שלמה גזית

שלמה גזית
	שלמה גזית
לידה	22 באוקטובר 1926; איסטנבול, טורקיה
פטירה	8 באוקטובר 2020 (בגיל 93); ישראל
מקום קבורה	בית הקברות מורשה
תאריך עלייה	1933
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת תל אביב
השתייכות	ההגנה; פלמ"ח; צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1942–1948 (ההגנה, הפלמ"ח); 1948 – 1981 (צה"ל)
דרגה	אלוף
תפקידים בשירות
	ראש לשכת הרמטכ"ל; סגן מפקד חטיבת גולני; ראש מחלקת המחקר; מתאם הפעולות בשטחים וראש מחלקת ממשל צבאי במטכ"ל; ראש אמ"ן;
פעולות ומבצעים
	מלחמת העצמאות; מבצע קדש; מלחמת ששת הימים; מלחמת ההתשה; מלחמת יום הכיפורים
תפקידים אזרחיים
	נשיא אוניברסיטת בן-גוריון; מנכ"ל הסוכנות היהודית; יועץ לשר החוץ שמעון פרס ונציג ראש הממשלה לרשות הפלסטינית בראשות יאסר ערפאת;

שלמה גזית (22 באוקטובר 1926 – 8 באוקטובר 2020) היה אלוף בצה"ל, כיהן בין היתר כראש אמ"ן (1974–1979), הנשיא השלישי של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (1982–1985) ומנכ"ל הסוכנות היהודית.

ביוגרפיה

נולד בשם שלמה ויינשטיין באיסטנבול לציפורה ואפרים, ממוצא מזרח אירופי, אחיהם הצעיר של שרה ושל מרדכי גזית. כאשר שפת הדיבור בביתם הייתה גרמנית. עלה לארץ ישראל בשנת 1933. גדל בתל אביב, והיה חבר בתנועת הנוער של בית"ר. למד בבית הספר התיכוני למסחר (לימים "גימנסיה גאולה").

גיוס לכוחות המגן העבריים

בשנת 1942 הצטרף להגנה.^[1] הוא התגייס לפלמ"ח בשנת 1944 ושובץ בפלוגה ח' במחלקת קריית ענבים.

גזית עבר הכשרה כלוחם ושנה לאחר גיוסו עבר קורס מ"כים בג'וערה. לאחר הקורס חזר כמ"כ למחלקת הפלמ"ח שבבית הערבה, משם יצא והשתתף ב"ליל הרכבות" ובהכנות לקראת מבצע פיצוץ גשר אלנבי ב"ליל הגשרים".^[2] בהמשך מונה למפקד מחלקה ברמת הכובש ובגבעת השלושה וציפה להשתחרר מן השרות בפלמ"ח בתום שתי שנות שרות, לאחר סיום תקופת השירות המקובלת באותה תקופה. כשזומן להשתתף בקורס מפקדי מחלקות לא התייצב, מכיוון שהיציאה לקורס הייתה כרוכה בשנת שרות שלישית, נוספת בפלמ"ח. הוא הועמד למשפט צבאי ב"הגנה" ובית הדין הטיל עליו שנת שרות נוספת בפלמ"ח. לאחר התלבטות, קיבל את הדין ושובץ כמפקד מחלקת הפלמ"ח בגבעת השלושה. משם יצא עם מחלקתו למבצע הקמת 11 הנקודות בנגב (מוצאי יום הכיפורים תש"ז; 1946) והוצב בכוחות ההגנה ההיקפית. כעבור מספר חודשים יצא שוב לאבטחת צינור המים ליישובים שהוקמו. לקראת סיום שנתו השלישית בפלמ"ח הוצב למטה הגדוד השני של הפלמ"ח ונשא בשני תפקידים – קצין הביטחון הגדודי ומרכז חבורת משוחררי הפלמ"ח בירושלים.

שירות בצה"ל

עם פתיחת מלחמת העצמאות הוצב גזית כסגן מפקד פלוגת פלמ"ח חדשה שהוקמה בצפון ים המלח. משם יצא לקורס מפקדי מחלקות. עם סיום הקורס – יצא להדריך בקורס מ"כים של הפלמ"ח. בסיום הקורס חזר לגדודו, הגדוד השישי שבחטיבת הראל. במסגרת זו לחם בין היתר בקרב לכיבוש צובא ולכיבוש רכס התותחים שבאזור לטרון, במסגרת מבצע דני. גזית נפצע בקרב על רכס התותחים. משהחלים מפציעתו, הוצב כסמ"פ באזור בית שמש.^[3] גזית לחם גם במבצע יואב.

