רונית מטלון

רונית מטלון

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	25 במאי 1959 י"ז באייר ה'תשי"ט ישראל גני תקווה, ישראל
פטירה	28 בדצמבר 2017 (בגיל 58) י' בטבת ה'תשע"ח ישראל חיפה, ישראל
מדינה	ישראל
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב
שפות היצירה	עברית
תקופת הפעילות	1980–2017 (כ־37 שנים)
בן או בת זוג	עמנואל ברמן עוזי בהר
פרסים והוקרה	פרס ברנר (2017) פרס א.מ.ת. (2016)

רונית מָטָלוֹן (25 במאי 1959 – 28 בדצמבר 2017) הייתה סופרת, מחזאית ועיתונאית ישראלית. יצירתה עסקה בעיקר בשאלת הזהות של בני עדות המזרח בישראל, ובמעמד האישה בחברה המזרחית והישראלית בכללותה. הייתה פרופסורית והחל מ-2009 ראש התוכנית לכתיבה יוצרת בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. ספריה תורגמו לשפות אחדות,^[1] וזכו להצלחה מחוץ לישראל. חברת סגל "הארץ" בשנות השמונים והתשעים.

קורות חייה

רונית מטלון נולדה ב-1959 בגני תקווה, למשפחה יוצאת מצרים. אביה, פליקס מטלון, שעלה ב-1949,^[2] היה פעיל חברתי למען זכויות בני עדות המזרח, צמצום הפערים החברתיים בתחום המפלגתי ובשטחי שכונות מצוקה, כגון שכונת התקווה, שבה מיקם את מרכז פעילותו. הוריה התגרשו בילדותה על רקע פעילותו הפוליטית של אביה.^[2] מטלון סיימה לימודי ספרות ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. לראשית פרסומה זכתה בתחילת שנות השמונים כאשר החלה לפרסם סיפורים קצרים ברבעון הספרות "סימן קריאה" שבעריכת מנחם פרי. במהלך שנות השמונים זכתה לחשיפה רחבה ולהערכה רבה על יצירתה, ובתחילת שנות התשעים פרסמה את ספרה הראשון, קובץ הסיפורים "זרים בבית". בשנת 1992 רומן בני הנעורים שכתבה, "סיפור שמתחיל בלוויה של נחש" עובד לסרט בבימויה של דינה צבי ריקליס ובכיכובו של משה איבגי.

בשנת 1995 פרסמה את הרומן הראשון שלה, "זה עם הפנים אלינו". העלילה נסובה סביב סיפורה של נערה ישראלית ממוצא מצרי, אסתר, הנשלחת בידי משפחתה ל"תיקון" אצל קרוביה המתגוררים בקמרון. הספר, אשר ארג בתוכו קונפליקטים רבים בכל הנוגע לשאלת הזהות המזרחית-עדתית והארצישראלית זכה להצלחה והערכה רבה, בישראל ומחוצה לה. בשנת 2010, כחלק מסדרת "עם הספר" המאגדת בתוכה יצירות מופת נבחרות בספרות הישראלית, זכה "זה עם הפנים אלינו" להוצאה מחודשת.

בשנת 2008 יצא ספרה הסמי-ביוגרפי, "קול צעדינו", המספר את קורותיה של משפחה נעדרת אב המתגוררת בצריף עמידר בשכונת עולי ארצות המזרח. הספר זכה לתשבחות רבות מטעם המבקרים והקוראים, הפך לאחד מרבי המכר הגדולים באותה שנה, וזכה בתואר "ספר העשור" בסקר שנערך בעיתון "ידיעות אחרונות". כמו כן היה מועמד לפרס ספיר אשר באותה שנה בוטל עקב בעיית ניגוד עניינים בחבר השופטים.^[3]

