תקווה אלפר

תקווה אלפר
לידה 22 בינואר 1909
קייפטאון, האימפריה הבריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 בפברואר 1995 (בגיל 86)
סולסברי, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת קייפטאון עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג מקס שטרן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תקווה אלפר (באנגלית: Tikvah Alper‏; 22 בינואר 1909 – 2 בפברואר 1995) הייתה פיזיקאית שהפכה לרדיוביולוגית.[1] בין יוזמותיה ותגליותיה הייתה בין הראשונות שמצאה עדויות לכך שהחומר המדבק בסקראפי אינו מכיל חומצת גרעין: ממצא שהיה חשוב בהבנת התפתחותה של תאוריית הפריון. היא הייתה מנהלת היחידה לרדיופתולוגיה ניסויית של מועצת המחקר הרפואי, בית החולים האמרסמית', לונדון, בין השנים 1962–1974.

ראשית הקריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלפר נולדה בדרום אפריקה, הצעירה מבין ארבע בנות במשפחה של פליטים יהודים מרוסיה.[2] היא הייתה תלמידת תיכון לבנות בדרבן, תוארה כ"נערה הכי אינטלקטואלית שלמדה בבית הספר",[3] וסיימה בהצטיינות שנה מוקדם מהשאר. היא סיימה את לימודיה בהצטיינות בפיזיקה באוניברסיטת קייפטאון ב-1929, ולאחר מכן למדה בברלין עם הפיזיקאית הגרעינית ליזה מייטנר בשנים 1930–1932, ופרסמה ב-1933 מאמר עטור פרסים על קרני דלתא שהופקו על ידי קרינת אלפא.[4]

ב-1932 חזרה לדרום אפריקה ונישאה לבקטריולוג מקס סטרן (Sterne),[5] ממציא החיסון היעיל ביותר נגד אנתרקס לחיות משק. היא שמרה על שם נעוריה לאורך נישואיה. נשים נשואות לא הורשו לעבוד באוניברסיטה, ולכן תקווה ומקס הקימו מעבדה ביתית שבה עבדו יחד. בניהם יונתן ומיכאל נולדו בשנים 1935 ו-1936. אלפר שילבה דרישות של אמהות (יונתן נולד חירש), נישואים וקריירה. אלה כללו שהויות לפני ואחרי המלחמה באנגליה, שם עבדה עם הרדיוביולוג החלוץ דאגלס ליאה (Douglas Lea).

משנת 1937 עשתה אלפר הסבה מקצועית ובמשך עשר שנים עבדה כמורה לחירשים. הכשרתה בפיזיקה ומיומנויותיה הטכניות ניכרו במחקר שפורסם על הפיכת הגיית דיבור לגלויה, לשם שימוש באימון ילדים חירשים לדבר.[6] ב-1948 מונתה לתפקיד ראש מדור הביופיזיקה של המעבדה הלאומית לפיזיקה בדרום אפריקה.

קריירה מאוחרת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות המוניטין המדעי הגובר שלהם נאלצו מקס שטרן ותקווה אלפר לעזוב את דרום אפריקה בשנת 1951 בגלל התנגדותם לאפרטהייד. תקווה מצאה עבודה כעמיתת מחקר ללא תשלום במעבדות הרדיוביולוגיה של מועצת המחקר הרפואי בבית החולים האמרסמית' שבלונדון בהנחיית האל גריי (Louis Harold Gray), אותו פגשה בביקורים קודמים. עבודתה התמקדה במנגנוני השפעות קרינה על הביולוגיה של התא. אז החל מיפוי השפעות הקרינה על סוגי תאים שונים, והאינטראקציה שלהם עם תהליכים פיזיולוגיים וכימיים אחרים. המיפוי נמשך בשנות ה-50 וה-60.

אלפר הייתה מנהלת היחידה לרדיוביולוגיה משנת 1962 עד פרישתה ב-1974. המאמר הקלאסי שלה Cellular Radiobiology פורסם ב-1979. אלפר המשיכה בחיים מקצועיים פעילים בפנסיה, והגיעה לשיאה ב"הרצאה מבריקה בפני החברה לחקר הקרינה בדאלאס בגיל 83".[3] היא מתה בסריסברי (Sarisbury), המפשייר, אנגליה, בשנת 1995,[7] והותירה אחריה את בעלה מקס, הבנים ג'ונתן ומייקל, שישה נכדים ושלושה נינים.

תפקיד במחקר סקראפי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקראפי היא מחלה זיהומית קטלנית של מערכת העצבים של כבשים; מחלת פריונים מהסוג שעלול להשפיע על בקר (ספגת המוח) ובני אדם (מחלת קורו, מחלת קרויצפלד-יעקב). הסברה הייתה שסקראפי נגרם על ידי 'וירוס איטי' שנדרשות שנים עד שיביא להופעת שינוי בהתנהגות או בתנועה. באמצע שנות ה-60 נקבע שתאים יכולים להשתכפל רק באמצעות DNA. רדיואקטיביות עוצרת את שכפול התא על ידי 'הרג' DNA.

אלפר גילתה שהקרינה לא הרגה את הגורם המדבק בסקראפי, מה שמרמז שסביר להניח שנגיף אינו הגורם המדבק. הגורם המדבק היה צריך להיות קטן ופשוט יותר מ-DNA ויראלי. אלפר מצאה שהחומר נשאר פעיל תחת אור אולטרה סגול. DNA אינו פעיל תחת אור אולטרה סגול. במקום זאת, גורם המחלה נהרג באור באורך 237 ננומטר, אורך גל ספציפי שמשבית פוליסכרידים. אלפר ועמיתיה[8] דיווחו על תכונות אלו של חומר הסקראפי - ממצא שנראה היה שהוא סותר את הדוגמה המרכזית הגורסת ששכפול זה (ומכאן צמיחת המחלה ותכונותיה המדבקות) יכול לקרות רק באמצעות DNA. לאחר שממצאים אמפיריים אלה אוששו, התפתחו מספר תיאוריות כדי להסביר את התכונות המיוחדות של גורם מחלת הסקראפי. התיאוריה המקובלת ביותר היא תאוריית הפריון, המציגה חלבון 'נוכל' כמקור הזיהומי. עם זאת, אלפר לא הסכימה לכך ש'מוטציה' חלבונית היא הגורם. ראשית, מחקרי קרינת האולטרה סגול (UV) שלה לא הצביעו על חומר חלבוני, ושנית, פריונים מבודדים לא גרמו לסקראפי. התיאוריות שלה לגבי הסוכן, גורם המחלה, פותחו בשנים האחרונות לחייה והציעו סיפור דינמי ומורכב יותר.[9]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תקווה אלפר בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Hunter, A (2012). "Radiation biology – An important science". South African Journal of Science. 108 (7/8): 972. doi:10.4102/sajs.v108i7/8.972.
  2. ^ Vogt, Annette B. "Tikvah Alpert 1909-1995". Jewish Women's Archive Encyclopedia. Jewish Women's Archive. נבדק ב-17 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 Hornsey, S; Denekamp, J (1997). "Tikvah Alper: An indomitable Spirit". International Journal of Radiation Biology. 71 (6): 631–42. doi:10.1080/095530097143635. PMID 9246177.
  4. ^ Alper, T (1932). "Über die δ-Strahlen und die Beziehung zwischen Reichweite und Geschwindigkeit für langsame Elektronen". Zeitschrift für Physik. 76 (3–4): 172–189. Bibcode:1932ZPhy...76..172A. doi:10.1007/BF01341810.
  5. ^ "Obituary: Max Sterne". The Independent (באנגלית בריטית). 1997-03-04. ארכיון מ-7 במאי 2022. נבדק ב-2017-10-27. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ Alper, T.; Zimmerman, H. J. (1939). "A thyraton inflexion indicator for teaching the deaf". Journal of Scientific Instruments. 16 (10): 334–6. Bibcode:1939JScI...16..334S. doi:10.1088/0950-7671/16/10/304.
  7. ^ Fowler, J (באפריל 1995). "In memoriam Tikvah Alper 1909-1995". Radiation Research. 142 (1): 110–2. PMID 7899554. {{cite journal}}: (עזרה)
  8. ^ Alper, T.; et al. (1967). "Does the agent of scrapie replicate without Nucleic Acid?". Nature. 214 (5090): 764–766. Bibcode:1967Natur.214..764A. doi:10.1038/214764a0. PMID 4963878.
  9. ^ Alper, T. (ביולי 1992). "The infectivity of spongiform encephalopathies: does a modified membrane hypothesis account for lack of immune response?". FEMS Microbiology Letters. 4 (5): 235–242. doi:10.1111/j.1574-6968.1992.tb05000.x. PMID 1355344. {{cite journal}}: (עזרה)