קרב שכם (2002)
 | ||||||||||||||||||
| חיילי צה"ל בשכם | ||||||||||||||||||
| מלחמה: האינתיפאדה השנייה | ||||||||||||||||||
| סוג העימות | קרב | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תאריכים | 5 באפריל 2002 – 8 באפריל 2002 (4 ימים) | |||||||||||||||||
| קרב לפני | הקרב בג'נין 2002 והקרבות ברמאללה | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | מבצע "דרך נחושה" | |||||||||||||||||
| מקום | שכם, צפון השומרון | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
32°13′13″N 35°16′44″E / 32.22027778°N 35.27888889°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון צבאי ישראלי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
|
(למפת צפון השומרון רגילה)   קרב שכם | ||||||||||||||||||
הקרב בשכם 2002 היה מאבק שהתנהל בתחילת חודש אפריל, 2002 בין כוחות צה"ל ובין קבוצות חמושים פלסטינים מפלגי הפת"ח, החמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני במסגרת "מבצע חומת מגן". הקרב הסתיים בניצחון מוחץ של צה"ל, שהסב אבדות כבדות למחבלים, לעומת הרוג ישראלי אחד, רס"ן אסף אסולין שנהרג מאש כוחותינו. הקרב נחשב לאחד הקרבות המוצלחים ביותר של צה"ל במבצע חומת מגן, אך הוא לא זכה לבולטות בתקשורת עקב הקרב הקשה בג'נין.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]מכל ערי יהודה ושומרון, שכם נחשבה כעיר בעלת פוטנציאל הסכנה הגבוה ביותר עבור כוחות צה"ל. המטה הכללי של צה"ל חשש מהסתבכות הכוחות בעיר ובעיקר באזור הקסבה בשכם שהיא מקום צפוף ביותר המקשה מאוד על ביצוע פעילות מבצעית. מהעיר נשלחו עשרות מחבלים מתאבדים מטעם הפת"ח והחמאס לתוך תחומי ישראל וביצעו את הפיגועים הקשים ביותר באינתיפאדה השנייה.
למרות הפשיטה המוצלחת למחנה הפליטים בלאטה בעיר, הפיקוד הצבאי חשש ממאות חמושים פלסטינים שהתבצרו בעיר שעשויים היו לגרום לאבדות קשות בקרב החיילים. המשימה שהוטלה על אוגדת מילואים מבצעית, עברה בסופו של דבר לידיה של אוגדת אזור יהודה ושומרון. מפקד האוגדה באותה תקופה, יצחק גרשון, קיבל למשימה כוחות מתוגברים של חי"ר מחטיבת הצנחנים ומחטיבת גולני בנוסף לגדוד חרוב ולחטיבת יפתח מחיל השריון.
לקראת הפעולה התאמן גדוד 890 של הצנחנים, בפיקודו של סא"ל אמיר ברעם, במשך 3 ימים באתר בנייה של חברת א. דורי הסמוך לנתניה, כדי לדמות את אופי הלחימה במחנות הפליטים בשכם[1]. לפני הפעולה דובר על ניסיון של מרד בקרב מחלקת המילואים המשוריינת בטענה שלא אומנו באופן ראוי לקראת לוחמה בשטח בנוי, לאחר דין ודברים עם הפיקוד העליון שוכנעו לבסוף לוחמי השריון להצטרף למבצע[2].
מהלך הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקרב החל בהתקפה של שני גדודים בו זמנית על אזור הקסבה, הגדודים השתמשו בשתי שיטות לחימה שונות.
הכוחות מחטיבת גולני פשטו על האזור בגיבוי של נגמ"שי אכזרית, הפשיטה המהירה שאותה לא צפו הפלסטינים, הביאה לנהירה המונית של חמושים אל אזור מערב העיר שבו החלו לפעול באותה העת הכוחות מחטיבת הצנחנים.
במהלך קרב ההשתלטות על החלק המזרחי של העיר נתקלה החטיבה בעשרות מטענים שהונחו על הצירים, בתוך משאיות תופת ובמעבירי מים שעל הכביש. את המטענים נטרלו כוחות של חיל ההנדסה הקרבית.
הפלסטינים החמושים התפצלו לקבוצות קטנות של שניים עד ארבעה לוחמים אשר תפקידם היה לפקד על האזור בו שהו, מטעני חבלה הונחו בין סמטאות העיר ועמדות הירי המאוישות היו מוכנות לפקודה. מפקד גדודי חללי אל-אקצא באזור נאסר באדווי צוטט בתחילתו של הקרב: "אנו מחכים לחיילי צה"ל שיצאו מהרכבים הממוגנים שלהם וילחמו איתנו פנים אל פנים על האדמה".
כוחות הצנחנים התקדמו בצעדים זהירים, בשטח הוחלט שכל מספר דקות יישלח כוח מבצעי קטן במטרה להשתלט על הבתים שבאזור הקסבה. טקטיקת לחימה זו העמידה את החמושים הפלסטינים בחוסר אונים, משום שאם הם היו פותחים באש אל עבר החוליות הקטנות הם היו חושפים עצמם לאש צלפים ישראלית שהמתינה מהצד השני, ואם הם לא היו יורים, היו נפגעים מהירי של החוליות הקדמיות של צה"ל. החוליות הקטנות הסתייעו גם במסוקי קרב שחיפו עליהם בירי טילים בכל עת הלחימה[3].
ב-8 באפריל, לאחר שלושה ימי לחימה, הראו הפלסטינים סימנים של התשה וכניעה. לטענת מפקד כוחות הצנחנים בשטח אל"ם אביב כוכבי, הרמטכ"ל שאול מופז לא היה מרוצה מהעובדה שערים פלסטיניות נוספות כקלקיליה וטולכרם נכנעו לכוחות צה"ל כמעט ללא אבדות. טענתו של מופז הייתה שהיה עדיף לא להשאיר חמושים בשכם ללא כל טיפול, משום שלבטח אחרי הנסיגה החמושים שנכנעו כביכול, יחזרו לעסוק בפעילות חבלנית. לאור ההתפתחויות בעיר, ההסכמה על סיום המבצע באה באיחור של שעתיים, שבהם נתקלו כוחות הצנחנים במחבלים בעיר והרגו אותם.
לאחר ההשתלטות המהירה על העיר, הוחל בסריקה שיטתית בת חודש של העיר והקסבה לאיתור מחבלים, מעבדות נפץ ואמצעי לחימה[4].
תוצאות הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך הקרב נהרג חייל ישראלי אחד (מפקד פלחה"ן צנחנים, רב-סרן אסף אסולין[5]) מאש דו-צדדית, האבדות בצד הפלסטיני היו 78 חמושים הרוגים, מאות פעילי טרור נעצרו.
הפעילים הבכירים נאסר עוויס (פת"ח) וחוסאם בדראן (חמאס) אשר ניהלו את המערכה בצד הפלסטיני נמלטו לאזור מזרח טובאס ונתפסו שבוע לאחר מכן.
כוחות צה"ל שפעלו באזור דיווחו על חשיפת מספר רב של מעבדות נפץ וחבלה. על פי דיווח של ארגון "אונסק"ו" מאות בתים ניזוקו בעת הקרב, ביניהם ארבעה שנהרסו עד היסוד, האו"ם העריך את נזקי הקרב בשווי 110 מיליון דולר.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עמוס הראל ואבי יששכרוף, "המלחמה השביעית", הוצאת ידיעות ספרים, 2004, עמודים 251, 252.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טל זגרבה, "המחבלים לא הבחינו בנו. הם הלכו ברגוע, כמו מילואמניקים באפטר", באתר הגבורה, סיפור צל"ש האלוף של מ"פ הצנחנים אלון מדנס במבצע חומת מגן (שנת 2002), במחנה, 20.3.09.
- פלורית שויחט, השיבה לשכם: המפקדים שלחמו בשכם ב"חומת מגן" חוזרים לשדה הקרב, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), יוני 2012
- שבתי בנדט, המחסור במודיעין, האלתור – והמעבר למתקפה: 14 ימים בשכם, באתר וואלה, 29 באפריל 2017
- אליעזר שנוולד, קריסת בירת הטרור: חטיבת יפתח בקרב בשכם במבצע "חומת מגן", מערכות 493, 2022.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עמוס הראל ואבי יששכרוף, "המלחמה השביעית", הוצאת ידיעות ספרים, 2004, עמודים 251.
- ^ עמוס הראל ואבי יששכרוף, "המלחמה השביעית", הוצאת ידיעות ספרים, 2004, עמודים 252.
- ^ אבי רוזנפלד וגל פרל פינקל, לבוא חזקים - הצורך לפעול בצפיפות טקטית, מרכז דדו, 23 בדצמבר 2021.
- ^ ד"ר אורי מילשטיין, תחקיר: כך הצליח צה"ל למנוע מעורבות איראנית בשטחים באינתיפאדה השנייה, באתר מעריב אונליין, 26 במרץ 2016
- ^ יוסי יהושוע, רב סרן אסף אסולין: עמד להתחתן, באתר ynet, 10 באפריל 2002