מטלון הייתה אחת הסופרות הפמיניסטיות המזרחיות החשובות בספרות העברית בדורה, ובמסות שפרסמה עסקה בדחף ליצור אלטרנטיבות לקטגוריות מהותניות של מזרח מול מערב. משקל רב מיצירתה נשען על יצירתה של ז'קלין כהנוב, סופרת יהודיה מצריה, אשר מרכז יצירתה הלא בדיונית עסק בשאלת הזהות הלבנטינית - יהדות המזרח אשר ינקה בדורה השפעות אינטלקטואליות מערביות. מטלון נחשבת לסופרת ש"חילצה" את כהנוב מתהומות הנשייה של התודעה הישראלית, שנים לאחר שאישיותה ויצירתה נשכחו. הדיאלוג הספרותי ביניהן בולט ברומן "זה עם הפנים אלינו" (1995) שבו ציטטה מטלון את המסות של כהנוב "אירופה מרחוק", ו"ילדות במצרים".^[4]

מטלון הייתה פעילה בארגונים שונים לשינוי חברתי, ובין היתר השתתפה במספר אירועים למען זכויות אדם שארגנה האגודה לזכויות האזרח. הייתה חברת הנהלת תנועת "בצלם", ובתחום הכתיבה הלא בדיונית חטיבה שלמה ממסותיה כוללת סקירה והתבוננות בוחנת על אפיוני חייהם של הפלסטינים שברצועת עזה. בינואר 2016 ספגה ביקורת רבה בישראל, לאחר שאמרה בריאיון לעיתון הצרפתי "לה מונד" כי "אנחנו חיים תחת משטר אפרטהייד".

יצירתה של רונית מטלון, "אח קטן", (סיפור מתוך הקובץ "זרים בבית") היא יצירת חובה לבחינת בגרות בספרות החל משנת תשע"ה.

בשנת 2019 מצא בן זוגה לשעבר גרסאות שונות לספר במעטפה בחדר עבודתה. אחת מן הגרסאות יצאה לאור ב-2020 בשם ״שלג״.

ב-2022, חמש שנים לאחר פטירתה, יצא לאור בהוצאת עם עובד הספר "אושר מאחורי העצים". הספר כולל סיפורים קצרים ונובלה של מטלון, המובאים בסדר כרונולוגי מ-1979 ועד 2012. בין הסיפורים מתפרסם לראשונה חיבור שכתבה מטלון בת ה־14, ונשמר על ידי מורתה בבית ספר הס בפתח תקווה.^[5] על כריכת הספר מופיעה התמונה "אושר מאחורי העצים" מ-1985 של אמן דוד דוד גינתון.^[6]

באתר עם עובד, נכתב: "הגעגוע ליצירתה של רונית מטלון, תחושת דחיפות והכרת טובה עומדים ביסוד קיבוצו של אושר מאחורי העצים, אשר ניכרת בו חתימת היד המוּכרת של המחברת. "אושר מאחורי העצים" מאפשר לנו לעקוב מקרוב אחר חיפושיה ומעבריה הסגנוניים של סופרת גדולה, ששבה לפקוד את הנוף הגאוגרפי, החברתי והנפשי שהכירה מקרוב: נופם של מהגרים ממצרים שהתיישב בישראל, בקמרון או בפרוור פריזאי, גברים ונשים אבודים אשר שרויים בעל כורחם בתנועה חסרת מנוח."^[7]

חיים אישיים

מטלון הייתה גרושה פעמיים. בעלה השני היה הפסיכואנליטיקאי והפרופסור לפסיכולוגיה, עמנואל ברמן, ולזוג בת משותפת. משנת 2012 הייתה בת זוגו של אריאל הירשפלד.^[8] יש לה בן משותף עם המשורר עוזי בהר.