בהמשך שירותו בצה"ל היה ראש לשכת סגן הרמטכ"ל, תחילה תחת מרדכי מקלף ולאחר מכן תחת משה דיין, תחתיו שירת גם כראש לשכת הרמטכ"ל בשנת 1954. לאחר מכן שימש כסגן מפקד גדוד 51. בשנת 1955 עבר קורס מטה בצרפת ובתחילת 1956 החל לשמש כמדריך במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. ערב מלחמת סיני, מונה גזית לקצין קישור למשלחת הצבא הצרפתי ויצא לשיחות תכנון ותיאום בפריז. לאחר מלחמת סיני, נשלח שוב לפריז לקיום הקשר עם המודיעין הצרפתי ושימש גם כעוזר לנספח הצבאי בצרפת. בשנת 1958 חזר להדריך במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה בשנת 1960 מונה לראש הענף לתכנון אסטרטגי במטכ"ל, ובתפקידו זה ריכז את תוכנית בניין צה"ל לשנים 1962–1966. בשנת 1962 היה סגן מפקד חטיבת גולני ולחם במבצע סנונית.^[4] לאחר מכן נמנה עם מקימי המכללה לביטחון לאומי והיה מדריך בה.

בשנים 1964–1967 היה ראש מחלקת מחקר באמ"ן. בשנים שלפני מלחמת ששת הימים העריכה המחלקה, עליה פיקד, שגמאל עבד אל נאצר, נשיא מצרים, לא ייזום מלחמה בישראל כל עוד צבא מצרים מעורב במלחמת האזרחים בצפון תימן. הערכת מודיעין זאת התקיימה החל משנת 1962, וגם בפברואר 1967 ההערכה הייתה שמלחמה ביוזמה ערבית, בהנהגת מצרים, לא צפויה לפני 1970. גזית, כראש מחלקת המחקר, דבק בהערכה זו גם לאחר כניסת הצבא המצרי לחצי האי סיני והעריך כי המהלך המצרי בסיני נועד להרתיע את צה"ל מפעולה נגד סוריה וכי נאצר לא יורה על חסימת מצרי טיראן.^[5] את השינוי בעמדת מצרים הסביר גזית בכך שהידרדרות צבאית ומדינית הניעה את נאצר לצעד קיצוני שהוא לא התכוון אליו. ביום האחרון של מלחמת ששת הימים הפיצו גזית ומחלקת המחקר מסמך המציע תוכנית מדינית לישראל להגיע להסכמי שלום על רקע הניצחון הגדול במלחמה.

בעקבות המלחמה וכיבוש השטחים, מונה באוגוסט 1967 ליו"ר ועדת התיאום המדיני-ביטחוני בשטחים, ולקראת סוף שנת 1968 מונה גם למרכז ועדת המנכ"לים המטפלת בנושאים אזרחיים בשטחים המוחזקים^[6] (היום מתאם הפעולות בשטחים במשרד הביטחון) ובדצמבר 1967 מונה לראש מחלקת ממשל צבאי וביטחון מרחבי במטכ"ל.^[7] ביולי 1968 היה מראשוני המועלים לדרגת תת-אלוף ובינואר 1973 קודם לדרגת אלוף. במהלך מלחמת יום הכיפורים ובחודשים שלאחריה מונה כדובר-על של צה"ל ומערכת הביטחון.

ראש אמ"ן

בשנים 1974–1979 כיהן כראש אגף המודיעין. הוא שיקם את מערך המודיעין של צה"ל לאחר המשבר הקשה של מחדל מלחמת יום הכיפורים, היה אחראי למודיעין במבצע אנטבה,^[8] והיה שותף לשיחות השלום עם מצרים, בעקבות ביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל.

לאחר שחרורו

עם פרישתו מצה"ל ב-1981 התמנה לנשיא אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מנכ"ל הסוכנות היהודית, בשנים 1985–1986 מונה על ידי ראש הממשלה, שמעון פרס, לעמוד בראש צוות קטן וחשאי שקיים שיחות מדיניות עם נציגי אש"ף בתוניסיה.

