |
מוקד פעילות | אוסטריה |
תקופת הפעילות | מ-1939 |
מקום לימודים | האוניברסיטה למוזיקה ואמנויות הבמה של וינה |
עיסוק | פסנתרן, מלחין |
סוגה | מוזיקה קלאסית, ג'אז |
שפה מועדפת | גרמנית |
כלי נגינה | פסנתר |
חברת תקליטים | דקה רקורדס |
צאצאים | Paul Gulda, ריקו גולדה |
פרסים והוקרה |
|
www | |
פרופיל ב-IMDb | |
פרידריך גוּלְדָה (בגרמנית: Friedrich Gulda; 16 במאי 1930 - 27 בינואר 2000) היה פסנתרן ומלחין אוסטרי, שפעל הן בתחום המוזיקה הקלאסית והן בתחום הג'אז.
גולדה נולד בווינה, בנו של מורה. את לימודי הפסנתר החל בגיל שבע אצל פליקס פאצובסקי, בקונסרבטוריון העממי (Volkskonservatorium) של וינה. ב-1942 נכנס לאקדמיה למוזיקה של וינה, שם למד פסנתר ותאוריה של המוזיקה אצל ברונו זיידלהופר ויוזף מרקס.[1]
גולדה זכה בפרס ראשון בתחרות המוזיקה הבינלאומית בז'נבה בשנת 1946. בתחילה העדיף חבר השופטים את הפסנתרן הבלגי לוד באקס, אבל בהצבעה הסופית, היה גולדה הזוכה. אחת השופטות, איילין ג'ויס, שנתנה את קולה לבאקס, יצאה בחרי אף מן החדר וטענה, שיתר השופטים היו נתונים להשפעה בלתי הוגנת מצד תומכי גולדה.[2] גולדה החל להופיע בקונצרטים ברחבי העולם. ב-1950 הופיע לראשונה בקרנגי הול בניו יורק. יחד עם ירג דמוס ופאול בדורה-סקודה הקים גולדה את ההרכב, שנודע בהמשך בשם "הטרויקה הווינאית".
גולדה, שהתפרסם בעיקר בפרשנויות שלו למוצרט ובטהובן, ניגן גם מיצירות באך (במקרים רבים על קלוויקורד), שוברט, שופן, שומאן, דביסי וראוול.[3]
משנת 1950 ואילך טיפח גולדה עניין בג'אז, כתב שירים אחדים וקטעים אינסטרומנטליים ולעיתים שילב ג'אז ומוזיקה קלאסית אירופאית בקונצרטים שלו. בשנת 1956 הופיע במועדון הג'אז "בירדלנד" בניו יורק[4] ובפסטיבל הג'אז בניופורט. הוא ארגן את התחרות הבינלאומית לג'אז מודרני בשנת 1966 וייסד את ה"מוזיקפורום" הבינלאומי, בית ספר לסטודנטים שרצו ללמוד אלתור, באוסיאך, אוסטריה, בשנת 1968.[3] פעם אמר,
אין כל ערובה לכך, שאהיה למוזיקאי ג'אז דגול, אבל לפחות אדע, שאני עושה את הדבר הנכון. אינני רוצה להיכנס לשגרת החיים של פסנתרן הקונצרטים המודרני, וגם אינני רוצה ליהנות מן הנצחונות הזולים הנובעים מן ההצלחה המובטחת של הבארוק.
בג'אז, מצא גולדה את "הדחף הרתמי, הסיכון, הניגוד המוחלט לגישה החיוורת, האקדמית שלימדו אותי." הוא החל גם לנגן בסקסופון בריטון.[6]
גולדה נחשב לאחד מחשובי הפסנתרנים במאה ה-20. בין תלמידי הפסנתר שלו מרתה ארחריץ', שהגדירה אותו "ההשפעה החשובה ביותר שלי".[7] והמנצח קלאודיו אבאדו.
פרידריך גולדה נישא פעמיים, בפעם הראשונה לפאולה לווה ובשנייה ליוקו ואקיאמה. שניים משלושת בניו, פאול וריקו גולדה, אחד מכל אחד מנישואיו, הם פסנתרנים מוכשרים. גולדה מת מהתקף לב בגיל 69, בביתו שבווייסנבאך, אוסטריה.
סיפור חייו מתועד בסרט טלוויזיה דוקומנטרי משנת 2007 בשם So what?! - Friedrich Gulda,
שני קונצ'רטי לפסנתר, קונצ'רטו לצ'לו, מוזיקה לפסנתר וקול ומחזמר ג'אז. ביצירתו ניכרות השפעות מן הקלאסיקה עד האימפרסיוניזם, ג'אז ושירי עם וינאיים.
פרידריך גולדה לא הרבה להקליט, יחסית לפסנתרן בשיעור קומתו. בין הקלטותיו החשובות כל מחזור הסונאטות של בטהובן ב-1968, הפסנתר המושווה של באך ב-3–1972, קונצ'רטי לפסנתר של מוצרט (ק.467 ו-ק.595) עם הנס סווארובסקי, כולל קישוטים של גולדה לכל אורך היצירות, ועם קלאודיו אבאדו וניקולאוס הרנונקור. הקליט קונצ׳רטו לשני פסנתרים של מוצרט עם צ'יק קוריאה כסולן בפסנתר השני. כמו כן הקליט סונאטות לצ'לו ופסנתר עם פייר פורנייה.