פרפרים הם חופשיים
 | |
| כרזת הסרט באנגלית | |
| מבוסס על |
Butterflies Are Free  |
|---|---|
| בימוי |
מילטון קצלס |
| הופק בידי |
מ. ג'.פרנקוביץ |
| תסריט |
לאונרד ג'רש |
| עריכה |
דיוויד בלוויט |
| שחקנים ראשיים |
גולדי הון אדוארד אלברט פול מייקל גלייזר איילין הקרט בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| מוזיקה |
Bob Alcivar |
| צילום |
צ'ארלס לאנג |
| מדינה |
ארצות הברית |
| חברה מפיצה |
סרטי קולומביה |
| הקרנת בכורה |
6 ביולי 1972 |
| משך הקרנה |
109 דק' |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
קומדיה רומנטית, סרט קומדיה, סרט דרמה, סרט המבוסס על יצירה ספרותית |
| פרסים |
פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר (איילין הקרט) |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
פרפרים הם חופשיים (באנגלית: Butterflies Are Free) הוא סרט קולנוע אמריקאי מסוגת דרמה קומית רומנטית משנת 1972 בבימויו של מילטון קצלס (אנ'), עם גולדי הון, אדוארד אלברט (אנ') ואיילין הקרט בתפקידים הראשיים.
התסריט של לאונרד גרש מבוסס על פי מחזהו המצליח "פרפרים הם חפשיים" שהועלה לראשונה בברודוויי בשנת 1969 ומספר פעמים בישראל[1] העלילה בסרט מתרחשת בסן פרנסיסקו ומתארת קשר רומנטי בן צעיר עיוור לשכנתו "המתפרפרת" בשעה שאמו מנסה לפרק את הקשר כדי לגונן עליו.
גרש כתב את המחזה בהשראת סיפור חייו של המשפטן הרולד קרנץ (אנ').
תקציר העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דון בייקר (אדוארד אלברט) הוא עיוור מלידה מהעיר הילסבורו (אנ') ליד סן פרנסיסקו. הוא גדל בפיקוח אמו האלמנה פלורנס (איילין הקרט) שדאגה לו לכל מחסורו וכעת לפי עצת ידידתו לינדה, מסכימה האם לשלוח אותו לחודשיים ניסיון לגור לבדו בסן פרנסיסקו בבניין דירות להשכרה.
לדירה הצמודה לדירתו מגיעה ג'ין טאנר (גולדי הון) גרושה יפה בת 19 שמנסה למצוא את מזלה בתיאטרון בעיר הגדולה. היא דוגלת בחיים חופשיים ללא התחייבויות כמו שפרפרים הם חופשיים. דון לעומתה הוא עדין נפש, כותב שירים ומבצע אותם בקולו בליווי גיטרה ושואף להיות מוזיקאי.
ג'ין מבחינה בדון שנועץ בה עיניים וזה מרגיז אותה היא מתרככת רק לאחר שהוא מגלה לה שהוא עיוור מלידה. הוא מתחיל למצוא חן בעיניה והיא לוקחת אותו לחנות בגדים וקונה לו בגדים מתאימים לעיר הגדולה.
תוך זמן קצר מתפתח רומן אהבה בין השניים שמסתיים ביחסים אינטימיים במיטה.
למחרת בבוקר מפתיעה אותם גב' בייקר ומוצאת אותם בבגדים תחתוניים בדירה הפוכה. היא מזועזעת ודורשת מדון לארוז ולחזור להילסבורו אך הוא מסרב בתוקף.
פלורס מזמינה את ג'ין לשיחה אינטימית בבית קפה ומספרת לה על דון וכמה היא חרדה שהקשר ביניהם יפגע בו. ג'ין כועסת עליה ומטיחה בפניה את כל מה שהיא חושבת עליה.
לאחר השיחה מחליטה ג'ין לעזוב את הדירה ביחד עם הבמאי שלה ראלף סנטורי (פול מייקל גלייזר) שהבטיח לה תפקיד במחזה בו תופיע בעירום.
כעת דון שבור ומבקש מאמו שתחזיר אותו הביתה. פלורנס מבינה שעשתה טעות ומבקשת ממנו שיחשוב על זה.
ג'ין עוזבת ודון שבור מצער. כשהיא פוגשת בראלף היא מחליטה לחזור לדון והם מתחבקים.
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- איילין הקרט זכתה בפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר. הסרט היה מועמד גם לפרס אוסקר על הצילום והסאונד
- אדוארד אלברט היה מועמד לפרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר - סרט מוזיקלי או קומדיה ולשחקן החדש והמבטיח.
- גולד הון הייתה מועמדת לפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט קומדיה או מוזיקלי
- השיר פרפרים הם חופשיים היה מועמד לפרס גלובוס הזהב לשיר המקורי הטוב ביותר
- לאונרד גרש היה מועמד לפרס גילדת הכותבים של אמריקה.
צוות השחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שם השחקן/ית | שם הדמות | הערות |
|---|---|---|
| גולדי הון | ג'יל טאנר | |
| אדוארד אלברט | דון בייקר | |
| איילין הקרט | גב' בייקר | |
| פול מייקל גלייזר | ראלף | |
| מייקל וורן | רוי | מוכר בחנות בגדים |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"פרפרים הם חופשיים", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"פרפרים הם חופשיים", באתר AllMovie (באנגלית)
"פרפרים הם חופשיים", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- "פרפרים הם חופשיים", באתר אידיבי
"פרפרים הם חופשיים", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- קדימון לפרפרים הם חופשיים, באתר יוטיוב
- אדוארד אלברט שר לגולדי הון "פרפרים הם חופשיים" באתר יוטיוב
- גב' בייקר נפגשת עם דון וג'ין, באתר יוטיוב
- איילין הקרט מקבלת פרס אוסקר לשחקנית משנה, באתר יוטיוב
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1970 - גרסה עברית מאת תרצה אתר, בבימוי לאונרד שך, בתיאטרון הבימה, עם תיקי דיין, מוטי ברכאן ורחל מרכוס
- 2001- בתיאטרון הספרייה - עם חני פירסטנברג, תומר רוסו ודינה דורון
- 2003 - תרגום מאת שלומי מושקוביץ' -בתיאטרון הבימה - עם גיא זוארץ, הילה וידור וליא קניג
- 2019 - תרגום מאת תום אבני, הצגה בתיאטרון באר שבע, בבימוי אלדר גרויסמן גוהר