לידה |
2 במרץ 1922 נוריץ', הממלכה המאוחדת |
---|---|
פטירה |
19 במרץ 1988 (בגיל 66) לונדון, הממלכה המאוחדת |
שם לידה | Peter Reyner Banham |
מדינה | הממלכה המאוחדת |
השכלה | |
תקופת הפעילות | 1950–1988 (כ־38 שנים) |
מעסיק | יוניברסיטי קולג' לונדון, אוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז, אוניברסיטת מדינת ניו יורק בבאפלו |
פרסים והוקרה | עמית המכון המלכותי לאדריכלים בריטים |
פטר ריינר בנהם (Reyner Banham; 2 במרץ 1922, נוריץ' - 19 במרץ 1988, לונדון) היה מבקר והיסטוריון של האדריכלות.
ריינר בנהם נולד ב-1922 בנוריץ' שבאנגליה. בנם הבכור של פרסי בנהם, מהנדס גז, ואשתו ויולט פרנסס מוד ריינר. את השכלתו הבסיסית רכש בבית הספר המקומי על שם אדוארד השישי (King Edward VI Grammar School). הוא זכה במלגה להכשרה כמהנדס בחברת בריסטול אירופליין, שם העביר את מרבית שנות מלחמת העולם השנייה. כשחזר לנוריץ', החל לעבוד כמנהל במה בתיאטרון מדרמרקט (Maddermarket Theatre), להרצות על אמנות ולכתוב מאמרי ביקורת לעיתון. ב-1946 התחתן עם מרי, מורה בבית הספר המקומי לאמנות. לשניים נולדו בן ובת.
ב-1949 נרשם ללימודי היסטוריה של האמנות במכון קורטולד (Courtauld) באוניברסיטת לונדון. לאחר שסיים את התואר הראשון ב-1952, הוא התחיל לעבוד על הדוקטורט בהנחיית היסטוריון האדריכלות ניקולאס פבזנר. באותה שנה החל לכתוב עבור כתב העת החשוב "Architectural Review". כתיבתו השנונה והחריפה ביססה את מעמדו בתור פרשן חשוב של הארכיטקטורה העכשווית. הוא ואשתו פתחו מדי שבוע את ביתם לדיונים על אמנות עכשווית. האמנים, האדריכלים והמבקרים שפקדו את דיונים אלו, הרכיבו ביחד עם אחרים את הקבוצה העצמאית אשר נפגשה במכון לאמנות עכשווית בלונדון בין השנים 1952–1955. ריינר בנהם כינס את המושב הראשון של הקבוצה ונשאר חבר בה עד סופה.
ספרו הראשון, "ארכיטקטורה בעידן המכונה הראשון: הלכה ועיצוב" (Theory and Design in the First Machine Age), שהיה מבוסס על עבודת הדוקטורט שלו, התפרסם ב-1960. הספר סוקר את הגישות, המגמות והתאוריות האדריכליות בשנים 1900–1930, בהשפעת ההתקדמות הטכנולוגית המודרנית. באותה שנה הוא החל להרצות במשרה-חלקית בבית ספר ברטלט לארכיטקטורה (Bartlett School of Architecture), בקולג' האוניברסיטאי של לונדון. לאחר שנתיים בשיקגו על מלגת מחקר (1964–1966), הוא חזר ללונדון להרצות במשרה-מלאה בברטלט, פרסם את "הברוטליזם החדש" (The New Brutalism, 1966) ופתח בכתיבה של סדרת מאמרים פופולריים למגזין "New Society" (1965-1985). הוא מונה לקתדרה לתולדות האדריכלות ב-1969, כאשר המחקר שערך בשיקגו התפרסם בספר "ארכיטקטורת הסביבה המתכווננת" (Architecture of the Well-Tempered Environment).
ב-1971 פרסם את הספר "לוס אנג'לס: הארכיטקטורה של ארבע אקולוגיות" (Los Angeles: The Architecture of Four Ecologies), ושנה לאחר מכן הפיק את הסרט "ריינר בנהם אוהב את לוס אנג'לס" (Reyner Banham Loves Los Angeles) במסגרת סדרת "זוג עיניים אחד" של ה-BBC[1]. ב-1977 הוא עבר לארצות הברית ומונה לראשות המחלקה ללימודי העיצוב באוניברסיטה של מדינת ניו יורק בבאפלו. ב-1980 מונה לראשות הקתדרה לתולדות האמנות באוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז, ולאחר שנתיים פרסם את "סצנות במדבר האמריקאי" (Scenes in America Deserta). ב-1986 יצא לאור ספרו האחרון, "אטלנטיס מבטון" (A Concrete Atlantis). הוא מונה לראשות הקתדרה להיסטוריה ולתאוריה של האדריכלות באוניברסיטת ניו יורק, אך נפטר במרץ 1988, כחודש לפני הרצאת הבכורה שלו.