כתיבה | בריאן פריל |
---|---|
מקום ההתרחשות | מחוז דניגול, אירלנד |
תקופת ההתרחשות | אוגוסט 1936 |
סוגה | דרמה |
הצגת בכורה | 24 באפריל 1990, תיאטרון אבי, דבלין |
שפה | אנגלית |
רוקדים בלונאסה (באנגלית: Dancing at Lughnasa) הוא מחזה מאת בריאן פריל משנת 1990 על זיכרון ילדות של קיץ בשנת 1936 בעיירה בדיונית בשם בליבג במחוז דניגול באירלנד סביב חג הלונאסה. המחזה מסופר מנקודת מבטו של מייקל אוונס, המספר, אשר מגולל את זיכרונותיו מהקיץ בו היה בן שבע בבית אמו ודודותיו.
רוקדים בלונאסה מבוסס קלות על סיפור חייהן של אמו של פריל ואחיותיה, שחיו בגלנטיז לחופו המערבי של מחוז דניגול. המחזה מתרחש בקיץ 1936 ומתאר את ימי שלהי הקיץ, עת נדמה כי מציאת אהבה אפשרית עבור שלוש מהאחיות לבית מונדי: כריס, רוז וקייט, בעוד המשפחה מקבלת את פניו של האח שחזר ממיסיון באפריקה. אולם, בתום הקיץ המשפחה חוזה בעצב ובמחסור הכלכלי שממנו תסבול, וכל התקווה נגוזה. הימים הם הימים הראשונים של אוגוסט, סביב חג הלונאסה, חג הפירות הראשונים בפולקלור האירי, אולם המחזה מתאר קציר דל עבור האחיות מונדי.
חמש האחיות מונדי – קייט, מגי, אגנס, רוזי וכריסטינה – כולן אינן נשואות, מתגוררות בקוטג' בעיבורי בליבג. האחות הבכירה, קייט, היא מורה בבית ספר, והיחידה בעלת עבודה בשכר גבוה. אגנס ורוז סורגות כפפות ומוכרות אותן בעיירה ומרוויחות מעט כסף התורם לכלכלת הבית. כמו כן, הן עוזרות למגי באחזקת הבית. למגי ולכריסטינה, אמו של מייקל, אין הכנסה כלל. מייקל בן שבע ומשחק סביב הבית. כל המחזה מתרחש בתוך הבית, כשהאירועים שבחוץ מדווחים על ידי הדמויות שבפנים או על ידי המספר.
האח הגדול במשפחה, ג'ק, חזר לאחרונה לבית לאחר 25 שנים שבהן שימש כומר במיסיון במושבת מצורעים בכפר נידח בשם ריאנגה באוגנדה. הוא סובל ממלריה וחווה קשיים בזיכרון, לרבות שמות האחיות ומלים באנגלית. מתברר במחזה כי במהלך שהותו באוגנדה הוא נדמה לבני המקום וזנח חלק ניכר מן הקתוליות שבו. ייתכן כי זו הסיבה האמיתית שבגינה נשלח חזרה הביתה.
ג'רי, אביו של מייקל, הוא ולשי. הוא אדם שרמנטי, אם כי לא ניתן לסמוך עליו, והוא תמיד מתנהג כליצן. הוא סוחר נודד במקצועו שמוכר גרמופונים. הוא מבקר לעיתים רחוקות ותמיד ללא התרעה. ממקלט רדיו בשם "מרקוני", אשר פועל לסירוגין, בוקעים ברגעים די אקראיים צלילי ריקוד משנות ה-30 של המאה ה-20, וכן מוזיקה עממית אירית. הדבר מביא את בנות המשפחה לפרצי ריקוד פתאומיים.
העוני וחוסר הביטחון הכלכלי של האחיות הוא רעיון חוזר במחזה, וכן החיים הלא ממומשים שלהן. האחיות מעולם לא התחתנו, אם כי ברור שהיו להן מחזרים שהן זוכרות בחיבה.
קיים מתח בין ההתנהגות הנוקשה והנאותה הנדרשת מצד הכנסייה הקתולית, כפי שבאה לידי ביטוי באופן צורמני בקולה של קייט הישרה, לבין הפגניות הרגשית שלוחת הרסן של האנשים המקומיים בגבעות מחוז דניגול ושל אנשי השבטים באוגנדה.
