צלב רוּתְוֶול (באנגלית: Ruthwell Cross) הוא הצלב הגבוה הגדול ביותר שנוצר באנגליה במהלך התקופה האנגלו-סקסונית ושרד עד ימינו. הצלב מהווה את אחד המונומנטים המרשימים ביותר שנוצרו על ידי התרבות האנגלו-סקסונית ובנייתו מתוארכת למאה ה-8. הצלב מתהדר לאורך פאותיו השונות בתבליטים פרי גילוף מתוחכם של דמויות ועיטורים רבים. בנוסף, הוא נושא כתובת של קטע שירה (חלקים מהפואמההחלום של הצלב) המהווה את אחד הטקסטים הקדומים ביותר שנכתבו באנגלית עתיקה. עדות לחשיבתו של צלב רותוול אנו מוצאים בדבריו של חבר האקדמיה ומסדר האימפריה הבריטיים ההיסטוריון ניקולאוס פווסנר, אשר טען כי יחד עם צלב בווקאסל שבקאמבריה,[1] מבחינה אמנותית צלב רותוול הוא "ההישג הגדול ביותר של תקופתו בכל אירופה".[2]
מיקומו המקורי של הצלב לא ידוע בוודאות, אך ככל הנראה הוא נבנה בכפר רותוול סמוך למיקומו הנוכחי, קילומטרים ספורים משפך נהר הפירת' שלחופי הים האירי. בימי בנייתו האזור היה נתון לשליטת הממלכה האנגלית נורת'מבריה, אך לאורך רוב אלף ומאתיים השנים האחרונות המקום היה בשליטה סקוטית. מהמאה ה-15 הצלב שכן בחצר כנסיית רותוול, אך ניתן להניח כי הוא עמד שם לפחות משנת 1200, עת הקמת הכנסייה.[3][4]
עם הצטרפותה של הכנסייה הסקוטית אל חיק הפרסביטריאניזם, גל של איקונוקלאזם שטף את הארץ. בתוך כך, בשנת 1642 פורק צלב רותוול ככל הנראה עקב זיהויו כבעל מאפיינים אליליים. חלקי הצלב שימשו במהלך רוב מאתיים השנים הבאות כלבנים ברצפת הכנסייה. בשנים 1801 עד 1803 עברה כנסיית רותוול שיפוץ מקיף, ובמסגרת הליך זה הוצאו חלקי הצלב מרצפתה והושלכו אל חצרה. בשנת 1818 כומר מקומי בשם הנרי דאנקן אסף את חלקי הצלב והחל להרכיב אותם מחדש בסמוך לשער הכנסייה. מאחר שחלק מהחלקים לרבות ראש הצלב היו חסרים, בהוראת הכומר הם שוחזרו על ידי בנאי תושב האזור. שנים אחדות לאחר מכן, בשנת 1823, צלב רותוול הוצב במתכונתו החדשה. כחמישים שנה מאוחר יותר, בשנת 1887, הועבר הצלב אל פנים הכנסייה והוצב באפסיס ייעודי לו על מנת להגן עליו מפגעי הטבע. במקום זה הצלב שוכן עד היום.[4]
קטע מתבליט המתאר את מרים רוחצת את רגליו של ישו, כאשר בשוליים מופיעים כיתובים בלטינית. קטע זה המהווה דוגמה לתבליט מקורי ששרד.
קטע ריק המצוי בין תבליט מרים הבתולה וגבריאל לבין התבליט המתאר את ישו מרפא עיוור. קטע זה מהווה דוגמה לקטע מקורי שנשחק ודהה.
קטע ריק החוצה את לשניים את התבליט המתאר את מרים ומרתה או אלישבע. קטע זה מהווה דוגמה לחיפוי אבן מודרני ריק שהתווסף במאה ה-19 על מנת להשלים תבליט מקורי חסר.
קטע מהחלק התיכון שבפאה הדרומית של ראש הצלב. קטע זה מהווה דוגמה לתבליט מודרני שהתווסף במאה ה-19 על מנת להשלים תבליט מקורי חסר.