נפטרה ב-28 בדצמבר 2017, לאחר מאבק של חודשיים במחלת הסרטן, ונטמנה בבית הקברות קריית שאול.^[9]

יצירתה

• "זרים בבית" (1992) – קובץ סיפורים (הספר בקטלוג ULI)
• "זה עם הפנים אלינו" (1995) – רומן (הספר בקטלוג ULI)
• "שרה שרה" (2000) – רומן (הספר בקטלוג ULI)
• "גלו את פניה" (2006) – נובלה (הספר בקטלוג ULI)
• "קול צעדינו" (2008) – רומן (הספר בקטלוג ULI)
• "השפעה בלתי הוגנת: רומן במכתבים" (2012) – ביחד עם אריאל הירשפלד (הספר בקטלוג ULI)
• "והכלה סגרה את הדלת" (2016) – נובלה, הוצאת כתר (הספר בקטלוג ULI)
• "שלג" (2020) - ספר (הספר בקטלוג ULI)
• "אושר מאחורי העצים" (2022), עם עובד^[10]

ספר נוער

• "סיפור שמתחיל בלוויה של נחש" (1989) – רומן לבני נוער, עובד לסרט קולנוע בשנת 1994 (הספר בקטלוג ULI)

מחזה

• "הנערות ההולכות בשנתן" (2015) – מחזה (הספר בקטלוג ULI)

עיון

• "עד ארגיעה" (2018) - מסות על כתיבה ועל ספרות, הוצאת אפיק (הספר בקטלוג ULI)
• "קרוא וכתוב" (2001) – קובץ מסות (הספר בקטלוג ULI)

הוקרה

• זוכת פרס ברנשטיין לשנת 2009.^[11]
• זוכת פרס ניומן לשנת 2010.^[12]
• בשנת 2010 הוענק לה תואר דוקטור לשם כבוד מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, על תרומתה לתחום במסגרת יצירתה הבדיונית והלא בדיונית.^[13]
• בינואר 2013 זכתה בצרפת בפרס אלברטו בנווניסט על ספרה "קול צעדינו".^[14]
• בשנת 2016 זכתה בפרס א.מ.ת לספרות ביחד עם א.ב. יהושע.^[15]
• כלת פרס ברנר לשנת 2017 על ספרה "והכלה סגרה את הדלת".

לקריאה נוספת

• רונית מטלון, ז'קלין כהנוב ופליקס מטלון: שתי פרספקטיבות, קולות מטרימים, מאמר שפורסם בספר מזרחים בישראל בהוצאת מכון ון ליר.
• שי רודין, פוליטיקלי לא קורקט: פוליטיקה של מין, מגדר ומדינה בסיפורת של סביון ליברכט, אורלי קסטל-בלום ורונית מטלון, דיסרטציה, אוניברסיטת חיפה, 2009. (הספר בקטלוג ULI)
• רונית מטלון, שרה שרה, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 611–614, הוצאת כרמל, 2017. (הספר בקטלוג ULI)
• הערך "רונית מטלון" בלקסיקון החיפאים: אישים ודמויות בחיפה, מאת ד"ר שי חורב, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 234, 2018, חיפה. (הספר בקטלוג ULI)
• מורן בנית, מגדר ומעמד ביצירתה של רונית מטלון, עבודת דוקטורט, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2019. (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

