רכס אוהיו

רכס אוהיו
מידע כללי
שטח 13,170 קמ"ר עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום אזור הברית האנטארקטית,
רכס הרים הרי הורליק עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך הרכס 30 מיל ימי עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 84°45′S 114°00′W / 84.75°S 114°W / -84.75; -114
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רכס אוהיו (באנגלית: Ohio Range) הוא רכס הרים בהרי הורליק המהווה חלק מההרים הטראנס-אנטארקטיים, בארץ מרי בירד שבאנטארקטיקה[1].

אורכו של הרכס 48[2] קילומטרים[1] בכיוון צפון - דרום[3];

רוחבו של הרכס 16[4] קילומטרים[1] בכיוון מזרח - מערב[3].

שטחו של הרכס 13,170 קילומטרים רבועים[3].

הרכס משתרע בכיוון מערב-דרום-מערב - מזרח-צפון-מזרח[1], בין פסגת אלדריג' לבין מדף מירסקי[1].

הרכס מהווה את הקצה הצפון-מזרחי של הרי הורליק[1].

מרבית שטח הרכס הוא שולחן באקיי - רמה רחבה ושטוחה (בה הרים ומצוקים בעל פסגות שטוחות) המכוסה שלג[1]. מצוקיו הצפוניים של הרכס תלולים[1].

שיא גובהו של הרכס (בהר שופף[1]) מתנשא לגובה של 2,990 מטרים מעל פני הים[1].

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גילוי ומיפוי הרכס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכס אוהיו נסקר על ידי משלחת חציית הרי ההורליק (Horlick Mountains Traverse)[1] מטעם התוכנית האנטארקטית של ארצות הברית (USARP) בעונת המחקר (הקיץ האנטארקטי) 1958–1959[1].

לאחר מכן רכס אוהיו נחקר בעונת המחקר 1960–1961[1] ובעונת המחקר 1961–1962[1] על ידי גאולוגים מהמרכז למחקר הקטבים על שם בירד (Byrd Polar Research Center) באוניברסיטת המדינה של אוהיו[1], הממוקמת בעיר קולומבוס, בירת מדינת אוהיו שבארצות הברית.

מקור השם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכס נקרא על שם אוניברסיטת המדינה של אוהיו, אשר חוקריה חקרו את הרכס[1].

אתרי הרכס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתרים העיקריים ברכס הם:

רכס אוהיו
מישורים באקיי
הרים אורבאנאק • איוורסן • אלדריג' • גלוסופטריס
נונאטאקים אלדריג' • בנט
מצוקים דיסקברי • לאקיי

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
• Long, William. (2013), Stratigraphy of the Ohio Range, Antarctica. Geology and Paleontology of the Antarctic, Antarctic Research Series. 6. 71-116. DOI: https://doi.org/10.1029/AR006p0071
• Cridland, Arthur A., A Glossopteris Flora from the Ohio Range, Antarctica, American Journal of Botany, vol. 50, no. 2, 1963, pp. 186–195. JSTOR, www.jstor.org/stable/2439852. DOI: https://doi.org/10.2307/2439852
• A Ackert, Robert P.; Mukhopadhyay, Sujoy; Pollard, David; DeConto, Robert M.; Putnam, Aaron E.; Borns, Harold W., West Antarctic Ice Sheet elevations in the Ohio Range: Geologic constraints and ice sheet modeling prior to the last highstand, Earth and Planetary Science Letters, Volume 307, Issue 1, p. 83-93. DOI: https://doi.org/10.1016/j.epsl.2011.04.015
• Margaret Bradshaw (1984), Permian nonmarine bivalves from the Ohio Range, Antarctica, Alcheringa: An Australasian Journal of Palaeontology, 8:4, 305-309. DOI: https://doi.org/10.1080/03115518408618952
• Mercer, John H. 1963, Glacial Geology of Ohio Range, Central Horlick Mountains, Antarctica, Institute of Polar Studies Report 8, Research Foundation and the Institute of Polar Studies, The Ohio State University
• LONG, William Ellis, 1964, THE STRATIGRAPHY OF THE OHIO RANGE, ANTARCTICA, The Ohio State University
• Crame J.A. (1994), Evolutionary History of Antarctica, In: Hempel G. (eds) Antarctic Science. Springer, Berlin, Heidelberg. https://doi.org/10.1007/978-3-642-78711-9_13
• Frakes LA, Matthews JL, Neder IR, Crowell JC., Movement directions in late paleozoic glacial rocks of the horlick and pensacola mountains, antarctica, Science. 1966 Aug 12;153(3737):746-9. doi: 10.1126/science.153.3737.746. PMID 17791134.
• BLUNDELL, D., STEPHENSON, P., Palæomagnetism of Some Dolerite Intrusions from the Theron Mountains and Whichaway Nunataks, Antarctica, Nature 184, 1860 (1959). https://doi.org/10.1038/1841860a0
• Perry Spector, John Stone, and Brent Goehring, Thickness of the divide and flank of the West Antarctic Ice Sheet through the last deglaciation

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 מידע גאוגרפי והיסטורי
  2. ^ לפי מקור אחר אורכו של הרכס 144 קילומטרים
  3. ^ 1 2 3 מידע גאוגרפי
  4. ^ לפי מקור אחר רוחבו של הרכס 136 קילומטרים