ישנה אפשרות כי ג'רי רציני הפעם בהצעת הנישואין שלו לכריסטינה. בביקורו זה הוא אומר כי הוא הולך להצטרף לבריגדות הבינלאומיות ולהילחם במלחמת האזרחים בספרד, לא ממחויבות אידאולוגית אלא מרצונו בהרפתקה. מתח דומה קיים כאן בין הכוחות חסרי האלוהים שאליהם הוא רוצה להצטרף לבין כוחותיו של פרנסיסקו פרנקו שנגדו הוא עתיד להילחם, כוחות שנתמכים על ידי הכנסייה הקתולית.
פתיחתו של מפעל לסריגים בכפר מחסלת את תעשיית הכפפות הסרוגות הביתית של אגנס ורוז. בנוסף, הכומר של הכפר אומר לקייט כי אין מספיק תלמידים בבית הספר כדי להמשיך את משרתה בשנה הקרבה בספטמבר. היא חושדת שהסיבה האמיתית היא אחיה, ג'ק, שהשקפות הכפירה שלו נודעו לכנסייה והכתימו אותה.
יש תחושה שהחיים הביתיים הקרובים של האחיות, חיים שאותם הכירו מילדות, עומדים להיקרע. המספר, מייקל המבוגר, מספר כי אכן זה מה שקורה בסופו של דבר.
המחזה עלה לראשונה בתיאטרון אבי בדבלין בשנת 1990. הוא עבר לתיאטרון הלאומי של לונדון ב-1991, שם זכה בפרס לורנס אוליבייה למחזה החדש הטוב ביותר, ומיד לאחר מכן לברודוויי, שם זכה בפרס טוני למחזה הטוב ביותר, כמו גם במועמדות לפרס דרמה דסק למחזה יוצא מן הכלל. צוות השחקנים המקורי כלל את פרנסס טומלטי, ומאוחר יותר את רוזלין לינהאן בתפקיד קייט, אניטה ריבס בתפקיד מגי, בריד ני נכטיין בתפקיד רוז, בריד ברנן בתפקיד אגנס, קתרין ביירן בתפקיד כריס, ג'רארד מקסורלי בתפקיד מייקל, פול הרצברג, ומאוחר יותר סטיבן דיליין, בתפקיד ג'רי אוונס ובארי מקגוורן, ומאוחר יותר אלק מקקאוון, בתפקיד האב ג'ק.
צוות השחקנים המקורי של ברודוויי כלל את רוזלין לינהאן בתפקיד קייט, דרלה מלוי בתפקיד מגי, בריד ני נכטיין בתפקיד רוז, בריד ברנן בתפקיד אגנס, שגם זכתה בפרס טוני על משחקה, קתרין ביירן בתפקיד כריס, ג'רארד מקסורלי בתפקיד מייקל, רוברט גווילים בתפקיד ג'רי אוונס ודונל דונלי בתפקיד האב ג'ק.
המחזה הוצג לאחר מכן בהפקות נוספות באירלנד, בלונדון ובניו יורק. תיאטרון הבימה העלה עיבוד עברי למחזה בשנת 1994 פרי תרגומו של דן אלמגור ובבימויו של עידו ריקלין.
רוקדים בלונאסה עובד לקולנוע בשנת 1998 בכיכובה של מריל סטריפ כקייט מונדי ובבימויו של פאט אוקונור. הסרט זכה בפרס האירי לקולנוע ולטלוויזיה בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר, פרס שקטפה בריד ברנן.
שנה | פרס | קטגוריה |
---|---|---|
1991 | פרס לורנס אוליבייה | המחזה הטוב ביותר |
1992 | פרס טוני | המחזה הטוב ביותר |
1992 | פרס טוני | השחקנית הטובה ביותר, בריד ברנן |
1992 | פרס טוני | בימוי, פטריק מייסון |
1992 | פרס דרמה דסק | בימוי, פטריק מייסון |
1992 | פרס דרמה דסק | תפאורה, ג'ו ואנק |
1991 | פרס איבנינג סטנדרט | המחזה הטוב ביותר |
1992 | פרס חוג מבקרי הדרמה של ניו יורק | המחזה הטוב ביותר |