ב-1995 מונה ליועצו של שר החוץ, שמעון פרס. לאחר רצח רבין מונה כנציג אישי של ראש הממשלה מול יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת. בשנת 1996 נבחר כיו"ר המרכז לחקר כוח המגן, וכיו"ר העמותה לתחרות ספרות צבאית ע"ש יצחק שדה. גזית היה חבר נשיאות ארגון חברי ההגנה, ומאז 2002 עמד בראש תוכנית "שישי אסטרטגי" של "הקתדרה" ממנה פרש ב-2015. בנוסף שימש כחבר במועצה הציבורית של יש דין: ארגון מתנדבים לזכויות אדם, וכן החל משנת 1988 שימש כחבר במרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב (היום – המכון למחקרי ביטחון לאומי).

ב־1996 נבחר כיו"ר הנהלת המרכז לחקר כוח המגן, תפקיד בו נשא 13 שנים, וב-2003 נבחר לעמוד בראש העמותה המארגנת את תחרות פרס יצחק שדה לספרות צבאית, תפקיד בו הוא נשא עד למותו.

גזית היה בעל תואר ראשון במדע המדינה וסוציולוגיה ותואר שני בהיסטוריה. הוא היה עמית מחקר באוניברסיטת הרווארד, במכון וודרו וילסון ובמכון ארצות הברית לשלום שבוושינגטון, ופרסם מאות מאמרים בעיתונות היומית ובכתבי-עת שונים בישראל ומחוצה לה. בשנת 1985 פרסם את ספרו "המקל והגזר", בשנת 1999 ראה אור ספרו "פתאים במלכודת", ובשנת 2005 השלים את ספרו של חיים הרצוג "עם כלביא יקום" במלחמות ישראל בשנים 1981–1999. ב-2016 ראו אור ספרו האוטוביוגרפי "בצמתים מכריעים – מן הפלמ"ח לראשות אמ"ן" וספר ילדים מאויר, "סבתא תרנגולת",^[9] יחד עם בתו אסנת ישפה.

ב-26 בנובמבר 2012 הוענק לגזית פרס בן-גוריון לשנת תשע"ג.^[10]

גזית היה נשוי לאביגיל (גלה) לבית גורוכובסקי, עד למותה ב-2017.

גזית נפטר ב-8 באוקטובר 2020, שבועיים לפני יום הולדתו ה-94.^[11] במותו הניח בן, שתי בנות, נכדים ונינים.

התבטאויותיו

”משימתה העיקרית של ישראל לא השתנתה כלל ונשארה בעלת חשיבות עליונה. המיקום הגיאוגרפי של ישראל בתוככי המזרח התיכון הערבי-מוסלמי קבע שגורלה של ישראל הוא להיות השומרת הנאמנה של היציבות של כל המדינות שמסביב לה, להגן על המשטרים הקיימים: למנוע או לעצור את התהליכים של רדיקליזציה, ולבלום את התפשטותה של הקנאות הדתית הפונדמנטליסטית. למטרה זו תמנע ישראל שינויים שיתרחשו מעבר לגבולותיה אשר ייתפסו כבלתי נסבלים, עד לנקודה שבה עשויה ישראל לחוש נאלצת להשתמש בכל כוחה הצבאי למטרת מניעה או עקירה של שינויים אלה.”^[12]

שלמה גזית הביע לא פעם דעות הנחשבות כבלתי מקובלות. בהזדמנות אחת אמר כי: ”הכיפות הסרוגות עבורי הן כמו צלב הקרס על השרוול של החיילים הנאציים” (ידיעות אחרונות, 8 במרץ 1998).^[א] מאוחר יותר התנצל על דבריו בשל הסערה הציבורית שפרצה. בהזדמנות אחרת הציע להקים "משטר חירום לא דמוקרטי" כדי להגביל את הילודה במגזר הערבי, להחזיר שטחים, ולפנות מתנחלים - כל זאת על מנת ש”גבולות הקבע של המדינה יכללו מספר קטן ככל האפשר של ערבים”.^[13]

