קירות (סרט)

קירות
	כרזת הסרט
	כרזת הסרט
בימוי	דני לרנר
הופק בידי	אדוארד דואק ; אהוד בלייברג ; יואב זאבי
תסריט	דני לרנר
עריכה	טל קלר ; איב בלוניאק
שחקנים ראשיים	אולגה קורילנקו ; נינט טייב ; ולדימיר פרידמן ; שלום מיכאלשווילי ; לירון לבו ; זהר שטראוס ; יאנה גור ; ריימונד אמסלם ; הנרי דוד ; אסתר רדא
מוזיקה	נתנאל מישלי
צילום	רם שוויקי
מדינה	ישראל, צרפת, ארצות הברית
חברה מפיצה	נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	3 בדצמבר 2009
משך הקרנה	103 דקות
שפת הסרט	אנגלית, רוסית, עברית
סוגה	סרט פעולה, סרט דרמה, סרט מתח
תקציב	3 מיליון דולר
	דף הסרט ב־IMDb

קירות הוא מותחן פעולה ישראלי משנת 2009 בבימויו של דני לרנר ובכיכובן של אולגה קורילנקו ונינט טייב. עלילת הסרט מתארת סיפור חברות בין שתי נשים מדרום תל אביב המשתפות פעולה בניסיון לשנות את עתידן וגורלן. הסרט, שהוא קופרודוקציה ישראלית-צרפתית, הוקרן בהקרנת בכורה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו 2009 והופץ מסחרית במדינות רבות ברחבי העולם.

עלילה

גליה (אולגה קורילנקו), צעירה אוקראינית העוסקת בזנות בישראל, נמלטת ביחד עם חברתה נינה (יאנה גור) מבית הבושת שבו הועסקו. השתיים נלכדות ומוכות, ונינה נרצחת. גליה מועברת לעולה מרוסיה בשם מישקה (ולדימיר פרידמן), המשכנע אותה לשמש כמחסלת בשירות העולם התחתון, תוך הבטחה שבתמורה תקבל את דרכונה וכספה, ותוכל לחזור לארצה, שם נותרה (בידי בעלה) בתה הקטנה, אליה היא מתגעגעת. גליה עוברת לגור בדירת עוני בדרום תל אביב, שלה קיר משותף עם דירתה של אלינור (נינט טייב), קופאית בסופרמרקט המוכה שוב ושוב בידי בעלה (זהר שטראוס). יום אחד מנסה גליה לסייע לאלינור כשבעלה מכה אותה - ומאז מתפתחת ביניהן ידידות, והן מסייעות זו לזו במלחמתן נגד הגברים השולטים בחייהן, על עתידן ועצמאותן.

מישקה מוביל את גליה למסעדה ומורה לה לרצוח את אחד הסועדים בה (דביר בנדק). גליה נכנסת למסעדה ומקיאה בשירותים, אך כאשר הסועד נכנס אף הוא לשירותים, היא יורה בו באקדחה ונמלטת. כעבור זמן מה מטיל עליה מישקה משימה נוספת: להרוג צעירה המכונה "ברבי", בעת שהיא רוקדת במועדון עם בן זוגה, וזאת לשם העברת מסר מאיים לבן הזוג. גליה יורה ב"ברבי" בשירותי הנשים ההומים, אך פוצעת אותה מבלי לגרום למותה. "ברבי" מאושפזת בבית החולים איכילוב. מישקה דורש מגליה לסיים את המשימה ולהרוג את "ברבי". תחילה אומרת לו גליה שאין בכוונתה לרצוח אישה, אך כאשר היא מלווה את אלינור לבדיקות בבית החולים, היא מנצלת את ההזדמנות, נכנסת לחדרה של "ברבי" ומזריקה לה זריקת רעל.

אלינור מגלה שהיא בהיריון, וגליה מציעה לה לברוח מבעלה האלים, אך אלינור מסרבת, ומקווה שלאחר שתגלה לבעלה את דבר ההיריון, הוא יחדל מאלימותו. גליה מלמדת את אלינור לירות באקדח, ואת האימון הן עורכות על גג ביתן, בליל חורף סוער, שבו קול הרעם מסתיר את קול הירייה.

