שאקו (ביפנית: 尺) היא יחידת מידה קדומה לאורך, בה נעשה שימוש בסין וביפן, שאורכה כיום 0.33 מטרים בסין, 10/33 מטרים ביפן ו-0.371475 מטרים בהונג קונג.
בדומה ליחידות מידה אחרות במזרח אסיה, גם יחידה זו התייחסה לצומח בטבע, ואורכה היה האורך הממוצע של מפרק במבוק.
השאקו התחלק ליחידות קטנות יותר שנקראו "צון" במנדרינית (寸) ובקנטונזית ו"סון" ביפנית.
בסין העממית הצ'י (מקבילו של השאקו) הוגדר בשנת 1984 כשקולה ל-1/3 המטר. בהונג קונג אורכה של היחידה הוא 0.371475 מטרים. יחידות אלה מכונות גם "רגל סינית" ו"רגל הונג קונגית".
ביפן, בשנת 1891 נעשה המעבר לשיטה המטרית והשאקו נקבע ל-10/33 מטרים (היינו 3.3 שאקו למטר). כך גם אורכו של השאקו בטאיוואן.
אורך יחידת המידה השתנה לאור ההיסטוריה ונע בין 23.1 ל-32.3 ס"מ. סקר בריטי שנערך בשנת 1864 ציין כי השאקו מקביל ל-12.71 אינצ'ים שהם 32.28 ס"מ, אך לעיתים אורכו של השאקו היה 12.17 אינצ'ים (30.91 ס"מ).
ביפן, בטרם המעבר לשימוש בשיטה המטרית, היה אורכו של השאקו 35.5 ס"מ בשימוש רגיל, וכאשר מדדו אורכו של בד היה אורכו של השאקו 37.9 ס"מ (יחידה שכונתה "קוג'ירג'קו"). באדריכלות המסורתית היפנית נעשה שימש ביחידת השאקו, כאשר שישה שאקו היוו "קן" אחד, ועשרה שאקו היוו "ג'ו" אחד. ה"קן" שימש כיחידת המרחק בין עמודים בבניית מקדש בודהיסטי.