לאחר מבצע צוק איתן כתב כי צה"ל צריך לחזור למוטו של "בתחבולות תעשה לך מלחמה" וייעץ לשר הביטחון להקים צוות יוצא דופן שמטרתו לגבש דרכי פעילות חדשות שבהן צה"ל יהיה המפתיע ולא המופתע. הוא הציע שאנשי הצוות יהיו בעלי עבר תחבולתי כמו יוצאי המוסד ושב"כ, מפקדי סיירת מטכ"ל, ואף בכירים מעולם הפשע.^[14]

בשנת 2015 ביקר גזית את הדרך בה בוצעה תוכנית ההתנתקות וטען שהיו שלוש אפשרויות לבצעה נכון. האחת לפנות רק את האוכלוסייה האזרחית, ולהשאיר את צה”ל והשב”כ, השנייה לצאת בתיאום עם הרשות הפלסטינית, והשלישית לבטל את כל המגבלות על הרצועה כולל ביטול הסגר על רצועת עזה^[15].

כתביו

השטחים המוחזקים - חמש שנים, משרד החינוך והתרבות, 1972
המקל והגזר: הממשל הישראלי ביהודה ושומרון, זמורה-ביתן, 1985
חלק מן הערכים על הפלמ"ח אצל מרדכי נאור בלקסיקון כח המגן – ההגנה, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1992
עזה תחילה: הסכם מדיני נפרד לרצועת עזה, אוניברסיטת תל אביב - מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים, 1993
בעיית הפליטים הפלסטינים, אוניברסיטת תל אביב - מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים, תשנ"ד
פתאים במלכודת: 30 שנות מדיניות ישראל בשטחים, זמורה-ביתן, 1999
עם כלביא יקום - מלחמות ישראל-ערב תש״ח-תשס״ה, מהדורה מחודשת ומעודכנת, הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2005
בצמתים מכריעים - מהפלמ"ח עד לראשות אמ"ן, הוצאת ידיעות ספרים, 2016
סבתא תרנגולת - ספר ילדים, הוצאת קונטנטו דה סמריק, 2016

מכתבים והרצאות

מאמרים מאת שלמה גזית (הקישור אינו פעיל), באתר nrg
הרצאה של שלמה גזית בנושא מדיניות ישראל בשטחים לאחר מלחמת ששת הימים, באתר הערוץ האקדמי
מאמרים מאת שלמה גזית (הקישור אינו פעיל) באתר המועצה לשלום ולביטחון
אני טרוריסט גאה, באתר הארץ, 19 ביולי 2011
סוגיית זעירא אינה משפטית, באתר הארץ, 15 ביולי 2012
תנו לנשק להגיע לחיזבאללה, באתר הארץ, 3 בפברואר 2013
מו"מ - איך עושים את זה?, באתר הארץ, 2 ביולי 2013
יצהר במשמרת שלך, באתר הארץ, 15 באפריל 2014

גלריה

האלוף שלמה גזית מקבל את דרגות האלוף מהרמטכ"ל דוד אלעזר ומסגנו ישראל טל, ינואר 1973
שלמה גזית מארח את רמטכ"ל צבא אקוודור, מריו לופס סראנו (Mario Lopez Serrano),^[16] מאי 1974
שלמה גזית (מימין) מתדרך את מפדויי השבי אנטבה עם רדתם מהמטוס בתל נוף ("עקרון"), יולי 1976^[ב]
שלמה גזית בדרום קוריאה עם מארחיו בעת הנחת זר ליד נר התמיד בבית העלמין הלאומי בסיאול, אוקטובר 1976
שלמה גזית מארח בלשכתו קציני אמ"ן שעלו בדרגה, אפריל 1977^[ג]
אחת הישיבות שהתקיימו בשיחות השלום עם מצרים בארמון ט´הרא בקהיר. ^[ד] שלמה גזית מימין, פברואר 1978
במהלך מבצע ליטני. שלמה גזית וקציניו במוצב הצפוני ליד ראש הנקרה, אפריל 1978
שלמה גזית, בטקס בבסיס מודיעין, פברואר 1979
ראש אמ"ן האלוף שלמה גזית ודב תמרי בפתיחת מועדון הקפה של ותיקי החיל
בביקור בטאיוואן
משמאל: עזר ויצמן, רפאל איתן, דני מט, מאחור שלמה גזית ודן שומרון
האלוף שלמה גזית לצד דובר צה"ל, תא"ל אפרים לפיד לאחר שנתמנה ב-1986 על ידי הרמטכ"ל משה לוי לבחון את מערכת ההסברה הצבאית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שלמה גזית בוויקישיתוף

שלמה גזית, באתר הפלמ"ח
שלמה גזית, באתר "50 שנה למלחמת יום הכיפורים" של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
סדרת ראיונות של שלמה גזית ל עופר רגב בערוץ היוטיוב של עמותת "תולדות ישראל" לתיעוד דור תש"ח
שלמה גזית, תעודה: סיור עם שר הביטחון בחזית סיני – 21 באוקטובר 1973, יסודות
מוריה בן יוסף ואפרים לפיד, "חבר'ה זה מלחמה", אתר "ישראל דיפנס", ‏ 9 באוגוסט 2013
רונן ברגמן, האיש שחושב אחרת, באתר "ידיעות אחרונות", 14 באוקטובר 2016
אפרים לפיד, אלוף (מיל') שלמה גזית הלך לעולמו ISRAELDEFENSE אוקטובר 8 2020.
"שלמה הפך את הטראומה הארגונית להזדמנות של שינוי", באתר צה"ל, 8 באוקטובר 2020
יזהר באר, "בגין לא רצה לתת את עזה, את סאדאת היה אפשר אולי לשכנע", באתר הארץ, 15 באוקטובר 2020
"חכמת שלמה" כנס מיוחד בשיתוף "מערכות" לזכרו של אלוף (מיל') שלמה גזית ז"ל, סרטון באתר יוטיוב, 20 ביוני 2021
שלמה גזית, דף שער בספרייה הלאומית

ביאורים

^ גרסה אחרת של דבריו היא כי התנגדותו היא להתרת שרות חיילים עם כיפה סרוגה המזוהה עם עמדה פוליטית, כאשר הצבא היחיד שהיו לו סימני זהות פוליטיים במדי יחידות שלו היה הווהרמאכט הגרמני.
^ לפני המראתם ללוד (הבדק). לפני הנחיתה בלוד היתה נחיתה בתל נוף ושם אמרו לפדויי השבי שהם צריכים לשמור על סודיות. הצוות הצרפתי של המטוס שמר על סודיות עד היום
^ מימין: אל"מ יגאל שפי, תא"ל אריה בנטוב, אל"מ מוטי דוראון, אל"מ טוביה פיינמן, אל"מ משה קריסטל, אל"מ אפרים לפיד, אלוף שלמה גזית
^ משמאל: שר הביטחון עזר ויצמן משוחח עם הגנרל המצרי עבד אל-גאני גמאסי.

הערות שוליים

^ שלמה גזית, אני טרוריסט גאה, באתר הארץ, 19 ביולי 2011
^ שלמה גזית, באתר הפלמ"ח
^ שלמה גזית, דילמה צבאית לא פשוטה, אתר "ישראל דיפנס",‏ 2 ביוני 2013
^ רועי מנדל, נקמה, גבורה ומחדל מעל הכנרת. יובל ל"סנונית", באתר ynet, 25 באפריל 2012
^ אורי בר-יוסף, ‏הערכת המודיעין הלאומית, מדוע יש צורך בבדיקה מחדש, מבט מל"מ 46, ספטמבר 2006, עמ' 32
^ יד אחת לשטחים, דבר, 6 בספטמבר 1968
^ אל"מ שלמה גזית ראש מחל' הממשל הצבאי במטכ"ל, דבר, 24 בנובמבר 1967
^ אמיר אורן, "ערב מבצע אנטבה, אמר הרמטכ"ל, "יוני נתניהו עמד להיות מודח", הארץ, ‏ 16 ביוני 2006
^ סרטון השקת הספר
^ פרס בן-גוריון לשנת תשע"ג הוענק השנה לאלוף (מיל') שלמה גזית, מב"ט מל"מ
^ איתמר אייכנר ויואב זיתון, הלך לעולמו ראש אמ"ן לשעבר, שלמה גזית, באתר ynet, 8 באוקטובר 2020
^ שלמה גזית, ידיעות אחרונות, 27 באפריל 1992
^ האלוף (מיל') גזית: "יש להקים כאן דיקטטורה", באתר ynet, 26 במרץ 2001
^ להקדים רפואה למכה, באתר ארץ צבי
^ אייל לוי, ‏הגרסה שלהם: התומכים בהתנתקות מגיבים למתקפות ה"אמרנו לכם", באתר מעריב אונליין, 13 באוגוסט 2015
^ הרמטכ"ל של צבא אקוודור, מעריב, 9 במאי 1974

שלמה גזית - תבניות ניווט

[13] גרסה אחרת של דבריו היא כי התנגדותו היא להתרת שרות חיילים עם כיפה סרוגה המזוהה עם עמדה פוליטית, כאשר הצבא היחיד שהיו לו סימני זהות פוליטיים במדי יחידות שלו היה הווהרמאכט הגרמני.

[18] לפני המראתם ללוד (הבדק). לפני הנחיתה בלוד היתה נחיתה בתל נוף ושם אמרו לפדויי השבי שהם צריכים לשמור על סודיות. הצוות הצרפתי של המטוס שמר על סודיות עד היום

[19] מימין: אל"מ יגאל שפי, תא"ל אריה בנטוב, אל"מ מוטי דוראון, אל"מ טוביה פיינמן, אל"מ משה קריסטל, אל"מ אפרים לפיד, אלוף שלמה גזית

[20] משמאל: שר הביטחון עזר ויצמן משוחח עם הגנרל המצרי עבד אל-גאני גמאסי.

[1] שלמה גזית, אני טרוריסט גאה, באתר הארץ, 19 ביולי 2011

[2] שלמה גזית, באתר הפלמ"ח

[3] שלמה גזית, דילמה צבאית לא פשוטה, אתר "ישראל דיפנס",‏ 2 ביוני 2013

[4] רועי מנדל, נקמה, גבורה ומחדל מעל הכנרת. יובל ל"סנונית", באתר ynet, 25 באפריל 2012

[5] אורי בר-יוסף, ‏הערכת המודיעין הלאומית, מדוע יש צורך בבדיקה מחדש, מבט מל"מ 46, ספטמבר 2006, עמ' 32

[6] יד אחת לשטחים, דבר, 6 בספטמבר 1968

[7] אל"מ שלמה גזית ראש מחל' הממשל הצבאי במטכ"ל, דבר, 24 בנובמבר 1967

[8] אמיר אורן, "ערב מבצע אנטבה, אמר הרמטכ"ל, "יוני נתניהו עמד להיות מודח", הארץ, ‏ 16 ביוני 2006

[9] סרטון השקת הספר

[10] פרס בן-גוריון לשנת תשע"ג הוענק השנה לאלוף (מיל') שלמה גזית, מב"ט מל"מ

[11] איתמר אייכנר ויואב זיתון, הלך לעולמו ראש אמ"ן לשעבר, שלמה גזית, באתר ynet, 8 באוקטובר 2020

[12] שלמה גזית, ידיעות אחרונות, 27 באפריל 1992

[14] האלוף (מיל') גזית: "יש להקים כאן דיקטטורה", באתר ynet, 26 במרץ 2001

[15] להקדים רפואה למכה, באתר ארץ צבי

[16] אייל לוי, ‏הגרסה שלהם: התומכים בהתנתקות מגיבים למתקפות ה"אמרנו לכם", באתר מעריב אונליין, 13 באוגוסט 2015

[17] הרמטכ"ל של צבא אקוודור, מעריב, 9 במאי 1974

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[א]

[13]

[14]

[15]

[16]

[ב]

[ג]

[ד]

תפקידים בשירות

שלמה גזית
לידה	22 באוקטובר 1926 איסטנבול, טורקיה טורקיה
פטירה	8 באוקטובר 2020 (בגיל 93) ישראל ישראל
מקום קבורה	בית הקברות מורשה
תאריך עלייה	1933
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת תל אביב
השתייכות	ההגנה פלמ"ח צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1942–1948 (ההגנה, הפלמ"ח) 1948 – 1981 (צה"ל)
דרגה	אלוף
ראש לשכת הרמטכ"ל סגן מפקד חטיבת גולני ראש מחלקת המחקר מתאם הפעולות בשטחים וראש מחלקת ממשל צבאי במטכ"ל ראש אמ"ן
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות מבצע קדש מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים
תפקידים אזרחיים
נשיא אוניברסיטת בן-גוריון מנכ"ל הסוכנות היהודית יועץ לשר החוץ שמעון פרס ונציג ראש הממשלה לרשות הפלסטינית בראשות יאסר ערפאת