לידה |
5 בדצמבר 1666 פלרמו, ממלכת סיציליה הנורמנית |
---|---|
פטירה |
ינואר 1741 (בגיל 74) דבלין, ממלכת אירלנד |
זרם | המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק, בארוק |
פרנצ'סקו סקרלטי (באיטלקית: Francesco Scarlatti; 5 בדצמבר 1666 – 1741 בקירוב) היה מלחין בן תקופת הבארוק, אחיו של המלחין אלסנדרו סקרלטי ודודו של דומניקו סקרלטי.
פרנצ'סקו נידון לחיות כל חייו בצל קרוביו הנודעים יותר, אלסנדרו (אחיו הבכור) ודומניקו, אחיינו. עם זאת, גם פרנצ'סקו היה מוזיקאי מוכשר והתמנה לכמה וכמה משרות.
פרנצ'סקו סקרלטי נולד בפלרמו שבסיציליה. הואיל והאי היה תחת שליטת ממלכת נאפולי, יצא פרנצ'סקו ללמוד בקונסרבטוריון בעל המוניטין בעיר זו. התפקיד הראשון שהתמנה אליו לאחר לימודיו, בשנת 1690, היה לכנר בקאפלה המלכותית בנאפולי, בה בשעה שאחיו אלסנדרו היה למאסטרו די קאפלה שם. דבר מינויו היה שנוי במחלוקת: עינם של לא מעט מוזיקאים נאפוליטנים הייתה צרה בקרתן הצעיר ובקשריו בחצר.
ב-1690 נשא פרנצ'סקו לאישה את רוזלינדה אלבנו וכעבור שנה שוחרר מתפקידו בחצר וחזר לסיציליה למשך 24 שנים לפחות. רישומים באיגוד המוזיקאים בפלרמו בינואר וביולי 1694 מעידים על עבודתו שם כמוזיקאי מקצועי. בין השנים 1703 ל-1711 בוצעו יצירות שלו בפלרמו, ברומא ובנאפולי.
אשתו של סקרלטי מתה בשנת 1706, אחרי שילדה לו חמישה ילדים לפחות.
בשנים הבאות סייר פרנצ'סקו ברחבי אירופה. הוא ביקר בלונדון בשנת 1719; מקורות מסוימים גורסים, שביקורו זה נעשה בהזמנת ידידו הנדל, שאותו פגש שנים אחדות קודם באיטליה, וייתכן שהיה זה פרנצ'סקו ג'מיניאני שהזמינו לשם[1].
מעט מאוד ידוע על הזמן שעשה בלונדון. ההנחה היא, שעבד בתזמורות תיאטרון. ג'ון ארבותנוט המליץ על סקרלטי לפני ג'יימס ברידג'ס, דוכס צ'אנדוס. צ'אנדוס, פטרונו של הנדל, ניהל מוסד מוזיקלי בביתו הראשי, "קאנונס" במידלאסקס, אבל נראה שסקרלטי לא הצטרף אליו[2].
בשנת 1724 חי פרנצ'סקו סקרלטי בדבלין, שם כיהן במשרת "ממונה על המוזיקה". נראה שבעת שהותו באירלנד נישא בשנית, הואיל ו"דבלין ז'ורנל" מ-1733 מודיע כדברים האלה: ג'יין סקרלטי, אשתו של פרנסיס סקרלטי, ממונה על המוזיקה, ברחה מבעלה האמור. הבריות מתבקשים שלא לתת כל אשראי לאותה ג'יין סקרלטי בהסתמך על בעלה הנזכר לעיל; שכן הוא לא ישלם שום חובות שתצבור; אף לא יפרע שום חשבונות שתוציא על שמו[2].
הרישום האחרון המזכיר את פרנצ'סקו סקרלטי הוא משנת 1741, כשנבצר ממנו, כמסתבר, להופיע בקונצרט מחמת בריאות לקויה. דבר לא נשמע על אודותיו מתאריך זה ואילך. חוקרים מניחים, שמת זמן קצר לאחר זאת[2].
רוב כתבי היד המקוריים של יצירותיו החשובות נמצאים כיום בספרייה הבודליאנית באוניברסיטת אוקספורד. כמה מהם מתוארכים בחתימת ידו של פרנצ'סקו: