תומאס קורווין

תומאס קורווין
Thomas Corwin
	תומאס קורווין
לידה	29 ביולי 1794; מחוז בורבון, קנטקי, ארצות הברית
פטירה	18 בדצמבר 1865 (בגיל 71); וושינגטון די. סי., ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות, לבנון, אוהיו, ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הוויגית, המפלגה הרפובליקנית
	23 ביולי 1850 – 6 במרץ 1853; (שנתיים)
תחת נשיא ארצות הברית	מילרד פילמור
	→ ויליאם מ. מרדית' ג'יימס גתרי ←
	16 בדצמבר 1840 – 14 בדצמבר 1842; (שנתיים)
	→ וילסון שאנון וילסון שאנון ←
	4 במרץ 1845 – 20 ביולי 1850; (5 שנים)
	→ בנג'מין טאפן תומאס יואינג ←
	4 במרץ 1859 – 12 במרץ 1861; (שנתיים)
	4 במרץ 1859 – 12 במרץ 1861; (שנתיים)
	4 במרץ 1831 – 30 במאי 1840; (9 שנים)
	4 במרץ 1831 – 30 במאי 1840; (9 שנים)
	21 במאי 1861 – 27 באפריל 1864; (3 שנים)
תחת נשיא ארצות הברית	אברהם לינקולן
	→ ג'ון ב. ולר רוברט שפלט ←
חתימה

תומאס קורווין (באנגלית: Thomas Corwin;‏ 29 ביולי 1794 – 18 בדצמבר 1865) היה פוליטיקאי אמריקאי מאוהיו. הוא ייצג את מדינתו בשני בתי הקונגרס של ארצות הברית וכיהן כמושל אוהיו ה-15 וכמזכיר האוצר ה-20 של ארצות הברית. לאחר שהיה חבר במפלגה הוויגית, הוא הצטרף בשנות ה-50 של המאה ה-19 אל המפלגה הרפובליקנית. קורווין נודע בשל תיקון קורווין שהוצע על ידו ושנועד, ללא הצלחה, למנוע את פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית.

קורווין נולד במחוז בורבון שבקנטקי, אך גדל בעיר לבנון שבאוהיו. לאחר ששירת כנהג כרכרה (wagon boy, מכאן אחד הכינויים שלו) במלחמת 1812, הוא הקים משרד עורכי דין בלבנון. הוא היה לתובע וניצח בבחירות לבית הנבחרים של אוהיו. בין השנים 1830–1840 כיהן קורווין כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית, והתפטר מתפקידו זה כדי להיבחר כמושל אוהיו. ב-1842 הוא נבחר מחדש כמושל וב-1844 הוא נבחר על ידי בית הנבחרים של אוהיו כסנאטור מטעמה. כסנאטור היה היה מתנגד בולט של מלחמת ארצות הברית-מקסיקו. הוא התפטר מהסנאט כדי להתמנות כמזכיר האוצר של ארצות הברית בממשלו של הנשיא מילרד פילמור.

ב-1859 שב קורווין אל בית הנבחרים. הוא הוביל את מאמציו של הבית לסיום משבר הפרישה בעקבות הבחירות לנשיאות של 1860. הוא הוביל תיקון חקיקתי שלא אפשר לממשלה להוציא אל מחוץ לחוק את העבדות, ואף בתיקונים נוספים לחוקה. אף על פי שכמה מדינות אישרו את התיקון, זה לא מנע את פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית. במרץ 1861 הוא התפטר מהקונגרס כדי להתמנות כשגריר ארצות הברית במקסיקו, תפקיד בו הוא כיהן עד 1864, שנה לפני מותו.

ראשית חייו

תומאס קורווין נולד במחוז בורבון שבקנטקי, לאביו, מתיאס קורווין, שכיהן שנים רבות כחבר בית הנבחרים של אוהיו, ולאמו פיישנס האלק. משפחתו של קורווין הייתה ממוצא הונגרי וארמני.^[1] דודנו, מוזס בלדסו, היה חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם אוהיו, ואחיינו, פרנקלין קורווין, היה חבר בית הנבחרים מטעם אילינוי.

