קיביה

קיביה (כפר)
قبية

טריטוריה	הרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית
נפה	רמאללה ואל-בירה
ראש העיר	פהמי מכתוב
שטח	16.485 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ בכפר	6,272[1] (2016)
קואורדינטות	31°58′39″N 35°00′35″E / 31.9775°N 35.009722222222°E / 31.9775; 35.009722222222
אזור זמן	UTC +2
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת גוש דן מוגדלת)   קיביה (למפת גוש דן רגילה)   קיביה (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום קיביה (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום קיביה tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

קיביה (בערבית: قبية או قبيا) הוא עיירה הנמצאת בנפת רמאללה ואל-בירה, ברשות הפלסטינית. באמצע שנת 2016 העיירה מנתה 6,272 תושבים^[1]. אדמות הכפר משתרעות על פני 5,130 דונם.

מיקום

קיביה ממוקמת בצמוד לתוואי הקו הירוק, כ-2 קילומטר ממזרח לשוהם ושלושה קילומטר צפונית לעיר מודיעין עילית. על גבעה שפסגתה 256 מטר מעל פני הים.

היסטוריה

לפי עדויות ארכאולוגיות אזור הכפר היה מיושב כבר מתקופת הברזל II. הכפר מוקף במספר אתרים ארכאולוגיים, מצפון מערב, ממוקמת ח'רבת אבו אל-פַחם, ממערב תל דלית, ח'רבת אל-ביידא, וח'רבת בעינה. בשנת 1863, ביקר חוקר ארץ ישראל ויקטור גרן באתרים אלו, וכתב: ”בשעה שמונה וארבעים דקות הוגד לי על אתר חורבות אחר, גדול הרבה יותר, כי שמו ח'רבת בענא מתחמים קטנים ורבועים רבים, כל אחד מהם שריד בית, מכסים את המדרון הדרומי של גבעת טרשים. אין מבחינים שם אלא בנדבכים התחתיים, שרובם בנויים מאבנים גדולות מאוד, לא מהוקצעות היטב, המונחות זו על זו בלי חומר מלכד. הרבה בורות מים חצובים בסלע השתמרו במצב טוב למדי...בשעה חמש וחמש עשרה דקות עברנו את ח'רבת בענא, שהזכרתי בפרק הקודם. משם פנינו מזרחה דרומה מזרחה, ואחר כך מזרחה. לשמאלנו הנחנו, על גבעה לא רחוקה, אתר חורבות קטן בשם ח'רבת אבולפחם”^[2].

מדרום לכפר נמצא האתר "רוג'ום א-לווזה", שבו שרידי רוגם.

בסקר ארכאולוגי שערך ישראל פינקלשטיין בשטחי הכפר התגלו חרסים מהתקופה הרומית, התקופה הביזנטית, התקופה הממלוכית והתקופה העות'מאנית הקדומה^[3].

גרעין הכפר הנוכחי הוקם מסביב לקבר שייח' ("שייח' חמדאן").

התקופה העותמאנית

ברשומות המס העות'מאני משנת 1596, תושבי הכפר שילמו מס על גידולי חיטה, שעורה, זיתים, גפנים, ועיזים. 29 משפחות התגוררו בכפר^[4]. לפי ויקטור גרן, גרו בכפר 141 תושבים בשנת 1863^[5].

בסקר של הקרן לחקר ארץ ישראל משנת 1882 מתואר הכפר כ"כפר קטן על ראש גבעה, מוקפת במטעי זיתים"^[6].

בתקופת המנדט הבריטי

בתקופת המנדט הבריטי השתייך הכפר לנפת רמלה.

במפקד 1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט, בקיביה הייתה אוכלוסייה של 694 נפש, כולם מוסלמים. במפקד אוכלוסין 1931 של ארץ ישראל היו בכפר 204 בתים מאוכלסים, בהם התגוררו 909 תושבים, כולם מוסלמים^[7].

בשנות ה-30 הוקמה מערכת אספקת מים משותפת לכפרים באזור, כולל קיביה. עד אז קיבל הכפר את אספקת המים מבורות מים ומעיינות^[8].