רוב בסיסו של צלב רותוול, הכולל את 125 הסנטימטרים התחתונים שלו, נראה כיום אבן גסה. עם זאת, אפשר להבחין בו בעדויות לתבליטים קדומים שהיו מגולפים על פני פאותיו הצפונית והדרומית.
לידת ישו: חלק מהחוקרים העריכו כי בפאה הצפונית מופיעים שרידי תבליט המתאר את לידת ישו.[5]
צליבת ישו: באופן דומה לתבליט לידת ישו, בפאה הדרומית חוקרים זיהו שרידים תבליט המתאר את צליבתו של ישו, על רקע השמש והירח.[6]
באופן זה נראה כי בסיס צלב רותוול היווה גם ייצוג גרפי של בסיס הנצרות על שני האירועים המכוננים שלה – הולדתו של ישו וצליבתו.
עולם הטבע: מעל בסיס הצלב ועד לפאתי ראשו, לאורך כ-3.5 מטר, נפרסים לכל אורך פאותיו המזרחית והמערבית של הצלב תבליטים מלבניים גדולים, אחד בכל פאה. תבליטים אלו כוללים שפע של ייצוגים שונים של עולם הטבע. לאורך כל תבליט משתחל מחלקו התחתון אל חלקו העליון גבעול הפונה מספר פעמים לימין ומספר פעמים לשמאל. לכל אורכו של הגבעול פזורים בעלי חיים וציפורים שונים אשר זנבותיהם משתלבים בו. בנוסף אפשר למצוא גם עלים, פרחים ופירות, לרבות אשכולות ענבים.[7][8] תבליטי החזית המזרחית והמערבית נקטעים לכ-40 סנטימטרים בחלקם העליון (בין גובה 390 סנטימטר לגובה 430 סנטימטר), מאחר שהחלקים שהיהו בעבר במקום זה אבדו. במקום זאת הותקנו במהלך עבודות השחזור של המאה ה-19חיפויי אבן חדשים וריקים מעיטורים כלשהם.[9][10] רבים ניסו לאורך השנים לייחס לתבליטי הפאות המזרחית והמערבית משמעות דתית. בפרט היו שראו בכך המחשה של דברים שנשא ישו בברית החדשה:
מרים הבתולה ויוסף: על פני הפאה הצפונית, בין בסיס הצלב לבין תבליט פאולוס ואנטוניוס, מגולף תבליט המציג את מרים הבתולה, אמו של ישו, רכובה על סוס כאשר בנה ישו נמצא על ברכיה. בחלק השמאלי העליון ככל הנראה מופיע ייצוג של יוסף הקדוש. בגבול שבין תבליט זה לזה שמעליו, חקוקה כתובת בלטינית אשר פירושה הוא "מריה ויוסף".
מרים הבתולה וגבריאל: על פני הפאה הדרומית, בין בסיס הצלב לבין קטע מודרני של חיפוי אבן, מגולף תבליט המציג את מרים הבתולה והמלאך גבריאל. המלאך נראה לבוש בגלימה ואפשר להבחין בכנפו השמאלית, זאת כאשר מרים עומדת בענווה ובהרכנת ראש לפניו. ביניהם נעוץ חור עמוק בגוף הצלב, אשר נעשה ככל הנראה בעת המודרנית לשם מטרה לא ידועה.[11] בגבול שבין תבליט זה לקטע חיפוי האבן שמעליו, מצוינת כתובת בלטינית אשר יחד אם טקסטים נוספים שהיו כתובים בשולי התבליט אך לא שרדו, היוותה פסוק מהברית החדשה אשר התבליט מהווה המחשה שלו:
פאולוס ואנטוניוס: על פני הפאה הצפונית, בין תבליט מרים הבתולה ויוסף לבין תבליט המתאר את ישו עומד על גבי חיות, מגולף תבליט המוקדש להתנזרות הנוצרית. הוא מציג שתי דמויות המביטות האחת על השנייה, ומזוהות בתור פאולוס מתבי ואנטוניוס הגדול, ראשוני הנזירים הידועים בנצרות. הם מחזיקים יחדיו כיכר לחם קדוש המסמל את גופו של ישו. סביב התבליט חרוטה בלטינית כתובת מקוטעת אשר פירושה הוא "הקדושים פאולוס אנטוניוס בוצעים לחם במדבר".[12]