ב-1798 עבור קורווין עם משפחתו ללבנון, אילינוי.^[2] במהלך מלחמת 1812 הוא שירת כנהג כרכרה בארמייה של הגנרל ויליאם הנרי הריסון. ב-1815 הוא החל ללמוד משפטים במשרדיו של ג'ושוע קולט. ב-1817 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין והחל לעסוק בעריכת דין בלבנון. בשנים 1818–1828 הוא היה התובע של מחוז וורן.^[3] ב-13 בנובמבר 1822 הוא נשא לאישה בלבנון את שרה רוס, אחותו של תומאס רוס, אז חבר הקונגרס. כחבר הבונים החופשיים הוא כיהן בלשכה הגדולה של אוהיו כנואם הגדול בשנים 1821–1826, כסגן הנשיא הגדול בשנים 1823–1827 וכנשיא הגדול בשנת 1828.^[4]

קריירה פוליטית

בשנים 1822–1823 ובשנת 1829 כיהן קורווין כחבר בבית הנבחרים של אוהיו, שם הוא נשא נאום נמרץ נגד הנהגת תפקיד המצליף באוהיו. ב-1830 הוא נבחר כחבר המפלגה הוויגית לבית הנבחרים של ארצות הברית וכיהן בו ממרץ 1831 עד להתפטרותו במאי 1840, עת הציג את מועמדותו לתפקיד מושל אוהיו. בשל שנינותו, מיומנויות הנאום שלו ומסע הבחירות הנמרץ שלו, הוא ניצח בבחירות את המושל המכהן וילסון שנון, שהביס את קורווין שנתיים לאחר מכן ושב לכס המושל.

בבחירות לנשיאות של 1844 היה קורווין אלקטור מטעם המפלגה הוויגית לטובת מועמדיה הנרי קליי ותאודור פרלינגהויסן.

קורווין נבחר על ידי האספה הכללית של אוהיו לסנאט של ארצות הברית וכיהן בו ממרץ 1845 ועד יולי 1850. כסנאטור הוא נאם לעיתים רחוקות, אך תמיד עם כישרון רב. את הנאום המפורסם ביותר שלו הוא נשא ב-11 בפברואר 1847 ובו הוא דיבר נגד מלחמת ארצות הברית-מקסיקו.^[5]

קורווין התפטר מהסנאט כדי להתמנות כמזכיר האוצר בממשלו של הנשיא מילרד פילמור, זמן קצר לאחר מותו של הנשיא הקודם, זאכרי טיילור. כמו קודמו בתפקיד, האמין קורווין במכסי מגן, אך הוא לא היה מעוניין לבצע שינויים מידיים או קיצוניים בחוק הסחר החופשי של 1846. הוא התנגד לקביעות של החוק הזה, שלפיהם הוטל מס על כמה סוגים של חומרי גלם מיובאים, בציינו בדוח שהגיש לקונגרס ש"ברור שתנאים אלו לקחו מהיצרן ומבעל המלאכה את העידוד שהחוק הנוכחי התכוון לאפשר". בכל אופן, כוויגי ותיק, לא עלה בידו של קורווין להעביר שום חקיקת מיסוי בקונגרס שנשלט על ידי הדמוקרטים. זמן קצר לאחר תום נשיאותו של פילמור הוא התפטר מתפקידו כמזכיר האוצר.

ב-1857 ירה מושל אוהיו לשעבר ויליאם בב באדם, וב-1858 הוא הועמד למשפט במקום מגוריו, מחוז וינבגו שבאילינוי. קורווין והשופט לשעבר ויליאם ג'ונסטון הצליחו להביא לזיכויו בטיעון של הגנה עצמית. באותה שנה נבחר קורווין שוב לבית הנבחרים, הפעם כחבר המפלגה הרפובליקנית. ב-1860 הוא היה ליושב ראש "ועדת ה-23" של הבית, שבה היו חברים נציג אחד מכל מדינה ושמונתה לבדוק את מצב האומה וככל האפשר למצוא אפשרות לפיוס בין הצפון לבין הדרום במשבר הפרישה שהגיע בעקבות בחירתו לנשיאות של אברהם לינקולן.^[5] באותה עת הוא הוביל הצעת תיקון לחוקה שמאוחר יותר נודע כתיקון קורווין, שאסר על הממשלה הפדרלית להוציא אל מחוץ לחוק את העבדות בארצות הברית. לשון הצעת התיקון הייתה:

החוקה לא תתוקן באופן שיסמיך את הקונגרס לבטל או להתערב במוסדות הפנימיים של מדינה מן המדינות, ובפרט באלה העוסקים באנשים העובדים או המשרתים בהתאם לחוקי כל מדינה מן המדינות.^[6]

בהצעת התיקון שלו חזר קורווין על מה שאמריקאים רבים האמינו בו כבר, שעל פי החוקה אין לקונגרס שום סמכות להתערב בנושא העבדות במדינות בו היא הייתה נהוגה.

עיקרון זה נודע בכינוי "הקונצנזוס הפדרלי", והוא זכה להסכמה מרבים, החל מתומכי עבדות כמו ג'ון קלהון, ועד מתנגדי עבדות כמו ויליאם לויד גריסון (אנ'). לינקולן, כמו רוב הרפובליקנים, הסכים שבעת שלום, לא תוכל הממשלה הפדרלית לבטל את העבדות במדינה כלשהי. המצע של המפלגה הרפובליקנית בבחירות לנשיאות של 1860 שב וחזר על העיקרון המוכר הזה. בשל אי יכולתם על פי החוקה לבטל את העבדות במדינות הדרום, איימו הפוליטיקאים מתנגדי העבדות להחלישה באמצעים אחרים - איסור העבדות בטריטוריות, מניעת קבלתן לברית של מדינות חדשות בהן הייתה נהוגה העבדות, סיוע בהעברתם של עבדים נמלטים אל הצפון, עצירת העבדות בימים, וביטול העבדות בוושינגטון. מסיבה זו, התייחסו זה מכבר הדרומיים בספקנות להבטחות הצפוניים לא לבטל את העבדות במדינות, והם לא התרשמו כאשר הגיש קורווין את הצעת התיקון שלו. ב-2 במרץ אישר הסנאט את תיקון קורווין, אך רק שתי מדינות אשררו אותו, ובכל מקרה, המלחמה כבר פרצה.^[7] כך כשלה יוזמתו של קורווין למניעת פריצתה של מלחמת האזרחים.

ב-1860 נבחר קורווין מחדש לבית הנבחרים, אך ב-12 במרץ 1861 הוא התפטר לאחר שמונה על ידי הנשיא לינקולן כשגריר במקסיקו, תפקידו בו הוא כיהן עד 1864. הוא זכה ליחס חיובי בציבור המקסיקני שזכר את התנגדותו למלחמת ארצות הברית-מקסיקו ואת מאמציו בסנאט לשמור על היחסים הידידותיים בין שתי המדינות במהלך מלחמת האזרחים, על אף מאמצי הקונפדרציה לחבל בהם. לאחר התפטרותו מתפקידו כשגריר, שב קורווין לוושינגטון, שם הוא המשיך לעסוק בעריכת דין.

מותו ומורשתו

תומאס קורווין נפטר בוושינגטון ב-18 בדצמבר 1865, בגיל 71. הוא נטמן בבית הקברות של לבנון, אוהיו.

קורווין זכור בעיקר כנואם מוכשר.^[5] נאומיו היו דוגמה לאומנות הדיבור.^[8] הוא נודע בכינוי "טום השחור" (Black Tom), לא בשל מוצא אפרו-אמריקאי, אלא בשל גוון עורו הכהה. כינוי נוסף שהוא נודע בו בעקבות שירותו כנהג כרכרה במלחמת 1812 היה "נער הכרכרה" (The Wagon Boy).

ב-1876 הנציח אותו שירות ספינות המכס של ארצות הברית בקריאת ספינה על שמו.^[9]