בסקר הכפרים בשנת 1945 האוכלוסייה בכפר הייתה 1,250 מוסלמים, ושטח הקרקע הכולל של הכפר היה 16,504 דונם. אשר מתוכם הוקצו 4,788 לגידולי דגנים^[9].

בשליטת ירדן

לפי תוכנית החלוקה, שהתקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947, היישוב נכלל בשטח המדינה הערבית, ולאחר הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות ב-1949, עבר משליטה בריטית לירדנית.

בליל ה-14 עד 15 באוקטובר 1953 ביצע צה"ל פעולת תגמול בכפר. בפעולת קיביה פוצצו החיילים כ-45 בתים והרגו כ-60 מתושבי הכפר שהסתתרו בהם, רובם נשים וילדים^[10]. הפעולה בוצעה על ידי חיילי יחידה 101 וגדוד 890 של הצנחנים בפיקודו של אריאל שרון ועוררה סערה בין לאומית ומחלוקת פנימית במדינה. דוד בן-גוריון תירץ את הפעולה ותוצאותיה כפעולה שבוצעה על ידי אזרחים כתגמול על רצח אם ושני ילדיה ביהוד, שבוצע על ידי מסתננים^[11].

בשליטת ישראל

בעקבות מלחמת ששת הימים ב-1967, עברה העיירה משליטה ירדנית לישראלית.

בעקבות הסכם אוסלו, 21.5% מאדמות העיירה נמצאות בשטח B, ו-78.5% הנותרים נמצאים בשטח C.

בשנת 2005 הופקעו כ-1,500 דונם מאדמות העיירה לצורך בניית גדר ההפרדה שעוברת לאורך 3 ק"מ על אדמות קיביה^[12].

בשנת 2023, במהלך מלחמת חרבות ברזל, הרס צה"ל את בית המחבל שעל פי החשד ביצע פיגוע ירי סמוך ליישוב קדומים והרג את סמל ראשון שילה אמיר. המחבל, תושב הכפר, השתייך לארגון הטרור חמאס.^[13].

תמונות

קיביה מכיוון ההתנחלות נילי

קיביה במבט ממזרח למערב

מפות היסטוריות של קיביה

מפה מנדטורית משנת 1944

מפה מנדטורית של האזור בשנת 1945

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קיביה בוויקישיתוף

• קיביה – צפיפות - בנייה ללא היתר - צווי הריסה, באתר בצלם, 25 בנובמבר 2013

הערות שוליים

1. מפקד אוכלוסין 2016, באתר של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה
2. ויקטור גרן,תיאור גאוגרפי, היסטורי וארכאולוגי של ארץ - ישראל - כרך חמישי : השומרון (ב), ירושלים: יד יצחק בן צבי, 1984, עמודים 53-54
3. Finkelstein et al, 1997, p. 174
4. Hütteroth, Wolf-Dieter; Abdulfattah, Kamal (1977). Historical Geography of Palestine, Transjordan and Southern Syria in the Late 16th Century. Erlanger Geographische Arbeiten, Sonderband 5. Erlangen, Germany: Vorstand der Fränkischen Geographischen Gesellschaft. ISBN 3-920405-41-2.p. 118
5. Guérin, 1875, pp. 105, 106
6. Conder and Kitchener, 1882, SWP II; p. 290
7. Mills, Census of Palestine, 1931, page 48
8. המובלעת הירושלמית והמסדרון, הצופה, 16 בנובמבר 1938
9. Government of Palestine, Department of Statistics, 1945, p. 26
10. רצח המוני בוצע בכפר קיביה, קול העם, 16 באוקטובר 1953
11. יומנו של מ. שרת מאשר: בן-גוריון הכריע בטבח קיביה ושיקר לציבור, קול העם, 31 באוקטובר 1965
    ג'ון בראון, טבח קיביה ושקרי התקשורת - אז כמו היום, באתר "שיחה מקומית", 14 באוקטובר 2014
12. מירון רפופורט, רה"מ שינה החלטת ממשלה: הגדר תכלול את ניל"י ונעלה, באתר הארץ, 30 בינואר 2007
13. https://t.me/newshomron55/4678