גליה, שנואשה מלקבל את דרכונה וכספה, אליהם היא משתוקקת, ניגשת לבית הבושת שבו עבדה, ובאיומי אקדח על רוני (לירון לבו), המנהל, מקבלת את דרכונה ו-150,000 ש"ח. היא נוסעת לנמל התעופה בן-גוריון, ותוך כדי המתנה לטיסה לאוקראינה מטלפנת לאלינור ושומעת ממנה שבעלה חזר להכות אותה, ושהיא חוששת שהרגה אותו עקב כך. גליה מבטלת את טיסתה, וחוזרת לסייע לאלינור. היא מגלה שבעלה של אלינור רק התעלף, והשתיים מחליטות לנסוע לאילת, שאותה מדמיינת גליה, בעקבות תיאורה של אלינור, כמין גן עדן שבו נעלמות כל הבעיות. השתיים ניגשות לתחנה המרכזית ועולות לאוטובוס לאילת. אחריהן עולה חבורת פושעים, שבאה לחסל את גליה. באוטובוס מתפתח קרב יריות, שבמהלכו מחסלת גליה את כל אנשי החבורה, מלבד ראש החבורה, שמצליח לפצוע את גליה בבטנה, אך כשהוא עומד לירות בה למוות, אלינור הורגת אותו, באמצעות אקדח שנטלה מאחד הפושעים ההרוגים.

אלינור וגליה יורדות מהאוטובוס, ועוברות לאוטובוס אחר, המוביל אותן לאילת.

הפקה

הסרט הופק כקופרודוקציה ישראלית-צרפתית בעלות של 3 מיליון דולר. בישראל תמכו בסרט קרן הקולנוע הישראלי, "שידורי קשת" וחברת "סרטי יונייטד קינג". צילומי הסרט, שתוכננו למרץ 2008, נדחו לחודש יולי, בעקבות ליהוקה של אולגה קורילנקו לתפקיד הראשי בסרט בסדרת סרטי ג'יימס בונד, "קוונטום של נחמה". נינט טייב לוהקה לסרט לאחר מבחני בד שבהם נבחנו כ-60 שחקניות. צילומי הסרט התקיימו בתל אביב וביפו ונמשכו לאורך 34 ימי צילום. אנשי הצוות המרכזיים שעבדו יחד עם דני לרנר בסרט "ימים קפואים", השתתפו גם בעשיית הסרט הזה, בהם הצלם רם שוויקי, העורך טל קלר, ומעצב הפסקול איתי הלוי.

הפצה

"קירות" יצא בשנת 2009 להקרנות מסחריות בבתי הקולנוע בישראל והופץ ביותר מ-20 מדינות ברחבי העולם תחת שמות שונים. בארצות הברית, קנדה, אנגליה, גרמניה, שווייץ, אוסטריה, סין, ארגנטינה, ניו זילנד, אוסטרליה ודרום אפריקה יצא הסרט תחת השם "The Assassin Next Door" ("המתנקשת השכנה"); באיטליה "Vendetta Assassina" ("נקמת המחסלת"); בווייטנאם "Hợp Đồng Sát Thủ" ("רוצחת שכירה"); ביפן "Velvet Assassin"; ביוון "ΓΕΝΟΥΣ ΘΗΛΥΚΟΥ", הולנד ובלגיה "A Female Assassin" ("אישה מחסלת"); בטורקיה "Katil" ומקסיקו "La Asesina" ("מחסלת"); בברזיל "Lado A Lado Com Um Assassino" ("הרוצחת שלצידי"); בפורטוגל "Assassina Professional" ("המחסלת המקצועית"); בפולין "Cena Wolnosci" ("מחיר החופש"); בתאילנד "วัดหัวใจดอกไม้เหล็ก" ("לב מפרחי פלדה"); בבולגריה "Стени" ורוסיה "Стены" ("קירות").

שחקנים

אולגה קורילנקו - גליה, פרוצה אוקראינית ההופכת למחסלת בשירותו של ארגון פשע
נינט טייב - אלינור, אישה מוכה העובדת כקופאית בסופרמרקט, שכנתה של גליה ההופכת לידידתה
ולדימיר פרידמן - מישקה, המפעיל של גליה כמחסלת
לירון לבו - רוני, פושע העומד בראש ארגון פשע
שלום מיכאלשווילי - מיכאל, פושע העומד בראש ארגון פשע, שותפו של רוני
זהר שטראוס - בעלה האלים של אלינור
יאנה גור - נינה, פרוצה מחבר המדינות
הנרי דוד - פטר, פושע, עוזרו של מישקה
רועי אסף - ששי, פושע, עובד עם מיכאל
ריימונד אמסלם - בלנית, משרתת את גליה כאשר היא טובלת במקווה
אסתר רדא - "ברבי", אחד מיעדי החיסול של גליה

דבר המבקרים

מבקר אתר "סרט", יאיר הוכנר, כתב על הסרט^[1]: "סרט פעולה דרמטי עשוי היטב שנראה כאילו יצא מפס ייצור הוליוודי טהור ולמרות שהעלילה הייתה יכולה להתרחש בכל עיר מודרנית, היא נטועה בחוזקה בתוך החברה הישראלית... אפשר לראות ב"קירות" כסרט פעולה בלבד אבל הוא בעצם דרמה על נשיות בשולי העיר הגדולה. זהו סרט שכולו מחווה לנשים החזקות בהיסטוריה של הקולנוע מתקופת "ניקיטה", דרך "Kill Bill" ואפילו הנשים העצמאיות שנלחמות על חייהן בקולנוע הריאליסטי לדורותיו. זהו גם סרט על חברות ואחווה בין שני קצוות הלכודים באותה היררכיה חברתית שלא נותנת להן מנוס".

שמוליק דובדבני כתב: "כקודמו בפילמוגרפיה של לרנר, גם סרטו זה מתרחש על רקע מציאות ישראלית מנוכרת והזויה. לרנר מעמיד כמה סצינות יפות מאוד, כמו זו שבה מלמדת המחסלת את שכנתה לירות באקדח, מעל גגות תל אביב ועל רקע סופת ברקים אקספרסיבית. ... "קירות" מונע כולו מתשוקה אמיתית לקולנוע שניתן לחוש בה ולהעריך אותה."^[2]

אורון שמיר כתב: "הסרט הוא אופציה מעולה עבור מעריצי "להרוג את ביל" שמטפסים על הקירות מרוב שעמום מכל הדרמות המשפחתיות וסרטי לבנון שנעשים כאן. אם בסרטו הראשון הזכיר דני לרנר שאפשר לעשות כאן קולנוע עצמאי משובח, הרי שאחרי ארבע שנים בלבד הוא מדגים כיצד ניתן להפיק סרט ז'אנר לתפארת. נכון, הוא אינו מושלם ויש שיגדירו אותו כסוג ב' בעקבות יחס בעייתי בין דליים של דם לדיאלוגים ומערכות יחסים לא לגמרי אמינות. להם אפשר רק להגיד – כל סרטי האקשן מופרכים במידה."^[3]

אורי קליין כתב: "יש בסרט רגעים וסצינות מרשימות, שמעידות פעם נוספת על מיומנותו של לרנר. יש בסרט תנועות מצלמה מרשימות, השימוש בצבע מרשים אף הוא... אך יש בסרט גם סצינות מוחמצות... אי אפשר להגדיר את "קירות" כאכזבה, אלא כסרט שמצביע על בעיות שהן אולי חלק הכרחי בהתפתחותו של לרנר כיוצר סרטים מקומי."^[4]

פרשנות

שפת הסרט

במשך שתי שנות שהותה בישראל כפרוצה, גליה כמעט ולא למדה עברית. עקב כך, שיחותיה עם מישקה נעשות ברוסית, ושיחותיה עם אלינור נעשות באנגלית. רק חלק קטן מהדיאלוגים בסרט מתרחש בעברית. אלינור מלמדת את גליה לומר: "אני לא פראיירית", וגליה משתמשת בידע זה כאשר היא דורשת את כספה מרוני, מנהל בית הבושת.

שם הסרט

בסרט בולטים שני קירות ממשיים: הקיר שבין דירתה של אלינור לדירתה של גליה, דרכו שומעת גליה בעל כורחה את ההתעללות באלינור בידי בעלה, והקיר עליו מדלגת גליה בתחילת הסרט, בעת שהיא נמלטת מרודפיה (שלוכדים אותה בסופו של דבר). בנוסף עוסק הסרט בקירות המטפוריים שעל שתי גיבורותיו לעבור בדרכן להגשמת מטרותיהן. הטריילר וכרזת הסרט מרמזים לכך, באומרם: "עבור שתי נשים, החופש נמצא מעבר לקיר".^[5]

בכתוביות הפתיחה של הסרט מופיע שמו גם בתעתיק לאנגלית: Kirot, ולא כתרגום של "קירות" לאנגלית.

גיבורות הסרט כנשים מייצגות

שתי גיבורות הסרט, גליה ואלינור, מייצגות שני מגזרים של נשים סובלות:

גליה היא אישה מחבר המדינות, המועסקת בישראל בזנות, ומוחזקת בפעילות זו בעל כורחה, כחלק מסחר בנשים.
אלינור היא אישה מוכה, המתקשה להשתחרר מבעלה המכה. "בעלי, פעם הוא אהב אותי, והיום אני חיה עם מפלצת", מספרת אלינור לגליה.

מבקר הקולנוע אורי קליין ציין: "עלילת הסרט מתארת את ניסיונן של שתי הנשים, שבהדרגה מאחדות כוחות, למרוד בסדר החברתי שהפך את שתיהן לקורבנותיה של שליטה פטריארכלית אלימה. לרנר מנסה ליצור הקבלה מתמדת בין שתי הנשים. הוא עושה זאת באופן קונקרטי, בכך שהוא מבליט את הדמיון בין מצבי המצוקה של שתי הנשים, וגם באופן מופשט יותר, בכך שבחר לתפקידים הראשיים שתי שחקניות שהדמיון הפיסי ביניהן בולט לעין."^[6]

בעיות של אמינות בעלילת הסרט

מבקר הקולנוע אורי קליין ציין: "בזמן הצפייה ב'קירות' עולות שאלות לגבי סבירותו ואמינותו של הסיפור והאירועים שמתרחשים בו". אחדות מבעיות אמינות אלה:

גליה נשלחת למשימות החיסול שלה על ידי פושעים מנוסים, אך הם מציידים אותה באקדח חסר משתיק קול, המקשה עליה ועל מלוויה לחמוק בשקט לאחר החיסול.
חיסולה של "ברבי" נועד להעביר מסר מאיים לבן זוגה. לאחר ש"ברבי" רק נפצעה קשה, דורש מישקה את חיסולה, אף שדי בפציעה קשה כדי להעביר את המסר שרצה להעביר.
קרב יריות ממושך מתרחש באוטובוס בתחנה המרכזית של תל אביב, בלי מעורבות כלשהי של המשטרה. בראיון איתו אמר לרנר על כך: "לא מפריע לי שאנשים ייצאו מהסרט וישאלו איפה המשטרה, כי זו שאלה ששתי הדמויות שואלות כל הזמן. הן הבינו שלא יקבלו עזרה מהמשטרה, זה חלק מהמסר של הסרט. המשטרה הופכת אותן לקורבנות: היא מגרשת אותן או כולאת אותן".^[7]
גליה נפצעת מכדור בבטנה, אך הדבר אינו מפריע לה להמשיך בתוכניתה לנסוע לאילת.