• כתבי רונית מטלון בפרויקט בן-יהודה
• רשימת הפרסומים של רונית מטלון, בקטלוג הספרייה הלאומית
• רונית מטלון, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• רונית מטלון, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• רונית מטלון, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• רונית מטלון, במיזם "סופרים קוראים" של המרכז לספריות וספרות בישראל
• הספרים של רונית מטלון, באתר "סימניה"
• מידע על רונית מטלון בקטלוג הספרייה הלאומית
• מיכאל גלוזמן, ‏"להישרט על ידי החומר, לא להתרפק עליו" - ריאיון עם רונית מטלון, מכאן ב', יולי 2001, עמ' 228–248
• תמר רותם, גני תקוה, תחנה יחידה, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2005
• חנה קרונפלד, מה כל כך הרגיז את הממסד הספרותי?, באתר הארץ, 10 ביולי 2006
• ורד לי, רונית מטלון, סופרת ומרצה לספרות באוניברסיטת חיפה, תל אביב, באתר הארץ, 27 במאי 2008
• אברהם בלבן, מי קורבן של מי; האמהות בספרות העברית מתוסכלות מהפמיניזם, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2008
• מרב יודילוביץ', "אולי אני עדיין סופרת בהתהוות", באתר ynet, 10 ביוני 2009
• שי רודין, אלימות ספרותית נגד נשים סופרות: על התקבלותה של הכתיבה הנשית בביקורת הישראלית, כיוונים חדשים 20, יולי 2009, עמ' 254-223, באתר ההסתדרות הציונית העולמית
• עמיחי שלו, "פרס ספיר הוא לא פרס חשוב", באתר ynet, 18 באוגוסט 2010
• מיה סלע, הרומן של רונית מטלון ואריאל הירשפלד, באתר הארץ, 16 במרץ 2012
• סיגל נאור פרלמן, אשכנזים, ספרות ובהלה קיומית: ריאיון עם רונית מטלון, באתר הארץ, 20 בפברואר 2015
• עמיחי שלו, "אני לא חלק מהספרות הישראלית הזועפת", באתר ynet, 9 באוגוסט 2015
• גילי איזיקוביץ, בעיני רונית מטלון, ערספואטיקה לא מספיק רדיקליים, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2016
• בני ציפר, "עד ארגיעה" של רונית מטלון: הכוהנת הגדולה של דת התקינות הפוליטית, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2018
• זרים בבית: ראיון רדיו עם הסופרת רונית מטלון, הקלטת שמע מתוך אוסף אילנה צוקרמן באתר הספרייה הלאומית
• מורן בנית, בעקבות האב הנעדר: הגיבורה כסובייקט כותב ביצירתה של רונית מטלון, עיונים 36, 2021
• רונית מטלון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• רונית מטלון, דף שער בספרייה הלאומית
• רונית מטלון, בלקסיקון הספרות העברית החדשה

• Christophe Ayad, Ronit Matalon, écrivaine israélienne : « Nous vivons sous un régime d’apartheid », Le Monde, 9.1.2016, (בצרפתית)

מכּתביה:

• הבלוג של רונית מטלון באתר "בננות Blogs"
• ביקורות הספרות של מטלון באתר ynet
• פרק מתוך הרומן "קול צעדינו", "בננות Blogs" ‏, 26 במרץ 2008
• הסיום, באתר ynet, 16 ביוני 2006 - רונית מטלון מספרת כיצד היא מחליטה מתי לסיים את הסיפור
• ילדה בקפה, באתר "פרויקט הסיפור הקצר"
• 'סליחה שאני אומר לך את זה, אבל', רשימה מתוך הספר "עַד אַרְגִּיעָה", באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, ספטמבר 2018
• עד ארגיעה, מכאן י"ח, עמ' 275–285
• פרקים מהספר שלג, באתר הארץ, 2 בינואר 2020
• רונית מטלון, ובלבד שלא להחליק אל התפקיד המובנה מראש, באתר הארץ, 28 באפריל 2024

על כתביה:

• מכאן, גיליון י״ח, תשע״ח ספטמבר 2018 - גיליון המוקדש כולו למאמרים על יצירתה של רונית מטלון
• אריק גלסנר, ביקורת על "קול צעדינו", מעריב, 26 באפריל 2008
• מתי שמואלוף, הדיאלקטיקה בעיצוב דמות האב בשתי יצירות של רונית מטלון, הרצאה בכנס שיוחד ליצירתה באוניברסיטה העברית, 8 ביולי 2009
• דן לחמן, זה עם הפנים אלינו / רונית מטלון, באתר e-mago,‏ 24 באוגוסט 2010
• יעל ישראל, על "קול צעדינו" של רונית מטלון, Time Out תל אביב
• שי רודין, הסקנדל – והרומן שנשכח מאחור: רונית מטלון, 'קול צעדינו', כיוונים חדשים 21, עמ' 270-261, באתר ההסתדרות הציונית העולמית
• אורין מוריס, שיעור בספרות לראש החוג (על 'השפעה בלתי הוגנת'), מקור ראשון, מוסף "שבת", 27 באפריל 2012
• יוני ליבנה, רונית מטלון נלחמת בשם הכלה, באתר ynet, 9 בספטמבר 2016
• נסים קלדרון‏, רונית מטלון משלבת ביד אמן אהבה, משפחה ופוליטיקה ב"והכלה סגרה את הדלת", באתר וואלה, 4 בנובמבר 2016
• מיכל בן-נפתלי, "כמוסה של אינטליגנציה פראית ורושפת", באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, 20 באפריל 2017
• שי רודין, איך מספרים את ההגירה מתוכה? מעגלי אחרוּת ברומן "זה עם הפנים אלינו" לרונית מטלון, פעמים 149, עמ' 9–46, תשע"ז
• דרור משעני, דלת שאינה נסגרת לעולם: דרור משעני על ספרה האחרון של רונית מטלון, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2017
• יוני ליבנה, "עד ארגיעה": לקרוא את רונית מטלון מחדש, באתר ynet, 11 באוגוסט 2018
• כנרת רובינשטיין, הַמּוּסָךְ מוסף לספרות, ביקורת פרוזה, עקבות בשלג, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 05.02.2020
• מורן בנית, אני אגור עם מוריס ונעשה ביחד עיתון, באתר הארץ, 17 בפברואר 2020
• מורן בנית, הַמּוּסָךְ מוסף לספרות, מסה, הקלסר של פליקס מטלון, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 29.12.2021
• מיכל בן-נפתלי, אנטומיה של נידוי: לבקר מחדש ב"גלו את פניה" של רונית מטלון, פנס מוסף לביקורת ספרות, אפריל 2022.

בעקבות מותה:

• הסופרת רונית מטלון הלכה לעולמה בגיל 58, באתר וואלה, 28 בדצמבר 2017
• גילי איזיקוביץ, מותה של רונית מטלון הוא אבידה גדולה לשפיות, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2017
• מתי שמואלוף, לאיין את המאבק המזרחי מתוך המזרחיות עצמה: פרידה מרונית מטלון, שיחה מקומית, 28 בדצמבר 2017.
• נטע הלפרין, בצלילות ובלי חנופה, באתר ישראל היום, 29 בדצמבר 2017
• שרה אוסצקי לזר, כמה דברים שלמדנו מרונית מטלון; חמש שנים למותה, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2022

הערות שוליים

1. רונית מטלון, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
2. אברהם רותם, ראש "האריות השחורים" מציע "מגבית פער", מעריב, 27 במאי 1971.
3. מרב יודילוביץ', בוטלה החלטת השופטים בפרס ספיר, באתר ynet, 2 ביולי 2009
4. מורן בנית, נערה מהמזרח: חניכה נשית ביצירתה של רונית מטלון, לשכון בתוך מילה: הרהורים על זהות מזרחית, גמא, 2015, עמ' 104-87
5. המגדלור ספרים, אושר מאחורי העצים / רונית מטלון, באתר המגדלור
6. דוד גינתון, באתר מוזיאון ישראל מרכז מידע לאמנות ישראלית
7. אושר מאחורי העצים | רונית מטלון, באתר עם עובד
8. הסופרת רונית מטלון הלכה לעולמה בגיל 58, באתר וואלה, 28 בדצמבר 2017
9. רן בוקר, "הערצתי אותה, הכאב בלתי נסבל": רונית מטלון הובאה למנוחות, באתר ynet, 28 בדצמבר 2017
10. אורין מוריס, טיול מאורגן לראשית הדרך של רונית מטלון, באתר הארץ, 22 בפברואר 2023
11. מיה סלע, כלת פרס ברנשטיין: הסופרת רונית מטלון, באתר הארץ, 15 ביולי 2009
12. מרב יודילוביץ', פרס ניומן לספרות יוענק לרונית מטלון, באתר ynet, 14 במרץ 2010
13. אייל דץ‏, רונית מטלון תקבל דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית, באתר וואלה, 24 במאי 2010
14. מיה סלע, פרס לרונית מטלון בצרפת, באתר הארץ, 10 בינואר 2013
15. רונית מטלון זוכת פרס א.מ.ת בספרות