ישו מרפא עיוור: על פני הפאה הדרומית, בין קטע של חיפוי אבן מודרני לבין תבליט ישו ומרים המגדלית, מגולף תבליט המתאר את ישו מושיט את ידו לעבר אדם אחר. האירוע זוהה כתיאור של אחד מהנִסים שעשה ישו לפי הנצרות, כאשר הוא זיכה עיוור מלידה ביכולת לראות.[13] בגבול שבין תבליט זה לזה שמעליו, חקוקה כתובת מקוטעת בלטינית של קטע מהברית החדשה אשר התבליט מהווה המחשה שלו:
ישו על גבי חיות: על פני הפאה הצפונית, בין תבליט פאולוס ואנטוניוס לבין תבליט יוחנן המטביל, מגולף תבליט בו נראה ישו בידו השמאלית מחזיק ככל הנראה ספר וידו הימנית מונפת קדימה על מנת לברך את העוברים לפניו. רגליו של ישו דורכות על ראשיהן של שתי חיות, אשר מחזיקות האחת את ידה של השנייה. סביב התבליט כתוב משפט בלטינית אשר משמעותו היא "ישו, שופט בצדק ויושר. חיות ודרקונים במדבר מכירים בו כמושיע העולם".[14] התבליט מהווה ככל הנראה מהחשה של פסוק מספר תהילים:
ישו ומרים המגדלית: על פני הפאה הדרומית, בין התבליט המציג את ישו מרפא עיוור לבין תבליט מרים ומרתה או אלישבע, מגולף תבליט בו נראה ישו בידו השמאלית מחזיק ספר וידו הימנית מונפת קדימה על מנת לברך את העוברים לפניו. ישו מוצג בתבליט זה באופן דומה למדי לדמותו בתבליט המתאר את ישו עומד על גבי חיות. לרגליו של ישו יושבת ככל הנראה מרים המגדלית, אשר מנקה את רגלי ישו.[15] בשולי התבליט מופיעה כתובת לא מלאה בלטינית אשר מהווה פסוק מהברית החדשה אשר התבליט מהווה המחשה שלו:
יוחנן המטביל: על פני הפאה הצפונית, בין התבליט המתאר את ישו עומד על גבי חיות לראש הצלב, מגולף תבליט בו נראה אדם מחזיק בהמה בידו השמאלית ובידו הימנית מצביע לעברה. הדמות זוהתה לימים בתור יוחנן המטביל והבהמה כשה האלוהים. סביב התבליט, אשר כולל שברים רבים לצד חלקים פגומים, שרדו שני קטעי טקסט קצרים בלטינית אשר פירושם הוא "אנו סוגדים" ו"ולא עִם". משמעותם של מילים אלו, אשר היו בעבר כנראה חלק ממשפט אחד, לא ידועה.[16]
מרים ואלישבע או מרתה: על פני הפאה הדרומית, בין תבליט ישו ומרים המגדלית לראש הצלב, מגולף תבליט המתאר שתי דמויות מתחבקות. התבליט מקוטע בחיפוי אבן מודרני פרי עבודות השחזור של המאה ה-19, אשר השלימו בו חלק חסר. לכן תחתית רגלי הדמויות נמצאת כעשרה סנטימטר מתחת לשאר גופן. בקרב החוקרים נסבה מחלוקת באשר לזהותן של שתי דמויות אלו. בשולי התבליט מופיעה כתובת ייחודית בצלב רותוול, היות שהיא כתובה במשולב הן בכתב לטיני והן בכתב רוני. את הכתובת אפשר לפרש כ"מרתה ומרים הנשים הראויות" אך גם בתור "מרתה ומרים, אמו של האל". הפירוש השני מחייב כי מרים המוזכרת בכתובת היא מרים אמו של ישו. המצדדים בפירוש זה טוענים שהדמויות המתחבקות בתבליט הן אלישבע, אמו של יוחנן המטביל, וקרובת משפחתה מרים, אמו של ישו.[17] החוקרים המחזיקים בגישה זאת טוענים כי התבליט מהווה המחשה של פסוקים מראשית הבשורה על-פי לוקאס:
לעומת זאת, דעה אחרת זיהתה את הדמויות בתור מרתה, תלמידתו של ישו, ואחותה מרים מבית עניה, דמות המוכרת בנצרות כקדושה אף היא.[17] לפי דעה זאת, התבליט הוא המחשה של פסוקים מאוחרים יותר בבשורה על-פי לוקאס:
הקשת: על פני הפאה הדרומית, בין התבליט המתאר את מרים עם מרתה או אלישבע לבין מרכז ראש הצלב, מגולף תבליט בוא נראית דמות של קָשת לבושה בגלימה המניפה את הקשת שלה כלפי מעלה. לצד זרועו הימנית נמצא עצם מלבני, אשר ככל הנראה מהווה תיק לחצים. משמעות התבליט איננה ידועה, אך ייתכן והוא מרמז על שורה מהשיר החלום של הצלב, אשר חרוט על צדדי הצלב בכתב רוני (ראו להלן בערך זה).[18]
מתי והמלאך: על פני הפאה הצפונית, בין תבליט יוחנן המטביל לבין מרכז ראש הצלב, מגולף תבליט בן שתי דמויות. לפי החוקרים הדמות הימנית מבין השתיים היא ככל הנראה מתי, מחבר הבשורה על-פי מתי. בתבליט הוא נראה מחזיק בחפץ הנראה כספר, כאשר הוא מביט אל הדמות השמאלית בתבליט, ואולי שואב השראה ממנה. דמות זאת נראית כמלאך ואפשר להבחין בשרידים של כנפיים בצידיה. כיתוב סביב התבליט לא שרד, אך נראה כי בעבר הוא כלל חלקים מהבשורה על-פי מתי.[19]
החלק התיכון: חלקו התיכון של צלב רותוול אבד ולא שרד. לפיכך, חלק זה הוא אחד מפירות עבודות השחזור שנעשו במאה ה-19 בהוראת הכומר הנרי דאנקן. בפאה הצפונית, במרכז חלקו התיכון של הצלב שוכן תבליט של שמש בעלת פני אדם. על זרועו הימנית של החלק התיכון מגולף תבליט של עגל ועל זרועו השמאלית תבליט של תרנגול.[20] על פני הפאה הדרומית במרכז חלקו התיכון של הצלב מגולף משולש (ככל הנראה פירמידה). על זרועו הימנית של החלק התיכון מגולף תבליט של דרקון (מקביל לתרנגול שבפאה הצפונית) ועל זרועו השמאלית תבליט של דולפין (מקביל לעגל שבפאה הצפונית).[21] משמעות האיורים השונים איננה ידועה, אך יש המעריכים כי אלו הם סמלים מאסוניים אשר גולפו בהשפעת דאנקן, אשר היה לדעת רבים חבר בבונים החופשיים.[20]
יוחנן והנשר: על פני הפאה הדרומית, מעל לחלק התיכון של צלב רותוול, עומד קטע מקורי של הצלב. בקטע זה מגולפים דמות אדם ועוף ענק הנראה כעיט. האדם נראה יושב ומושיט את ידו השמאלית אל העוף. החוקרים פירשו את התבליט בתור יוחנן כותב הבשורה וסמלו – עיט. משמעות שרידי הכיתוב בלטינית הוא כנראה המשפט הפותח את הבשורה על-פי יוחנן, אותה יוחנן חיבר.[22]
הכיתוב הרוני שבשולי התבליט המכסה את מרכז הפאה המערבית של צלב רותוול
העיט והענף: על פני הפאה הצפונית, מעל לחלק התיכון של צלב רותוול, עומד גם כן קטע מקורי של הצלב. בקטע זה מגולף עוף דורס אשר רגלו האחת אוחזת בענף עץ ורגלו השנייה מונפת מעלה. החוקרים לא הצליחו לפענח את פירושו של כיתוב עתיק בכתב רוני החקוק בשולי תבליט זה. העוף הדורס הוא כנראה עיט אשר מהווה את אחד מסמליו של ישו. סמיכותו של העיט לעץ, עשוי לסמל את ישו והצלב.[23]